עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

כאבי גדילה

19/06/2018 09:16
Venus
אני התלבטתי אם לכתוב את זה פה או ביומן שלי.
פשוט זה כי אין פה נושא ברור.
זה פשוט איך שאני מרגישה כרגע.

אז אני פשוט אתחיל...
החיים זה כמו גלגל...פעם אתה למעלה פעם אתה למטה.
ואני כבר כל כך הרבה זמן רוצה לעלות ואני פשוט לא מצליחה.
וכרגע...אני מרגישה יותר מטה.
כאילו הייתי במקום מאוד גבוה ובטוח מבחינה ריגשית...ועכשיו אני פשוט למטה.
כאילו ממש למטה.

ואני יודעת שהתחושה הזאת תעבור ושאני לא ארגיש ככה כל החיים.
אבל היא מרגישה מאוד אמיתית.
מאוד כנה.

אז אני מעדיפה להתמודד איתה עכשיו.
אני מרגישה קטנה.
אני מרגישה שאין לי כלום.
שלא עשיתי כלום כל הזמן הזה.
שלא אהבתי בתשוקה מספקת.
שלא הסתכנתי.
שלא באמת התחברתי.

אני אומנם בת 21...אבל אני מרגישה בת 14.
פתאום אני קולטת שוואלה התבגרתי.
כאילו בפנים לא כל כך.
אבל הגיל שלי.
הוא פשוט...וואי אני פשוט אמורה להיות כל כך הרבה יותר בוגרת ואחראית ובטוחה בעצמי אבל אני לא.
אני ממש לא.

אני כאילו חיה בעולם אחר.
אני לא מצליחה להתחבר לאף אחד.
לא מצליחה להינות משום דבר.
לא באמת אוהבת בתשוקה שום דבר.
אולי כתיבה...אבל זה גם לא כל כך בתשוקה.

כאילו הכל אצלי בינוני...ממוצע.
אני לא רוצה לחיות חיים בינוניים.
אני לא רוצה להיות בן אדם ממוצע.
אבל אני לגמרי אדם שהולך על האמצע.
שלא נותן לחיים למשוך אותו ברמה קיצונית למקום מסויים.
אני מאוד בשליטה.
אבל זה פשוט לא מי יודע מה עובד לטובתי.

אני פשוט נורא מבולבלת בתקופה האחרונה.
ויש לי את הסיבות שלי ואני בוחרת שלא להגיד מאיפה נובע הבלבול שלי.

אני מרגישה אבודה.
כאילו אין לי שום כיוון.
והזמן עובר ואני כאילו רוצה לדעת...אוקי...מה הלאה?
ואני יודעת שכשאני אגיע לגשר אני אחצה אותו.
אני פשוט ממש מפחדת.
אני בן אדם פחדן.
בהכל.
באהבה.
בחברות.
בחיים.
פשוט אין לי אומץ בכלל.
אני נמנעת ממקומות שאני יודעת שהם מסוכנים לנפש שלי.
מאנשים שאני יודעת שיכולים לערער אותי.

אני פשוט צריכה להשתנות קודם.
מבפנים
להפסיק להיות כלבה ולחשוב שזה הופך אותי לחזקה יותר.
להיות כנה ופתוחה ורגישה להחריד כמו שאני באמת.

עברתי ילדות לא קלה.
ובערך בגיל 15 הרמתי שריון.
והפסקתי לבכות.
ועכשיו אני פשוט רוצה להתחבר לעצמי שוב.
לעור שלי.
לעור האמיתי שלי.

לזאת שהיא קצת חלשה.
וחסרת הגנה.
כי זה לא משנה שאני לא מראה שאני חלשה וחסרת הגנה.
אני עדיין חלשה.
ואני עדיין חסרת הגנה.
ועל מי אני עובדת?

אין לי ביטחון בעצמי.
אין לי ביטחון בכישרון שלי.
איבדתי אמונה בעצמי.

הייתי כל כך אופטימית והחלטתי שאני צריכה את השנה הזאת לעצמי...אבל עכשיו אני לא יודעת מה עליי לעשות.
אני באמת אבודה.
ואף אחד לא יעזור לי.
זה מטריף אותי שיש דברים שאתה שואל ורוצה להבין...ואין מי שיענה.
אין מי שיתן תשובות.

אני הולכת נטו על פי תחושת הבטן שלי.
אבל לפעמים תחושת הבטן שלי גורמת לי לחשוב שאני ממש דפוקה.

אבל כל החיים חייתי ככה.
כל החיים הלכתי על פי תחושת הבטן שלי.
ואין לי חרטות.

אז למה פתאום אני מתחילה לפקפק בזה?
מה קורה לי?

אולי זה כי הבנתי משהו.
הבנתי שהדברים שאני הכי מפחדת מהם...הדברים שאני הכי לא רוצה...הם סוג של חובה בעולם הזה.

אני לא יכולה להסביר את זה.
אני פשוט ממש למטה.
ממש אבודה.
לא רואה קדימה.
וזה שואב ממני אני האמונה.

אבל הרי לפני שבוע לא הייתי ככה?
אז מה קרה?

זו רק תקופה כזאת.
תקופה של בלבול.
תקופה של כאבי גדילה.

שילהedya
שילה
19/06/2018 20:12
יש לך מודעות עצמית מאוד גבוהה, לפעמים זה יכול לשתק, אני מבינה, הייתי במקום הזה, תתני לעצמך להתפתח בקצב שלך, ואת עדיין צעירה זה בסדר :)
Venus
19/06/2018 22:18
אוקי
edya
20/06/2018 10:36
הדרך למעלה רצופה בקשיים.. אם קשה לך סימן שא אכן בעיצומה של עלייה.
מסכימה עם כל מילה של שילה!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: