עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

את יפה!!...אבל זה לא משנה מה אני חושבת נכון?

12/06/2018 06:38
sunshine
את יפה ודיי כבר לחשוב על זה.
דיי.
את מהממת!
תפסיקי לחשוב שאת איזה יצור מכוער...איזה קוף או פרה...דיי כבר!!.
זה לא משנה מה אני חושבת עלייך נכון?
זה לא משנה שאני חושבת שאת יפה.
כי את לא מאמינה לי.
"אף פעם לא אמרו לך שאת יפה?",שאלתי אותה.
"לא",היא ענתה ובפעם הראשונה בחיי ראיתי אותה כשדמעות עומדות בעיניה.

היא לא חושבת שהיא יפה.
אני חשבתי שהיא חושבת שהיא יפה.
שהיא מודעת לפרצוף היפה שלה.
אבל מסתבר שלהיות שמנה אומר שאת מכוערת.
בעיניי היא לא עד כדי כך שמנה.
ולא אכפת לי מה המחשבונים והמשקל אומר לה.
בעיני היא לא שמנה!
אז מה אם היא צריכה להוריד 15 קילו כדי להיות במשקל תקין?

אבל אני מתחילה מהסוף.
בואו נחזור להתחלה.

נפגשתי עם חברת ילדות שלי.
היא שלחה לי הודעה שבוא נצא לעשות ספורט ביחד.
אני לא בן אדם ספורטיבי...כל הקשר ביני לביו ספורט הוא מקרי בהחלט.
אבל יש לי חולשה לאנשים מסוימים.
ואליה יש לי סוג של חולשה.
לא יודעת למה.
אני רוצה להיות כלפיה חברה טובה.
איתה אני לא לגמרי אנוכית.
אולי זה כי היא הייתה החברת אמת הראשונה שלי.
וזה לא משנה שעברו שנים.
יש לנו ביטחון אחת בשנייה.
יש לנו בסיס.

תוך כדי אימון שבו היא רצה מסלול הליכה שלי לוקח יותר מחצי שעה ב9 דקות.
בעיניי זה מדהים.
אני לא ממש הצלחתי לרוץ יותר מ400 מטר רצוף.
ואחרי שליש דרך-הלב שלי כבר לא יכל לעמוד בזה.
כן.
אני ממש לא בכושר.

לא יודעת כמה זמן לקח לי...אולי 20 דקות.
שזה די טוב בשבילי.

אחרי שעשינו אימון בגן הציבורי שבו היא עשתה תרגילים קשים ואני ניסיתי אבל התלוננתי שכואב לי ואני לא יכולה.
התחלנו לדבר.
למרות שתוך כדי האימון...דיברנו דיי הרבה.
מרחנו את הזמן.
דיברנו על להזות ועל משקל החלומות שלנו ועל המשקל שלנו.
דיברנו קצת על בנים ועל בנות ועל העבר.
הרצנו צחוקים וסיטואציות שלא ממש היינו מודעות שקרו בעבר.

ואז דיברנו על יופי.
אמרתי לה שלא אכפת לי אם מישהו יאמר שאני מכוערת.
לא אכפת לי אם כל העולם יגיד שאני מכוערת...אני חושבת שאני יפה.
סיפרתי לה על הילדות.
על התקופה שבה כל יום קראו לי מכוערת.
ואני הסתכלתי במראה...ופשוט לא הבנתי איך הם לא רואים שאני יפה.
אני כל כך יפה!!
היינו באותו בית ספר.
גם לה קראו מכוערת.
אבל יותר מזה,פרה,נגמש,כינמת.
ילדים הם רעים.
והבית ספר שבו אני והיא גדלנו...היה ג'ונגל.

(אוקי שנייה פסק זמן.
תוך כדי האימון דיברנו על בנים ואז היא אמרה יש לי מישהו בשבילך לקחה את הפלאפון שלי ושלחה לו בקשת חברות בפייס.
היא מחקה את היסטוריית החיפוש כי לא ידעתי איך קוראים לו אז כדי שאני לא אבטל את הבקשה.
והוא אישר אותי.
ושלח לי הודעה.
מה אתה שולח לי הודעה?!
למה!?
למה עכשיו!?
למה ב6 בבוקר?!
איך זה קרה?
אוקי דיברנו על בנים.
ודיברנו על שרירים.
ואמרתי לה שאני אוהבת אותם מחוטבים אבל לא מנופחים יותר מידי (אני יודעת שזה שטחי).
היא אמרה שהיא דווקא אוהבת מנופחים ושאם היא תצא עם מישהו היא רוצה שיראו מרחוק את השרירים שלו.
איכשהו מיד אחרי זה היא שלחה בקשה לבחור.
הראתה לי אותו.
ואוי לא.
לא הטעם לי בכלל.
מנופח מידי.
אבל זה לא עזר כמה שהסברתי שהוא לא הטעם שלי...היא ענתה "אעלק לא הטעם שלך".
"הוא צילם את עצמו בלי חולצה! זה שיטחי. אני לא רוצה מישהו כזה!".
"הבן אדם עבד בשביל השרירים הלאה. שיראה אותם!".
קיצר אני לא יודעת מה לעשות.
אני שונאת שהיא מעמידה אותי במצבים לא נעימים.
אני במילא עוד מעט הולכת לישון אז עד אז אני פשוט אתעלם מההודעה
יאו בחיי שבטעות לחצתי על הפייסבוק!
זה פשוט הדבר האדום הזה שדורש ממך ללחוץ עליו!
זה ילדותי אה?
אני פשוט לא יודעת מה לעשות במצבים כאלה.
נכון יש מלא אופציות...פשוט תגידי לו שאת לא בעניין...או תזרמי ומה שיהיה יהיה...או תייבשי אותו.
אבל בכללי הסיטואציה הזאת פשוט לא נעימה לי.
הוא באמת לא הטיפוס שלי.
אני יודעת...גם אני שיטחתי קצת...אבל תכלס כולנו לא?)

הבית ספר היה ג'ונגל.
גן חיות.
באמת.
ושתינו יצאנו עם טראומות.
אבל אני בכיתי את שלי החוצה במשך תקופה ארוכה...הרבה אחרי שכבר עברתי משם.
תבינו שבשנה האחרונה של היסודי היה לי טוב.
היה לי ממש טוב.
אבל כל השנים של האלימות והפגיעות...זה נשאר איתי...ובכיתי על זה מלא.
עד שכבר שכחתי.
עד למדתי לסלוח לאנשים שלא ביקשו סליחה.
כי זה בסך הכל ילדים.

אבל לשמוע שהיא לא חושבת שהיא יפה.
זה היה שוק.
כי אני זוכרת אותה בירור מסתכלת על עצמה במצלמה של הפלאפון ואומרת "אין אני יפה בכל מצב".
האם זה היה שקר?
אבל לא שאלתי אותה את זה.
פשוט אמרתי לה.
"על מה את מדברת?!. את יפה!".
וזה מדהים כמה אתה לא באמת מכיר את כולם.
הבן אדם שלדעתי הכי יש לו ביטחון.
הוא הכי חסר ביטחון.

אני קצת עייפה אז אני פשוט ארד לנקודה.
זה שהיא אמרה לי שהיא לא חושבת שהיא יפה.
שאם אומרים לה שהיא יפה אז היא לא מאמינה.
זה ממש פגע בי.
לא יודעת.
לראות אותה ולשמוע אותה אומרת "לא. אף פעם לא אמרו לי שאני יפה. כאילו המשפחה לפעמים אבל אני לא מאמינה להם".
זה שבר אותי.
לראות את הדמעות בעיניים.
הלוואי שהיא הייתה יותר כמוני.
הלוואי שכבר בתור ילדה היא הייתה מסתכלת במראה ורואה שהיא יפה.
אז מה אם היא לא מושלמת.
בעיניי היא מהממת.

אז הנקודה היא...שיכול להיות שיש מישהי מסביבכם...שהיא לא חושבת שהיא יפה.
והיא צריכה לשמוע את זה!!!
לפעמים זה נראה כל כך ברור...אז לא אומרים.
לפעמים זה נראה שהיא לא צריכה את זה...כי יש לה ביטחון!!...אז לא אומרים.
אבל תבינו.
כל בחורה צריכה שיגידו לה מדי פעם שהיא יפה.
כי לא משנה כמה היא יפה באמת!
היא תמיד תסתכל מקרוב על הפגמים שלה...ותפספס את התמונה הגדולה.
את איך שהכל מתחבר והיא ניראת יפה.

אני חשבתי שאני יפה גם כשכולם אמרו לי שלא.
אבל אז התבגרתי וכבר לא חשבתי ככה.
ואז אחרי כמה זמן...אמרו לי שאני יפה.
פתאום אמרו לי את זה יותר מתמיד.
וזה הרגיש כל כך טוב.
לא להיות מושלמת...לא אומר שאת לא יפה.


נ.ב
הפוסט הזה נכתב בשעת עייפות וכאבים ברגליים.
אני בטוחה שיש כמה משפטים לא הגיוניים...או אולי אפילו מילים ממוצאות.
אבל אני מקווה שתמצאו היגיון מאחורי הפוסט המבולגן הזה.
edya
edya
12/06/2018 09:35
לפעמים תגובות או מאורעות מהעבר יושבים כ"כ חזק בתת מודע שזה ממש משפיע לנו על המחשבה והנפש.. זה גם עובד בדיוק לצד השני..
חשוב תמיד למצוא את האיזון בכל דבר..
IM AL
13/06/2018 00:02
נורא אהבתי את הפוסט הזה, לא יודע אפילו להגיד למה.
אולי זה קשור לזה שאני אוהב לחשוף את גופי וזה מתקשר לתפיסה שלך את עצמך.
או של החברה שלך את עצמה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.