עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

יציבות

10/06/2018 17:05
Venus
שום דבר בחיי לא מרגיש יציב.
נכון...מצד אחד הכל דיי אותו דבר כל הזמן.
אבל אני לא יכולה שלא להרגיש כמה הכל שביר.
אני לא בטוחה במקום שאני נמצאת בו.
כל יום אני מתרחקת יותר ויותר ממי שהייתי בעבר וגם מאנשים שהיו איתי בעבר.
ואי אפשר לחזור לאחור.
זה כאילו...בכל מקום שבו אני אהיה...אני אמצא את האנשים שאני יכולה להתחבר אליהם.
אבל זה לא מחזיק.
היחסים שלי עם אנשים לא מחזיקים.
אומרים שאם יש לך חבר/ה יותר מ-7 שנים...אז זה כנראה לכל החיים.
לי יש רק אחת כזאת.
מישהי אחת שאני יודעת שזה לכל החיים.
ושזה יציב.
ושאנחנו יכולות לא לדבר חודשים...אבל אנחנו לא שוכחות אחת מהשנייה.
אנחנו נפגשות וזה כאילו הכי רגיל ופשוט ונורמלי שיש.
אי אפשר להסביר את זה במילים.
זה פשוט החברות הכי יציבה שיש לי.

כל השאר...כמה שאני מתה על חלק מהן.
הן פשוט זמניות.
ויש חלק שאני עוד לא בטוחה אם הן זמניות או שהן לכל החיים.
כי ממש התחברתי אליהן.

אבל יש לי קטע מוזר...אני כאילו מתחברת...אבל לא עד הסוף.
אני יכולה להתחבר לבן אדם השני עד הסוף...אבל אני כאילו לא מאפשרת לאחר להכיר אותי עד הסוף.
תמיד יש לי משהו להסתיר.
דברים שאני לא רוצה לדבר עליהם.
כי ברגע שאתה מדבר עליהם הם הופכים להיות בעיה.

אומרים שאתה צריך רק חבר אחד.
רק חבר אחד אמיתי.
אבל יש לי הרבה חברות אמיתיות.
הן פשוט לא...אני מניחה שאולי אני קצת לא אמיתית איתן.
למרות שאף פעם לא העמדתי פנים.
אני לא יודעת...זה נורא מבלבל.
אני פשוט רוצה...קשר אמיתי וחזק.

החברה הזאת שאיתי כבר יותר מ7 שנים...היינו חברות ממש טובות.
כאילו היה לנו סוג של טלפתיה.
מרוב שהיינו כל הזמן אחת ליד השנייה.
אבל עם השנים באו הקשיים...וזה הרחיק בנינו.
וזה כבר לא ככה.
ומה שנשאר זה רק השאריות של מה שהיה.
אני מניחה שמה שהיה היה כל כך חזק...שלאף אחת מאיתנו אין ספק שאנחנו חברות טובות.

אני פשוט רוצה את מה שהיה לי איתה פעם...עם עוד מישהו או מישהי.
זה כל כך קשה להכיר אנשים.
כי אנשים משתנים כל הזמן.
אבל אני לא.
אני נשארת אותו דבר.
אני אומנם לומדת ומחכימה כל יום...אבל באופי של אני פחות או יותר אותו דבר.

לא תמיד הייתי מי שאני.
זאת שהיא נורא רועשת.
שאין לה שליטה על מה שהיא אומרת.
שהיא כנה בצורה חסרת טקט.
פעם הייתי מאוד שקטה.
ולא באמת דיברתי על הרגשות שלי.
וגם נורא ניסיתי שיחבבו אותי.
כי בתור ילדה הייתי מבודדת.
אז לא הייתי כנה לגמרי.
נתתי לבנות מרושעות לרדות בי.
תבינו...יש לי 3 אחים בנים.
בנים בנים.
אין יותר בנים מאחים שלי.
לגמרי היה לי את הכוח לקום ולדחוף את הבנות המרושעות הלאה בחזרה.
וגם היה לי את הפה.
משום מה לא עשיתי את זה.
משהו בי לא יכל לעשות משהו שעלול לפגוע במישהו אחר.
אולי היה לי לב טוב מידי.
כרגע זה לא ככה.
אני לא יודעת מה אני מעדיפה.
מי שהייתי לא הייתה מסוגלת לפגוע בזבוב...להעליב? בחיים לא.
להתחצף למורה?-אין מצב.
ומי שאני עכשיו...פשוט רוצה לפגוע.
זה כאילו שאני רוצה להוכיח שיש לי כוח.
שאם תנסה לפגוע בי...אתה תשלם על זה.

אני מניחה שזאת התופעת לוואי של בריונות.
זה מדבק.
אתה הופך להיות בריון בעצמך באיזשהו שלב.
נכון...אתה אומנם לא נטפל לחלש...ולא מעליב בכוונה כדי לפגוע.
אבל אין בך גם את השקט הזה...השקט הזה שפעם היה לי "אני לא צריכה להוכיח דבר".

אני פשוט כל הזמן מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי.
וזה מטומטם.
כי פעם לא היה אכפת לי.
מדהים איך ילדה בת 11 הרבה יותר שלמה מבחורה בת 21.

והקטע הוא שאני לא באמת מתאמצת להוכיח שאני צודקת.
כי זה לא באמת משנה.
משנה מה שאנשים חושבים עלייך ולא מה שבאמת נכון.
אז אנשים חושבים שאני הזויה ואמיצה.
אבל אני יודעת...שאני פשוט אבודה.

אני לא מוצאת את עצמי באף אחד.
אולי רק באבא שלי.
אבא שלי הוא הדבר הכי יציב שיש לי...אבל גם זה לא בדיוק יציב.

אני כאילו...חסר לי ביטחון.
חסר לי מרכז.
משהו שאני יודעת שהוא שלי...והוא שם...לא משנה מה.

כי אולי אכפת לי מחברות שלי...ואני מתה עליהן.
אבל אני לא באמת שם בשבילן.
והן לא באמת שם בשבילי.
לא ברגעים שבו אני הכי צריכה מישהו.

מכירים את זה?
שאתם צריכים מישהו.
כל כך צריכים מישהו.
אבל אף אחד לא עולה לכם לראש.
מה זה אומר עליי?
שאני לא אוהבת אף אחד?
שלא אכפת לי מאף אחד?

זה לא שלא חשבתי על כל זה כבר פעם.
אין חדש תחת השמש.
אבל אני יודעת שזה לא נכון.
אכפת לי ואני אוהבת.
אני פשוט...לא כל כך מצליחה להרגיש את זה.
זה עמוק עמוק בפנים.
אני לא מרגישה שאני אוהבת...אני פשוט יודעת שאכפת לי...אבל זה לא בלב.
זה לא נמצא שם ונוכח וברור.
זה כאילו...איך אני אסביר את זה...כמו טלפון.
רק שאתה לא מתקשר לאף אחד.
אתה תמיד זמין לכל מי שיתקשר ותרגיש שהוא זקוק לך.
אבל אתה לא באמת מתקשר דרך הטלפון.
אתה לא באמת מרגיש שמישהו שאתה מכיר טוב צריך אותך...ואתה לא באמת מרגיש שאתה צריך מישהו.
זה כאילו...הן לא יתקשרו אליי כשקשה להן.
יש להן עוד חברות.
ואני לא אתקשר אליהן כשקשה לי.
כי אני לא...לא יודעת...פשוט לא רוצה.
פשוט לא מרגישה שאני צריכה אותן ספציפית.
זה כאילו שאני צריכה מישהו שלא קיים!
זה מטורף.
אני רוצה שמישהו יהיה שם בשבילי ולהיות שם בשבילו.
אני פשוט לא מצאתי את האדם הזה.
האדם הזה שאני ארגיש חזק וברור...שאכפת לי ממנו.
שגם אם הוא לא יתקשר...אני אתקשר אליו.
והלוואי וזה יהיה הדדי.

אבל אשכרה אף אחד לא עולה לי לראש.
אין אף אחד שאני יכולה להרים את הפלאפון ולהתחיל לבכות לו.
טוב אני לא הטיפוס שבוכה.
אבל עדיין.
הבנתם את הנקודה.

דיברתי על כל זה כבר פעם.
חשבתי את כל זה כבר פעם.
ואני מנסה לזכור את התשובות שלכם.
אבל רק תשובה אחת עולה לי לראש "תירי חצים לכל הכיוונים".
אני מעולה בלירות חצים.
אני מעולה בלכבוש אנשים.
אבל זאת הצגה.
זאת לא באמת אני.
אני האמיתית מטופשת.
ואוהבת שטויות ובדיחות קרש ופשוט כל הזמן לצחוק.
וגם היא יכולה לירות חצים.
אבל ברגע שאתה מתכנן מראש...שאתה יודע שאתה רוצה שהאדם השני יאהב אותך ויתחבר אליך...לא יודעת...זה מרגיש לא אמיתי.
מסכה.
משהו שלא יחזיק.

לפעמים זה קורה...מישהו שאתה לא מכיר פשוט בא ומדבר איתך ואתה מתחבר אליו ואתה אפילו לא מבין למה!!
לא תכננת שזה יקרה.
אתה לא מכיר אותו בכלל!
אתם מוקפים באנשים שאתה מכיר והוא מכיר אנשים אחרים...ואתם שניכם לגמרי זרים...אבל אתם מוצאים את עצמכם לגמרי מרוכזים בעצמכם.
שני אנשים זרים.
להגיד לכם שאני זוכרת על מה דיברנו?-לא כל כך.
שאני זוכרת איך הוא נראה?-אני אראה אותו ברחוב אני לא אזהה.
אבל אני זוכרת את איך הוא גרם לי להרגיש.
וזה היה משהו טוב.
זה היה חיבור אמיתי.

אבל בסופו של דבר על אחד חזר למקום שממנו הוא בא.
ולא ראיתי אותו יותר.
אפילו לא חשבתי עליו.
אבל כשמסתכלים לאחור...חבל שפספסתי את זה.

אז אני טובה עם אנשים חדשים...בעיקר עם בנים.
אני פשוט לא טובה בלגרום לזה להחזיק.
אף אחד בחיים לא נדבק אליי מכיוון שבפעם הראשונה שהכרנו דיברנו והיה נחמד.
לא...זה כאילו שהיקום צריך לגרום לי לפגוש בבן אדם כמה פעמים כדי שמשהו בכלל יוכל לצמוח.
זה מרגיש כאילו היקום מתעלם ממני בקטע הזה.
היקום בכלל לא דואג לי.
אולי זה כי טוב לי לבד.
אבל התחושה הזאת.
של להכיר מישהו חדש ולא דפוק לגמרי כמו שאר הבנים.
של "כזה בן אדם הייתי רוצה בתור ידיד. הוא יכול להיות חבר אמיתי".
הם אני היחידה שאי פעם הרגישה ככה?

בתוך הלב שלי אין לזה היגיון.


IM ALedya
IM AL
10/06/2018 18:40
היגיון ואהבה לא חברים :)
(לא מתחבר למילה לב, עבורי זה עוד איבר משמעותי בגוף).
Venus
10/06/2018 18:51
כי בעיני יש לזה משמעות.
שאני כותבת לב אני בעצם מתכוונת למשכן הרגשות שלי.
כאילו המקום בו אני מסדרת ומתייגת את הדברים שאני אוהבת או שונאת ואת איך שכל דבר גורם לי להרגיש.
אז שאני כותבת שבלב שלי אין לזה היגיון...אני מתכוונת שאני לא מבינה את הרגשות האלה ולמה ומאיפה הם באים.
edya
10/06/2018 21:57
מסכימה עם האמירה שהגיון ואהבה לא חברים אבל אני רוצה להוסיף.
תראי, בשביל טנגו צריך שניים.. צריך שאת תרצי וצריך שגם הצד השני ירצה..
פעם ראיתי משפט מאד יפה.. "לשחרר זה לדעת שיש אנשים שהם חלק מהעבר שלך אבל לא חלק מהיעד שלך"
זה תפס אותי מאד חזק.
כן, גם לי היו חברות טובות שהיום אני בכלל לא בקשר איתן..
בכלל בכלל..
זה קורה וזה לגיטימי.. כל אחד הולך לדרכו..
תמצאי את עצמך בעולם ותראי שכן יהיו לך חברים.. אבל כשתלכי מאותו מקום אל תצפי שהם ימשיכו להיות החברים שלך..
לפעמים רחוק מהעין רחוק מהלב הוא לא סתם קלישאה.. לפעמים זה ממש נכון ואמיתי..
זה לגיטימי וקורה..
הכל עובר ותמיד יש חדשים :)
Venus
11/06/2018 01:26
אהבתי את הציטוט :)
10/06/2018 23:27
את מדהימה,לרוב הפוסטים שלך אני מתחברת, הרבה דברים לא גורמים לי לבכות ואחרי הבכי באה הרגשה טובה אבל הפוסטים שלך כאלה, לאט לאט הדמעות עלו, ובקטע שדיברת על התקופה שלך בתור ילדה הן כבר יצאו החוצה..
אני לא יודעת איך את נשמעת, אבל תמיד שאני קוראת את הפוסטים שלך זה מרגיש לי כיאלו מישהי קוראת את זה בקול רם
בקיצור רק רציתי להגיד לך תודה, הכתיבה שלך מרגשת אותי גורמת לי לבכות ואז הופכת אותי לשמחה
תודה
Venus
11/06/2018 01:27
אווו ❤
11/06/2018 11:30

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: