עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
Ladyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust morנעמונת
טיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutimJust a Joe
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledyaאופיר
Israel.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71
IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

על כתיבה ועל סיפור ועל חיי המבלבלים

10/06/2018 03:03
sunshine
אז חברה שלי קראה את הסיפור בהמשכים שאני כרגע כותבת.
לפי מה שהבנתי מביקורות הסיפור שלי קצת מבלבל אבל מעניין ומותח.
אני מבינה למה הוא מבלבל.
אני התחלתי לכתוב אותו במחשבה שזה יהיה סיפור אחד קצר וזהו.
אבל אז מישהי ביקשה ממני לעשות לו המשך.
לא יודעת למה לא חשבתי לעשות לו המשך לפני שהיא הציעה לי...זה דווקא היה רעיון טוב אבל משום מה לא חשבתי על זה.
קיצר...מכיוון שכתבתי סיפור במחשבה ש"היי אני אכתוב סיפור בלי שום מידע על הדמויות ואני אעצור בנקודה מבלבלת אבל לא אמשיך אותו!".
ואז המשכתי אותו במפתיע וזה כזה "שיט!! למה כתבתי שאביו החורג מכה אותו?! אני לא יכולה לדמיין מה הוא עובר אז אני אכתוב על דמות שאין לי מושג מה היא עוברת ואני יכולה רק לדמיין?!".
אבל אני מניחה שזה הקטע בלכתוב סיפורים בהמשכים.
לפעמים אנחנו צריכים לכתוב על דברים שאנחנו לא לגמרי מבינים.
לחקור.
אני נגיד לא יכולה לכתוב על עורכת דין בתור דמות ראשית...כי אין לי מושג איך זה וכי זה לא מוכר לי.
ואני לא יכולה לכתוב על מישהי שנאנסה ומנסה לשקם את עצמה...כי אני לא רוצה ולא יכולה לתאר לעצמי איך זה מרגיש!!!.

טוב אני סוטה מהנושא...
קיצר...חברה שלי קראה את הסיפור היום.
והיא אהבה ממש.
ושאלתי אותה את מי היא אוהבת יותר...את אביאל או את איתמר.
והיא ענתה שאת אביאל כי לאביאל יש ביטחון עצמי ושאיתמר חוצפן.
חחחחחחח איתמר חוצפן...לא יודעת למה זה מצחיק אותי.
אני אוהבת חצופים!
אני אוהבת את שניהם!!!
וכמו ש edya (שבטח קוראת את זה כרגע) כתבה:"אני אוהבת את הדרמה הזאת ואוהבת את זה שהבטן שלי צועקת ליעל להתרחק משניהם כי עם אחד היא תהיה אישה מוכה ועם השני... רק אלוהים יעזור".

אז בדיוק כמו שהיא כתבה רק סוג של ההפך.
הבטן שלי צועקת שהיא רוצה את שניהם!!
ואיך היא יכולה להיות עם אחד ועדיין להרגיש רגשות לאחר?!

מה גם שאני ממש מבולבלת זה כאילו שאני-יעלי וגם אם אני אחליט "לא יעלי! אין לך רגשות לאיתמר! היה ונגמר!" זה פשוט לא עובד ככה!!.
לא יודעת איך להסביר את זה.
איתמר מבלבל את יעלי מאוד.
אני לא יודעת למה...אני פשוט מרגישה שהיא מבולבלת.
זה כאילו שאני והסיפור והדמויות מחוברים אחד לשני ואני פשוט לא יכולה להחליט שהיא לא מרגישה כלום לאיתמר...כי משום מה היא מרגישה!!
ואין לי מושג למה...
זה לא הזוי!?
אני לא יודעת מה אני כותבת!
אני מרגישה כמו אישה משוגעת לגמרי...
בגלל זה אני גם לא אוהבת לפרט בסיפורים שלי...כי אני לא מכירה את הדמויות שלי מספיק.
זה כאילו שאני צריכה לשאול אותם שאלות.
זה כאילו שאני חוקרת אותם.
אבל הם אני...הם חלקים ממני.
אביאל עם היחס הנוקשה שלו וזה שהוא כזה מאצ'ו...זה משהו שבא מתוכי!! זה משהו שאני אוהבת!! ואני מבינה למה edya לא התחברה לזה.
יכול להיות שזה אומר שהוא אלים.
אבל מבחינתי הוא לא אלים!
מבחינתי הוא מגונן.
איתמר הוא משהו אחר...הוא הבן הטיפוסי שאני תמיד נתקלת בו.
עושה דברים מסיבה לא ברורה.
לא משתף מה עובר עליו.
לא מראה שאכפת לו ושהוא אוהב אותך.
את מנסה להבין אותו ואת לא מצליחה ואת מרגישה שהוא לא אוהב אותך.
ואת לגמרי אובססיבית לגביו למרות שמגיע לך יותר!

קיצר אני לגמרי נכנסתי לסיפור הזה חזק.
וזה גם למה מצד אחד אני בטוחה שאני אסיים אותו בצורה טובה כי אני כותבת אותו מתוכי וזה סוג של לחקור בתוך הנפש של עצמי ואין סיכוי שאני אסיים אותו בצורה שאני לא אוהבת או חסרה.
מצד שני...אני לא יודעת לאן זה הולך.
אני לא יודעת מה נכון.
אני כאילו הדמות בעצמי.
יעלי מבולבלת אז גם אני מבולבלת.
אז אני פשוט אתן לה לעשות מה שבא לה!.
מה שמרגיש לה נכון.
ואין לי מושג במי היא תבחר.

אני יכולה להתחרט על הפוסט הזה.
אני יכולה למחוק אותו...זה כל כך קל.
למה?
כי קודם כל...מי יבין?!
ושנית-כי לא סיימתי את הסיפור ובקטע שהגעתי אליו מי שקורא לא באמת יודע שיעלי מבולבלת.
אז אני בעצם מגלה לו משהו שעוד לא סופר.

אבל כשחברה שלי קראה את הסיפור...היא אמרה שגם היא מבולבלת.
כלומר גם היא הרגישה שהדמות (יעלי) מבולבלת.
והיא הבינה אותה...היא הבינה למה היא מתבלבלת משני הבנים האלה.
אני וחברה שלי ממש קרובות...בנפש...אנחנו בקושי מדברות...אבל יש לנו בסיס עמוק.
אז ברור שהיא תבין אותי!.
ברור שהיא תבין את הדמויות שאני כותבת.

אז אולי כן היה אפשר להבין מפרק 6 שיעלי מבולבלת ואולי לא.
טוב אני לא יודעת לאן אני הולכת עם זה...אני פשוט כל כך אוהבת לכתוב.

וזה הורג אותי.

זה הורג אותי שמצאתי משהו שאני אוהבת...וחברה שלי שהיא לכל החיים אוהבת את זה.
תבינו.
אני מכירה אותה מכיתה ז'.
היא לא קוראת ספרים!!!
היא נרדמת בעמודים הראשונים!!
אז זה שהיא קוראת את הסיפור שלי והיא במתח והיא דורשת שאני אשלח לה את הפרק הבא מיד כי היא לא יכולה לחכות....זה אומר הרבה.
זה שהיא מסיימת לקרוא ואז כזה "נו איפה ההמשך?! איפה פרק 7!?"...ואני כזה "בתהליכים"...זה אומר הרבה.
זה שהיא סיימה לקרוא את הסיפור הראשון שכתבתי "בשמלה שחורה" ואחרי כמה שבועות שאלה אותי..."יש עוד סיפור במקרה?"
"אני מתגעגעת לסיפורים שלך".
ואז אחרי עוד כמה שבועות,"יש עוד סיפור?!".
זה אומר הרבה!!!
כל כך הרבה!!

וזה שמישהי שאני לא מכירה קוראת את הסיפור וכותבת לי: "וואי..איזה כיף לקרוא משהו ממך אחרי יום נוראי.".

זה אומר לי הרבה.

אני טובה במשהו!
אולי לא בצורה מקצועית...אבל זה עושה טוב לאנשים!!
הם אוהבים את זה.
אבל זה גם קצת...קצת מרתיע.
כי את טובה במשהו...אבל את לא לגמרי בטוחה בזה.
זה עוד לא יציב.
עד לפני שנה הייתי ממש גרועה בלכתוב סיפורים!
ממש גרועה!
אני לא אהבתי את מה שאני כתבתי.
אבל ברגע ששיחררתי...שהחלטתי שנמאס לי מהסדר הרגיל-ההתחלה אמצע וסוף.
שאני פשוט הולכת לכתוב את הסצנות שבתוך הראש שלי...הצלחתי לכתוב.
ואהבתי את זה.
ואני קוראת דברים שכתבתי...ואני נהנית!!
זה בכלל לא מובן מאליו שאני אוהבת דברים שעשיתי.
הייתי במגמת אומנות וציירתי המון דברים ששנאתי והייתי צריכה דעה של אנשים אחרים כדי לדעת אם זה טוב.
וכתבתי המון דברים שלא אהבתי בכלל.

אז איך אתם יודעים אם אתם עושים את זה נכון?!
איך אתם יודעים אם זה טוב?!
קודם כל תשאלו את עצמכם..."האם אני אוהב את זה?".
אם אתם לא אוהבים את זה...אז גם אחרים לא יאהבו. 
ונכון...זה קשה להודות בפני עצמך שאתה לא אוהב את היצירה של עצמך.
אבל זה טוב לחקור.

הכתיבה נתנה לי כל כך הרבה.
אבל אני לא יודעת מה לעשות עם כל זה!
זה יותר מידי!!
למה אני לא יכולה לאהוב משהו רגיל כמו חשבון או צדק או בני אדם...אוקי זה נשמע מרושע (כאילו הקטע לגביי זה שאני לא אוהבת בני אדם) אבל אין לי מושג מה פסיכולוגים אוהבים!.
כאילו הבנתם את המחשבה?
מי שאוהב חשבון-ראיית חשבון.
מי שאוהב צדק-עריכת דין.
מי שאוהב בני אדם-פסיכולוגים?.
את האמת אין לי מושג למה אנשים נהיים פסיכולוגים...אבל אני פשוט אניח שזה בגלל שהם אוהבים בני אדם.

אני אוהבת כתיבה...ומה מי שאוהב כתיבה עושה בחיים שלו?!
טוב אולי לכם זה קל לענות...אבל לי זה לא.
אני לא יכולה לומר לעצמי "היי את אוהבת כתיבה אז את צריכה להיות סופרת".
לא!!
למה לא ?!
כי אני לא חושבת שאני טובה מספיק.
כי אני רוצה לעשות משהו שאני טובה מאוד בו.
וכי אף אחד לא מצפה ממני להיות סופרת...
מדהים שאמא שלי ציפתה ממני להיות ציירת או מעצבת אופנה או עורכת דין או גננת...אבל לא סופרת.
זה כאילו שהיא לא ראתה את זה.
כי כשהייתי קטנה לא כתבתי.
כי לכתוב יומן לא מראה לעולם שיש לך תשוקה לכתיבה.
אפילו אני לא ידעתי שיש לי תשוקה לכתיבה.
אבל כשמסתכלים לאחור...נכון...זה תמיד היה שם.
פשוט לא ראיתי את זה.
כשהייתי בת 6 ביקשתי מההורים שלי ליום הולדת יומן...וגיטרה.
היומן שקניתי...מסתבר שזה היה אלבום תמונות...הייתי קצת מאוכזבת אבל התגברתי על זה.
התשוקה לכתיבה תמיד הייתה שם...אבל אף אחד לא ראה את זה.
אני זוכרת שבתור ילדה בת 8 קיבלתי יומן של ברבי ועט וכל כך רציתי לכתוב...אבל לא כתבתי דבר.
קשקשתי.
ומסיבה לא ברורה המשכתי לרצות יומן ועט למרות שאני בכלל לא כותבת.
אני אשכרה נמשכתי ליומן ועט בלי היגיון!!
לא עשיתי עם זה כלום!!
רק בגיל 14 התחלתי באמת לכתוב יומן.

אני לא זוכרת שקראתי פוסט של מישהו אחר שהוא יותר ארוך מהפוסטים שאני כותבת...
רק עכשיו אני נזכרת בפוסטים של אחרים...ושלי ממש ארוכים!!
רק עכשיו שמתי לב לזה...
מסתבר שאני בן אדם כזה ששם לב לדברים רק אחרי הרבה זמן.
מבין שהוא אוהב מישהו רק אחרי שהוא כבר עזב.
מבין שאכפת לו רק אחרי שזה כבר לא משנה.
מבין שהוא מתגעגע רק אחרי שנה או שנתיים בהם הוא רחוק.
אני תמיד אהיה בדיליי מטורף אה?
זה פשוט חלק ממי שאני...
אני לא באמת מודעת לעצמי עד הסוף.

נ.ב
אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות בקשר לסיפור...אני לא יודעת אם יעלי מבולבלת או שאני מבולבלת.
אז במקרה כזה הדבר הכי טוב הוא פשוט לחכות אם הכתיבה.
מלא פעמים הרגשות שלי נכנסים לסיפור משתלטים עליו...ואז אני עוצרת...קוראת מה שכתבתי...מבינה שזה לא מתאים...ומוחקת.
זה למה כתיבת סיפורים בהמשכים כל כך קשה לי אישית.
זה קשה להישאר נטרלי.


IM ALedya
IM AL
10/06/2018 16:44
טוב אז ביחס לסיפור של יעלי לא עקבתי בזמן האחרון אחרי הסיפור הזה , הקריאה של הלבטים האלו גרמו לי לרצות לקרוא ואעשה זאת אפנה לכך זמן.
שני דברים נוספים , את לא רגילה כי את אוהבת ויודעת לכתוב ואת עושה את זה טוב !
ותהי גאה בעצמך שאת כותבת טוב ושאת עושה את זה טוב ושיש לך קהל קוראים קבוע !
ודב ר נוסף להתבלטב זה תמיד טוב, לי קשה עם אנשים שהכל ברור להם.
אני מאוד מעשי אבל אני נורא אוהב להתלבט להעלות תהיות שאלות לגבי המון דברים וזה משמאפשר לי לראות דברים אחרים לתת פתרונות שונים להנות אחרת מדברים ושמח שזה כך.
ואחרון לפני שקורא את עלילותיה של יעלי, אהבה ומשיכה מינית ומשיכה בכלל זה משהו שנורא נורא קשה להסביר ועוד יותר להצדיק, אז כן זה נראה אולי "לא טוב" להימשך למישהו שהוא או חוצפן או אדיש כזה שבקושי מבטא את רגשותיו אבל זה טבעי לגמרי, אפילו טבעי להמישך לאופנים מסויימים של אלימות אולי השפלה , מה לעשות אבל זה קיים ועובד.
sunshine
10/06/2018 17:11
חחחחחחחח אני אמרתי שזה לא טוב להימשך לדפוקים?
אתה גורם לזה להישמע הרבה יותר נורא ממה שהתכוונתי!!

ובסיפור הלבטים האלה לא כל כך נוכחים וברורים.

"את לא רגילה כי את אוהבת ויודעת לכתוב ואת עושה את זה טוב !
ותהי גאה בעצמך שאת כותבת טוב ושאת עושה את זה טוב ושיש לך קהל קוראים קבוע !"

ותודה על זה!
IM AL
10/06/2018 18:33
טוב כבר הבנת שאני אוהב דברים משונים ואת הקצוות :)
edya
10/06/2018 21:51
אחותי!! בטח שאני קוראת! חחחחחחחחחחחח
אין עלייך.

זה מה שנקרא מוזה. סתם שתדעי שגם גדולי הסופרים והמשוררים לא יודעים להצביע על עצמם מאיזה מקום הסיפור המשיך בתוכם.. וזה מה שיפה בזה.. שאת זורמת עם זה וככול תכתבי יותר כך תהיי טובה יותר.

כן ממליצה לך גם לקרוא.. נגיד אני מאד אוהבת לקרוא ש"י עגנון, כתבי שלום עליכם ועוד.. (אלו סיפורים בשפה גבוהה ממש.. תראי אם זורם לך) אבל לקרוא ספרים איכותיים בהחלט ישפר לך את הכתיבה ויעשיר אותה :)

את כותבת מדהים. באמת.
תמשיכי.
זה עושה לך טוב וזה עושה לנו טוב :)
sunshine
10/06/2018 22:07
תודה!!
ואני קוראת ספרים פשוט מדע בדיוני בעיקר...חחחח
edya
11/06/2018 09:57
מצחיק שאת קוראת מדע בדיוני אבל כותבת רומנים..
אהבתי :)
אני מאז ומתמיד פחות התחברתי למדע בדיוני (למשל - אפעם לא קראתי הארי פוטר.. שום אחד מהסדרה..)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.