עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
Escobar1RainAni KarmaKimutimJust a JoePitch black
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתlove myselfנופקXGeminiSpace girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סיפור קצר- הבחירה של הלב פרק 6

06/06/2018 18:44
sunshine
סיפורים, סיפור אהבה, אהבה מסובכת, אהבה
לא דיברתי עם איתמר כבר חודש שלם.
לא מאז הפעם ההיא שהוא החזיר אותי הביתה.

הלכתי לכיוון התחנה כדי לתפוס את הקו שייקח אותי הביתה.
הסתכלתי הצידה וראיתי חתול שחור קטן.
זה הזכיר לי אותו.
כי איתמר שונא חתולים.
פעם אחת חתול שחור קטן התקרב אליו כשהיינו ברחוב ואיתמר פשוט נרתע לאחור.
הוא ניסה לבעוט אותו אחורה ואני התעצבנתי עליו כל כך.

מכירים את זה שאתם חושבים על מישהו...ואז הוא מופיע מולכם?
גם אני לא.
אז ממש הופתעתי שכשהבטתי קדימה איתמר עמד כמה מטרים מולי.
עצרתי.
פחדתי להתקדם.
וגם הוא עצר.
החלטתי לנופף לו כי לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

הוא התקדם לעברי במהירות.
"מה את עושה פה?",הוא שאל בהתרגשות.
"אני...אממ",למה אני מגמגמת?,"חוזרת מחברה",אמרתי לבסוף.
"אה",הוא אמר,"טוב".

לא יכולתי להפסיק לחשוב על מה שהוא אמר באותו לילה.
שהוא רוצה אותי בחזרה.

"אני צריכה ללכת",אמרתי לבסוף,"האוטובוס",אמרתי והצבעתי קדימה אל התחנה.

"אני יכול לקחת אותך",הוא תפס אותי לא מוכנה.
"אני במילא סיימתי את כל הסידורים שלי ואני בדרך הביתה".
"לא תודה",אמרתי בבוטות.
המשכתי ללכת אל עבר התחנה.
לגמרי מתעלמת ממנו.

איתמר הניח לי.
זה אולי ההבדל הכי גדול בין איתמר לאביאל.
איתמר פשוט ייתן לי ללכת.
איתמר לא יתעקש.
אביאל?
אין מצב שהוא ייתן לי ללכת.
הוא ירדוף אחרי ויכריח אותי לדבר איתו.
אלא אם כן הוא כועס עליי.
ואז זה הפוך-אני רודפת אחריו ומכריחה אותו לדבר איתי.
למזלי אביאל לא כועס עליי אף פעם.
הוא מתעצבן מלא...אבל הוא אף פעם לא כועס עליי.

התיישבתי בתחנה והסתכלתי באפליקציה.
האוטובוס אמור להגיע בעוד 20 דקות.
הבטתי הצידה.
איתמר עמד בדיוק איפה שהשארתי אותו והביט בי.
במשך 3 דקות הוא פשוט עמד שם והסתכל עליי.
זה חירפן אותי.
אז קמתי בעצבים וניגשתי אליו.
"מה?!",שאלתי בכעס,"מה אתה רוצה?!".
הוא חייך.
"הרבה דברים",הוא אמר והביט בי בעיניי כלבלב שלו.
הוא ממיס בי את הרוע.
אני רוצה להיות רעה...אבל הוא לא מאפשר את זה.
"מה אתה רוצה ממני?",חידדתי את השאלה.
"עשיתי טעות. לא הייתי צריך לומר את מה שאמרתי אז".
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר",ציינתי בחוסר סבלנות.
"אמרתי שאני לא צריך אותך. זה היה שקר",הוא הביט ישר אל תוך עיניי בעיניים האלה שלו.
אני לא ידעתי מה לעשות לגביי זה.
"זה לא משנה עכשיו",ניסיתי להתעלם מהעיניים האלה.
"אני מתחרט על זה. מתחרט שסיימנו את זה ברע. אני רוצה לתקן את זה. אפשר?".
"איתמר...אני לא מבינה למה אתה ממשיך להתעקש".
"גם אני לא מבין הרבה דברים יעלי. וזה אוכל אותי".
"מה?",שאלתי מבולבלת.
"איך יכולת?",הוא שאל ברצינות,"למה דווקא הוא?".

איתמר ואני נפרדנו.
לא הרבה אחרי הלכתי לדבר עם אביאל...לא התכוונתי להתחיל איתו משהו.
אני יודעת שזה נשמע לא אמין.
אבל הרגשות שלי לאביאל היו שם כבר הרבה קודם.
פשוט השתקתי אותם כי הייתה לו חברה...ואז בגלל איתמר.
אבל כשזה נגמר.
כשאיתמר אמר לי שאביאל אוהב אותי...הייתי חייבת לבדוק.
מה אתם הייתם עושים במצב שלי?
אהבתי את אביאל מההתחלה..
וסוף סוף שום דבר לא עמד בנינו.
לא רציתי להדחיק את זה...לא רציתי לפספס אותו שוב.


"אמרת לי ללכת לאביאל. אז זה מה שעשיתי",אמרתי בקרירות,"זה באמת משנה למה דווקא הוא?".
"את שברת לי את הלב",הוא אמר בכנות.
את האמת?.
הרגשתי רע.
"אתה שברת אותי",אמרתי לו,"ואפילו לא ראית את זה".
לראות אותו סובל,מרחיק אותי,מתייחס אליי כאל מובן מאליו...זה באמת שבר אותי.
"אני יכול לתקן את זה",הוא אמר,"אם רק תתני לי הזדמנות".
הבטתי בעיניו ושתקתי.
"אני פשוט מתגעגע אלייך. את חסרה לי".
לא יכולתי לומר לו שיניח לי...כי הבנתי אותו...גם אני התגעגעתי אליו.
"גם אתה חסר לי",אמרתי בקושי...הקול שלי נעלם בין באמצע המשפט.

נתתי לו לקחת אותי הביתה.
כל הנסיעה שתקנו.
כשיצאתי מהאוטו הוא רץ אחרי ועמד מלפניי.
"זה לא פייר",הוא אמר,"למה אנחנו לא יכולים לפחות לדבר?. רק בגללו?".
"איתמר",התחננתי שיפסיק.
"אנחנו יותר מאקסים יעלי. אז תעני לי. זה בגללו?".
"גם. אבל גם קצת בגללי".
"כי לא טוב לך איתי?",הוא שאל ונראה אומלל,"כי אני...כי אני לגמרי שרוט?".
הוא שבר אותי.
לא יכולתי לעצור את עצמי.
"איתמר-",רציתי לבקש ממנו שיפסיק אבל הוא קטע אותי,"תעני לי!. זה כי אני לגמרי דפוק,ובעייתי,ופגום ואני פשוט לא מספיק טוב בשבילך. נכון?".

נזכרתי במה שאביאל אמר באותו יום.
באותו יום שהם רבו על משהו לא ברור.
רדפתי אחרי אביאל ושאלתי אותו מה קרה.
והוא אמר "מגיע לך יותר טוב".

אבל אף פעם לא הרגשתי ככה.
אף פעם לא הרגשתי שאני יותר מידי טובה בשביל איתמר.
שאיתמר הוא לא מספיק.
ההפך...אני הרגשתי שאני לא מספיקה.
שאני לא יכולה לעזור לו.
לא יכולתי לעצור את עצמי.
קפצתי עליו וחיבקתי אותו.
"אתה מספיק",אמרתי בכנות.
"אבל...יש דברים שפשוט...פשוט לא יכולתי להתמודד איתם ביחד איתך".
הוא חיבק אותי בחזרה.
הוא חיבק אותי חזק.
"ואתה פשוט נתת לי ללכת...אז הלכתי".
הוא שתק והמשיך לחבק אותי.
התחבקנו במשך כמה שניות ארוכות בדממה.

לא הייתי מוכנה בכלל למה שהוא עמד לומר.

"תעזבי אותו",הוא אמר בשקט,"תוותרי עליו ואני אוותר עלייך".
"איתמר!",הייתי המומה ממה שהוא ביקש וניסיתי לצאת מהחיבוק שהכנסתי את עצמי אליו.
אבל הוא משך אותי בחזרה אליו.
"זה לא פייר יעלי. זה לא פייר שאיבדתי את שניכם".
לא עניתי לו...רציתי שהוא יעזוב אותי קודם.
רציתי לראות את פניו.
בסופו של דבר התרחקנו.
"לא",אמרתי בנוקשות,"אין לך זכות לבקש את זה ממני".
"אם את תעזבי...לי ולאביאל כבר לא תהיה יותר סיבה לריב".
לא ידעתי איך להגיב לזה.
"שאני אבין אתה מאשים אותי?!",לקחתי צעד אחורה.

אבל אין לי מושג על מה הם רבו.
אבל לא הרגשתי שזה בגללי.
אביאל לא הסכים לספר לי על מה קרה באותו היום.
אז חשבתי שזה לא קשור אליי.
אבל עכשיו אני כבר לא יודעת.

"תחשבי על זה. את רוצה שנשלים. אבל את גם הסיבה שאנחנו לא יכולים. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה".
הבטתי בו.
הסתכלתי לו בעיניים.
פתאום הוא הרים את ראשו והסתכל על משהו מאחורי.
משהו שהרתיע אותו לאחור.
מישהו תפס בידי הימנית והבהיל אותי מעט.

"מה אתה עושה פה?!",שאל אביאל בכעס.
"אנחנו רק מדברים אין סיבה להתעצבן",אמר איתמר בזלזול.
אביאל לחץ את ידי חזק.
"אביאל אתה מכאיב לי",אמרתי והוא עזב את ידי.
הוא כועס.
זה לא טוב.
"איתמר כדי שתלך",ביקשתי ממנו.
"את מפחדת שהוא יכה אותי?",שאל בהתגרות,"את כל הזמן נותנת לו לשלוט עלייך?".
אביאל התקדם לעברו אבל עצרתי אותו.
"אביאל לא",אמרתי ומשכתי אותו לאחור.
"היא אמרה לך ללכת",אחזתי באביאל חזק.
"אין לך בושה אה?",אמר איתמר,"אתה גנבת לי את הבחורה ובכל זאת אני זה שאיכשהו יוצא לא בסדר!".
זה לגמרי הדליק את אביאל.
לא הייתה לי ברירה אלא לעמוד בניהם.
לא הבנתי.
איתמר הרי רוצה להשלים עם אביאל...אז למה הוא הופך את הכל ליותר גרוע?!.
"מה אתה חושב שהיא איזה רכוש?!",אביאל צעק עליו," אתה לא קולט אה?!. אם היית מתייחס אליה כמו שצריך היא עדיין הייתה איתך!!. אתה-הרחקת-אותה!",אביאל רתח.
כל מה שהוא אמר היה נכון.
אבל אביאל לא ידע את כל האמת.
"קיבלת את מה שמגיע לך. אם החיים שלך לא שווים כלום זה בגללך".
הבטתי באיתמר שנראה פגוע.
איזה מין משפט אכזרי זה?!
איך אביאל יכול לומר את זה?
היינו חברים.
כולנו היינו חברים.
איך הגענו למצב הזה?
מה צריך לעשות כדי שזה יפסיק?


ריחמתי על שניהם.
הם יותר מסתם חברים...הם אחים.
אילו רק איתמר היה מספר לאביאל את האמת.
שאביו החורג בהמה.
שאמא שלו לא עושה דבר כי היא לא רוצה לאבד את בעלה.
שהוא לא רוצה לעזוב ולהשאיר את נועם לבד.
אילו רק אביאל היה יודע...אולי דברים היו אחרת?

"איתמר אני מצטערת",אמרתי ולא יכולתי לעצור את הדמעות.
"אני לא יכולה לשמור על הסוד שלך יותר".



נ.ב
אין לכם מושג כמה שטויות כתבתי לפני שכתבתי את זה.
זה לא הפרק שאני הכי אוהבת...אבל לדעתי זה פרק הכרחי.
מקווה שאהבתם!
אשמח לדעת מה דעתכם...ואיך אתם רואים את הסיפור הזה נגמר.



פרק 1    פרק 2    פרק 3   פרק 4     פרק 5    פרק 7






edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.