עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
KimutimJust a JoePitch blackMs.deathhaunted princessשרילין
שמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאוליתאחת שיודעתlove myselfנופקX
GeminiSpace girledyaאופירIsrael.lThe dark
Do what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סיפור קצר- הבחירה של הלב פרק 5

04/06/2018 19:03
sunshine
"עזבי. פשוט עזבי. פשוט תלכי. מי צריך אותך?!. מי צריך אותו?".
הוא אומר לי שהוא לא צריך אותי...אבל בו זמנית אוחז בכתפיי בחוזקה?
אני באמת כבר לא מבינה אותו.
"אתה צריך אותו...",התחננתי שיבין שהוא חייב להשלים עם אביאל.
"אני לא. אבל אם הוא כל כך חשוב לך אז לכי לאביאל שלך!. לכי ותשכחי אותי. אני גם ככה לא צריך אותך".
"אתה לא צריך אותי?",שאלתי,"אתה בטוח במה שאתה אומר?".
"מאוד",הוא אמר והביט עמוק לתוך עיניי.
"זה נגמר",אמרתי,"נמאס לי. הגיעו מים עד נפש...באמת".
ויצאתי החוצה.
חשבתי שהוא ינסה לעצור אותי.
אבל הוא נשאר בפנים.
וככה זה נגמר.


השעה הייתה כבר מאוחרת.
עמדתי מול הדלת שלו.
היססתי...אבל לבסוף החלטתי לדפוק.
"יעלי?",אביאל עמד מולי מבולבל,"את יודעת מה השעה?".
ניסיתי לומר משהו אבל לא הצלחתי...אז נשכתי את שפתיי.
הוא הסתכל עליי ומבטו התרכך.
"את רוצה להיכנס?",הוא שאל ופתח את הדלת לרווחה.
הנהנתי לחיוב ונכנסתי.


"נפרדנו",אמרתי לבסוף כשאביאל הניח מולי כוס מים קרים.
הוא עצר שנייה ואז התיישב לידי על הספה.
הוא הסתכל עליי ושתק.
"מצטער...אני לא כל כך יודע מה להגיד",אמר לבסוף.
התחלתי לבכות.
זה הבהיל אותו מאוד.
"אני לא...מצטער...עשיתי משהו לא בסדר?",הוא שאל מבוהל.
ניסיתי להשתלט על הבכי.
"אתה חושב שעשיתי טעות?",שאלתי כשאני בקושי נושמת מעבר לדמעות,"אני מרגישה חרא של בן אדם!!".
"יעלי...",הוא אמר ברכות וחיבק אותי.
וזה גרם לי להרגיש עוד יותר חרא עם עצמי-דחפתי אותו.
"אני יודעת שהוא צריך אותי. כאילו-אביאל-הוא ממש ממש צריך אותי. ואני פשוט מפנה לו את הגב".
השפלתי את מבטי על כוס המים שהונחה מולי.
שתיתי ממנה לגימה.
"יעלי",הוא קרא בשמי,"תסתכלי עליי",הוא ביקש.
הבטתי בו.
"אחד הדברים שאני הכי אוהב בך...זה שאת תמיד הולכת אחרי הלב שלך. את אף פעם לא מכריחה את עצמך לעשות משהו שאת לא רוצה".
חשבתי על מה שהוא אמר...זה באמת נכון.
"אני רוצה להיות שם בשבילו. אבל זה פשוט...כל כך קשה לי!. הוא משגע אותי!. אני אוהבת אותו אבל הוא מחרפן אותי לגמרי!".
אביאל שתק.
נראה שהוא לא יודע מה לומר.
שאפילו הוא לא יכול לעזור לי.
"מצטערת שאני מפילה את הבעיות שלי עלייך...פשוט...אתה האדם היחיד שאני יכולה לדבר איתו על זה".
"אני מבין",הוא אמר והביט בעיניי.


חייכתי אליו והרגשתי כל כך טוב להסתכל עליו.
זה כאילו שכל ענני הסערה התפזרו.
"אני מסתכלת עלייך...וזה מרגיע אותי".
אביאל נראה נבוך.
הוא הביט אל תוך עיניי...ולרגע זה נראה הגיוני.
כל מה שאיתמר אמר לגביי מה שאביאל מרגיש כלפיי.
אבל פשוט לא יכולתי להאמין.
"מה קרה ביניכם?",שאלתי אותו.
מבטו התקשח הוא השפיל את ראשו וגירד בעורפו.
"אני לא רוצה להכניס אותך לזה",הוא אמר לבסוף.
"איתמר אמר",התחלתי לספר ותהיתי לעצמי אם זה הדבר הנכון לעשות,"דברים. לגבייך".
הוא הרים את ראשו.
כולו אוזן קשבת אליי.
איזה כיף שמישהו סוף סוף מקשיב לי.
"באמת?",הוא שאל בהיסוס,"מה הוא אמר?".
הוא נראה ממש מסוקרן.
"שאתה...",ניסיתי להגיד,"וואי זה ממש קשה לומר את זה...שאתה מרגיש משהו כלפיי?".
אמרתי במהירות.
פשוט תולשת את הפלסטר.
"אבל אני יודעת שזה שטויות",למרות שעמוק בפנים קיוויתי שזה נכון.
שנאתי את עצמי על כך.
"זה נכון",הוא אמר כשראשו מושפל.
שיט..מה?!
"אני לא מתגאה בזה",הוא הרים את ראשו והביט בי.
"אה",לא ידעתי מה לעשות.
פתאום קמתי על רגליי.
המוח שלי ממש לא תיפקד.
קריסת מערכות.
התיישבתי ואז קמתי שוב.
"את לא מתכוונת לברוח עכשיו כשאת יודעת נכון?",הוא שאל בצחוק.
"בוודאי שלא",גיחכתי והתיישבתי.
פתאום התחלתי גם אני להתגרד בעורף.
אין לי אוויר.
אני לא יכולה להסתכל עליו.
"תרגעי!. אני לא הולך להתנפל עלייך או משהו כזה".
התחלתי לצחוק צחוק ממש לחוץ.
"אני אלך להביא לך עוד מים",הוא קם והלך למטבח.

לא ידעתי מה לעשות.
הייתי ממש מבולבלת.
אביאל מרגיש משהו כלפיי?
הוא אישר את זה?
יש לי כל כך הרבה שאלות!

לא יכולתי לעצור את עצמי.
תוך שנייה מצאתי את עצמי במטבח - עומדת מאחוריו.
הנחתי יד על כתפו.
הוא הסתובב אליי ונראה מבולבל.
אני גם הייתי מבולבלת.
לא יודעת למה עשיתי את זה.
פשוט נישקתי אותו.
אני-התנפלתי-עליו!
היה בי חלק קטן שהרגיש רע לגביי זה.
צעק שזה לא בסדר שברגע ששמעתי שהוא אולי בעניין שלי עזבתי את חבר שלי ורצתי אליו.
אבל החלק הקטן הזה השתתק כשאביאל נישק אותי בחזרה.
והוא לגמרי נעלם כשאביאל הרים אותי והושיב אותי על האי במטבח.
הייתי לגמרי שבויה בידיו.
לא יכולתי ולא רציתי להפסיק.

אבל זה לא תלוי רק בי נכון?

"רגע",הוא אמר כשפתיו התנתקו משפתיי,"שנייה",הוא ניסה להסדיר נשימה.
הבטתי בו...הרגשתי את נשימותיו הקצרות...לרגע תהיתי אם הלב שלו דופק יותר מהר משלי.
הוא הביט אל תוך עיניי.
חיוך קצר הבזיק על שפתיו.
הייתי לגמרי מהופנטת ממנו.
לא רציתי לפספס ממנו שום דבר.
הוא בלע את הרוק ופשוט חיבק אותי.
הוא כל כך חם!
ואז הוא התרחק ממני.
לגמרי התרחק!
כאילו משהו מיגנט אותו לאחור.
הייתי חושבת שהוא מתחרט על זה...אם לא היה לו חיוך מאוזן לאוזן.
"אני...",הוא התחיל לומר,"אני פשוט רוצה לעשות את זה נכון".
"מה זאת אומרת?".
"אני לא רוצה להישמע כמו בחורה. אבל מה אנחנו עושים?",הוא שאל אותי ברצינות.
"אין לי מושג",אמרתי לו בכנות.
הוא שתק וחשב.
"את בחורה של חבר. מה שאנחנו עושים עכשיו...זה לא בסדר",הבנתי מאיפה זה מגיע אבל זה עדיין עיצבן אותי.
"טוב",אמרתי וירדתי מהשולחן.
התקדמתי לכיוון הדלת במהירות.
פשוט רציתי לעוף משם.
אני יודעת שהוא צודק.
אז למה אני כל כך כועסת?

הורדתי את ידית הדלת אבל לפני שהספקתי לפתוח אותה ולצאת...אביאל טרק את הדלת בידו הארוכה.
"את יודעת שאני צודק",הוא אמר ונצמד אליי.
הרמתי את ראשי והבטתי בו בלי בושה.
"במה?. מה אתה בעצם אומר לי?!. שאין לנו סיכוי?. סבבה הבנתי!",אמרתי וניסיתי לפתוח את הדלת...והיא נפתחה מעט אבל הוא שוב טרק אותה.
"אני לא אמרתי שאין לנו סיכוי. אני פשוט...אולי אנחנו צריכים לקחת קצת זמן?. אני לא רוצה להרוס את החברות שלנו".
כעסתי.
כל כך כעסתי ולא ידעתי למה.
"אביאל. אתה רוצה לשמוע את האמת?",שאלתי והבטתי בעיניו.
הוא לא הבין על מה אני מדברת.
אבל זה היה נראה שמה שזה לא יהיה - הוא רוצה לשמוע.
אז פשוט התחלתי לדבר.
"כשנכנסת באותו יום...שראיתי אותך בפעם הראשונה. בשנייה שראיתי אותך והסתכלת לי בעיניים...רציתי אותך. ממש באותו רגע. זה היה כזה פשוט!".
הוא לא ידע מה לומר.
הוא פשוט הביט בי וראיתי שהרבה עובר בתוך ראשו.
"הרבה עבר מאז אותו יום",אמר לבסוף,"זה כבר לא רלוונטי",הוא נעץ בי סכין.
"איך אתה יכול לומר את זה?. אלו הרגשות שלי אין לך זכות לומר לי שזה לא רלוונטי!".
"את מאוהבת באיתמר!",הוא אמר בכעס,"אני לא רוצה מישהי שמאוהבת במישהו אחר!".
"זה נגמר!. נ-ג-מ-ר!. לא אכפת לי אם אתה מאמין לי או לא!. לא הייתי צריכה לבוא לפה",סיננתי בכעס וניסיתי שוב לפתוח את הדלת.
חשבתי שהוא יתן לי ללכת.
אבל הוא לא.
הוא משך אותי אליו סגר את הדלת והצמיד אותי כנגד הדלת.
לא יכולתי לזוז.
"אני לא מאמין לך",הוא אמר בפשטות.
הוא הסתכל עמוק אל תוך עיניי,"אבל את לא הולכת לשום מקום".
הפעם הוא נישק אותי.
הלב שלי פרפר כשהוא נעל את הדלת.

חשבתי שאני אולי אתחרט על זה בבוקר.
אבל להפתעתי-לא.
אפילו לא טיפה.
וככה זה התחיל בנינו.
איך זה יגמר?
אין לי מושג.
אבל משום מה לא פחדתי.
הרגשתי בעצמות שזה צריך לקרות.
שאני ואביאל נועדנו זה לזו.
כמובן שיכול להיות שטעיתי.
רק הזמן יגלה.

נ.ב
אוקי אז אני ממש מתקשה בלכתוב את הסיפור הזה.
לא כי אני לא יודעת מה אני רוצה לכתוב.
אלא כי התחלתי מסוג של האמצע...ואז הייתי צריכה לחזור לאחור כדי להסביר הרבה דברים.
בכללי אין סדר ברור לסיפור.
פרק 4 יכול בקלות להפוך לפרק 1.
פרק 1 יכול להפך לפרק 3.
כאילו בחייאת...הסיפור הזה פשוט מבולגן ממש.
אבל אני עדיין רוצה לכתוב אותו...
אני מנסה לזכור את כל מה שכתבתי...את הסדר של האירועים...את הפרטים הקטנים.
ואני מקווה שלכם בתור קוראים זה יותר פשוט מלי.
שאתם לא מסתבכים כמוני.

קיצר מקווה שאהבתם!







edya
edya
05/06/2018 09:18
חחחח כפרעלייך!!
כן, גם לי הוא קצת מבולבל.. אבל אני אוהבת אותו.
את תמיד יכולה לערוך את הסיפור אם את לא מרוצה מאיך שהוא ערוך.

ועכשיו קצת לתוכן -
אני אוהבת את הדרמה הזאת ואוהבת את זה שהבטן שלי צועקת ליעל להתרחק משניהם כי עם אחד היא תהיה אישה מוכה ועם השני... רק אלוהים יעזור.
את כותבת דרמה טובה ממש ובא לי להציע לך הצעת ייעול (אם תרצי...) -

אני מאד אוהבת את הסדרה האנטומיה של גריי (לא יודעת אם את רואה אותה אבל אני ממש התמכרתי אליה) חושבת שאין כתיבה דרמטית עלילתית מהימה כמוה.
יש הרבה דרמה אבל זה משולב עם מסרים לחיים כזה.. ממש אהבתי.
בכל מקרה יש שם גם עוד סיפורים למעט הפלונטר של האהבה.. אולי גם פה תאמצי את זה..

דרך אגב, זה מה שאהבתי הסיפור הקודם שלך - שיש לה עוד חיים חוץ מהאהבות.. עבודה, חברות וכו. אולי ככה יהיה לך יותר קל לכתוב את הסיפור..

וזהו,
חפרתי לך.
חחח
sunshine
05/06/2018 09:50
ממש תודה!!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.