ואיך שאנשים רואים אותי...טוב...לא אכפת לי אבל זה עדיין משנה לי.
החלטתי להפסיק להתנצל.
להפסיק לנסות להסביר את עצמי לעולם כי העולם לא יבין.
העולם רואה משהו שהוא שונה...וחושב לעצמו-או יש פה בעיה.
אבל לא.
לא עולם.
אין פה בעיה.
ואם יש...אז זה לא משהו שאתה יכול לעזור לי בו.
אני אעשה מה שאני רוצה.
מתי שאני רוצה.
ואף אחד לא יקבע לי מתי הוא הזמן הנכון ומה עליי לעשות.
אני לא פוגעת באף אחד!
אני חיה את החיים שלי!
אני לא מזיקה לאף אחד.
ואולי אנשים יכולים לחשוב שאני "מבזבזת" לעצמי את הזמן...אז מה?
שיחשבו!
אני יודעת כמה אני אישית צריכה את הזמן הזה.
אני החלטתי לחיות בדרכי שלי!
ואני אדבוק בזה עד הסוף.
אני אקח את הזמן.
וכשאני אראה משהו שאני רוצה...אני לא אחשוב פעמיים.
אני אקח את זה ואעשה את זה ושום דבר לא יעצור אותי.
אני לא מתכוונת לתת לשום דבר לעצור אותי מלקום בבוקר ולעשות מה שאני רוצה.
כי זה הזמן שלי.
זה החופש שלי.
ולאף אחד אין זכות להגיד לי מה לעשות בו.
אני בטיול ארוך מאוד.
אולי זה נראה שפיזית אני באותו המקום בדיוק.
אבל לא...זה לא ככה.
אני עושה מה שאני צריכה לעשות...כדי להרגיש יותר טוב עם עצמי.
כדי להיות יותר שלמה.
כדי לקום בבוקר בלי הגוש המעיק הזה של "מתי זה יגמר כבר?".
כי אולי במשפט:"העבודה היא חיינו אבל לא בשבילנו"...יש קצת אמת.
אבל לי לא.
העבודה היא לא חיי.
חיי הם חיי.
אני מתקדמת בלי לראות מטרה בסוף הדרך.
אני פשוט הולכת.
הולכת לאיבוד.
ואין בזה שום דבר לא בסדר.
ואני לא הולכת להתנצל.
ואני לא הולכת להסביר.
אני פשוט חיה את חיי...ופאקינג לא אכפת לי איך זה נראה מהצד.
;){kind=link}