עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
טיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutimJust a Joe
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתlove myselfנופקXGeminiSpace girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סיפור קצר- הבחירה של הלב פרק 4

01/06/2018 14:15
sunshine
סיפורים, סיפור אהבה, אהבה מסובכת
טרקתי את דלת המכונית והתקדמתי במהירות לכיוון הבית.
אחרי כמה מטרים מישהו משך בזרועי לאחור.
אביאל עמד מולי.
והוא נראה זועם.
שקט אבל מסוכן.
קפאתי.

האם הוא ראה שיצאתי מהרכב של איתמר?
הוא נראה כאילו הוא ראה.
"איפה היית?!",הוא שאל בכעס,"את יודעת כמה זמן אני מחכה פה?".
לא הבנתי.
"מה?",שאלתי מבולבלת.
"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?!. ולמה לעזאזל יצאת בלי הפלאפון שלך?!. את יודעת כמה נבהלתי כשהתקשרתי אלייך והוא התחיל לצלצל בתוך האוטו שלי?!",הוא אחז בזרועי כל כך חזק והוא רתח עליי.
"אני מצטערת. לא שמתי לב שהוא לא עליי",אמרתי בחשש.
"טוב בסדר",הוא אמר בלי אוויר,"העיקר שאת בסדר",הוא משך אותי אליו וחיבק אותי אל חזהו.
לא היה לי כל כך אוויר...אבל שרדתי.

"איך חזרת בכל מקרה?",נזכר לשאול.
שיט.
מה לעשות?
לומר לו שאיתמר החזיר אותי?

"התקשרתי אלייך אבל לא ענית",אמרתי כשראשי מושפל,"ולא זכרתי עוד מספר פלאפון חוץ...חוץ משל איתמר",אזרתי אומץ לומר.
הוא נראה מבולבל.
"מה?",הוא שאל.
"התקשרתי לאיתמר",אמרתי שוב בחשש,"כי זכרתי את המספר שלו".
"אז הוא...הוא החזיר אותך?",הוא שאל המום.
"כן",התוודתי.
הוא שתק.
ופחדתי להסתכל לו בעיניים.
"אוקי..",הוא אמר לבסוף,"העיקר שאת בסדר".

הרמתי את מבטי והסתכלתי עליו,"זה היה ממש מפחיד",אמרתי כשהדמעות עומדות בעיניי,"לא הייתי צריכה לרדת שם".
אני ואביאל רבנו,התחרפנתי ממנו ודרשתי שיוריד אותי מיד...הוא לא רצה לתת לי לרדת אבל התעקשתי.
האזור היה ממש מפחיד אבל אני הייתי ממש עצבנית אז לא היה אכפת לי.
עשיתי דווקא ודפקתי את עצמי.
"לא הייתי צריך לתת לך לצאת מהאוטו",נראה שהוא התחרט על כך,"אני מצטער שלא עניתי לפלאפון".
"אני אוהבת אותך",אמרתי לו וחיבקתי אותו,"ממש".
הוא חייך וליטף את ראשי,"אני אוהב אותך יותר",הוא אמר ונישק את מצחי.
"בוא לא נריב יותר בחיים",הצעתי.
"פצץ",הוא אמר.
"בוא נקבע חוק שאומר שאסור לומר 'פצץ'. סבבה?".
הוא צחק,"סבבה".


לא יכולתי להפסיק לחשוב על איתמר.
על מה שהוא אמר.

את תמיד תאהבי אותי...את יודעת את זה...התאהבות הזאת תחלוף...אני רוצה אותך בחזרה...את תבואי אליי לבד.

זה כאילו שהוא בתוך הראש שלי!!
אבל אני יודעת שאני אוהבת את אביאל.
אני יודעת שאני מאוהבת בו קשות.
אבל אני לא יכולה שלא לחשוב על איתמר.
שלא לדאוג לו.
אני לא יודעת מה לעשות...



-לפני חמישה חודשים-

נכנסתי לגיימרום.(החדר בו בילינו ביחד)
איתמר ואביאל רבו.
לא הבנתי על מה.
איתמר צעק,"אם חבר כמוך מי צריך אויבים!?",תוך כדי שאביאל מפנה לו את הגב ויוצא החוצה בכעס.
"איתמר מה קרה?",שאלתי אותו.
הוא לא ענה והעדיף להתיישב ולשחק בסוני.
ידעתי שהוא לא ידבר איתי.
אז רצתי החוצה אל אביאל.

"אביאל",קראתי ורצתי אחריו,"אביאל חכה רגע!",הוא הסתובב אליי בכעס.
"מה!?",הוא צעק עליי,"מה יעלי,מה את רוצה?!".
ניסיתי להוציא מילה...אבל התגובה שלו השתיקה אותי.
אחרי כמה שניות שהבטתי בו הוא אמר,"מצטער זאת לא את,לא הייתי צריך לצעוק עלייך".
"מה קרה?",שאלתי מפוחדת.
הוא לא ענה ישר.
הוא פשוט הביט אל תוך עיניי ומבטו התרכך.
"את יותר מידי טובה בשבילו",הוא אמר,"אבל אני מקווה שלא תשאירי אותו לבד".
"מה הקטע?",שאלתי,"אתה מלחיץ אותי".
"אני אתגעגע אלייך",הוא חייך אליי חיוך עקום.
"אני כבר לא רצוי פה. אבל אני אשמח שאנחנו-לפחות נשמור על קשר".
הוא הלך.
הבטתי בו מתרחק ממני.
הסתכלתי על גבו הולך ומתרחק עד שכבר לא יכולתי לראות אותו יותר.
הייתי מאוד מבולבלת באותו רגע...וממש לא עיכלתי שאלו מילות פרידה.


איתמר ואני ישבנו ודיברנו.
הוא אמר לי שאביאל והוא כבר לא חברים.
שהוא לא רוצה לשמוע יותר את השם שלו.
שאנחנו כבר לא מדברים איתו.

"אני לא הולכת להפסיק לדבר איתו בגללך",אמרתי לאיתמר.
הוא הביט בי בכעס,"מה?".
"הוא גם חבר שלי!".
"הוא היה חבר שלנו עכשיו הוא כבר לא. יעלי מה את לא מבינה?".
"מה עובר עלייך!?",שאלתי מבולבלת,"אתה בלתי נסבל לאחרונה!!. ואתה כל הזמן רב מכות תסתכל על הפרצוף שלך!".
 הוא התקשח.
"לכי",הוא דרש.
"מה?",שאלתי מבולבלת.
"אני רוצה שתלכי!".
"לא!",הגבתי בכעס,"אנחנו מדברים!".
"אני לא רוצה לדבר אז או שתלכי או שתישארי איתי פה. בדממה.".
"אוקי אז אני הולכת",אמרתי וקמתי על רגליי.
הוא משך בידי הפיל אותי עליו וחיבק אותי.
אז שיניתי את דעתי ונשארתי איתו מחובקת בדממה.

לא ידעתי בזמנו.
לא ידעתי שאיתמר לא רב עם אף אחד.
לא ידעתי שאביו החורג הוא זה שעשה לו את זה.
זמן קצר לאחר מכן גיליתי...


"איתמר אני ראיתי את זה!",התעקשתי.
"לא ראית טוב",הוא התעלם ממני.
"הוא זרק עליך כוס! הבן אדם לא שפוי!".
"כמו שאמרתי. לא ראית טוב. שמעת?",הוא הזהיר אותי.
שלא אדבר.
נשכתי את שפתיי.
"תפסיקי לעשות את זה",הוא אמר,"שלא תעזי לבכות".

כמה ימים אחרי זה...כבר לא יכולתי לשתוק.

"זה ממש מוגזם!",צעקתי עליו,"תראה איך אתה נראה!".
"אל תתערבי. זה לא עניינך.",הוא התגונן.
"אני יכולה לעזור לך,למה אתה לא נותן לי לעזור לך?!".
"אני לא רוצה את העזרה שלך. שמעת אותי?. לא מעוניין!. תפסיקי להיות כזאת קרצייה!".
הייתי המומה מאיך שהוא דיבר אליי.
לא ידעתי כבר איך לתקשר איתו.
הבטתי בו המומה.

"את יכולה ללכת",הוא זרק לאוויר,"אף אחד לא מכריח אותך להישאר".
"אתה רוצה שאני אלך?",שאלתי אותו ברצינות.
"בבקשה! תפסיקי לצפות ממני לעשות משהו!. אני לא יכול לעשות דבר!".
עצמתי את עיניי והתחלתי לבכות.
הוא התעלם ממני.
"אני כבר לא מזהה אותך. אביאל היה זה שעזר לי להבין אותך כשהייתי מבולבלת ומשום מה מסתבר שאני כבר לא יכולה לדבר עם אף אחד על כלום!".
הוא הביט עליי בשתיקה.
"מה קרה בינך לבין אביאל?. למה אני לא יכולה לדבר איתו?".
שאלתי ואיתמר הביט בי בשתיקה.

"הוא לא יודע נכון?",שאלתי אבל כבר הבנתי.
איתמר לא סיפר לאביאל מה עובר עליו בבית.
,"הוא החבר הכי טוב שלך למה אתה לא מספר לו?".
"כבר לא!.תפסיקי לדבר עליו!. כל הזמן אביאל אביאל אביאל. זה מרתיח ממש!".
"טוב. כבר אי אפשר לדבר איתך בהיגיון",ויתרתי והרמתי את התיק שלי מהרצפה.
"אה ועם אביאל אפשר לדבר?",הוא שאל אותי ולא הבנתי מה הוא שואל,"לא אכפת לו מאף אחד. הוא לא רואה ממטר אף אחד יעלי. מתי תביני את זה?",נראה היה שהוא באמת מאמין למה שהוא אומר.
"אתה צוחק נכון?",שאלתי בכעס,"אביאל הוא אדם הכי אכפתי שאני מכירה!".
"למה את כל הזמן מדברת עליו?!".
"כי הוא חבר שלנו. הוא חבר שלי. ואנחנו זקוקים לו. אתה זקוק לו. פשוט תודה בזה כבר!".
הוא עצר.
"אולי את זקוקה לו. במקרה הזה את יכולה ללכת אליו. הרי במילא הוא חם עלייך".
הבטן שלי התהפכה.
המילים שלו עשו לי כל כך רע...ולא הבנתי למה.
"על מה אתה מדבר?",שאלתי בלחש.
הביט בי במבט קר,"הוא רוצה אותך".
"אתה מטומטם",אמרתי והנדתי בראשי לשלילה,"אתה חי בסרט!".
"הוא אוהב אותך. אני יודע את זה. אני מכיר אותו. הוא רוצה אותך לעצמו.".
הלב שלי לא דפק...ואז הוא דפק ממש מהר.
לא יכולתי לדבר.
הייתי ממש מופתעת.
"איתמר...",ניסיתי לומר משהו אבל לא ידעתי מה.
"אני לא יודעת מה אתה רוצה אין לי כוח אלייך כבר אתה מדבר שטויות".
הוא אחז בכתפיי.
"עזבי. פשוט עזבי. פשוט תלכי. מי צריך אותך?!. מי צריך אותו?".
הוא אומר לי שהוא לא צריך אותי...אבל בו זמנית אוחז בכתפיי בחוזקה?
אני באמת כבר לא מבינה אותו.
"אתה צריך אותו...",התחננתי שיבין שהוא חייב להשלים עם אביאל.
"אני לא. אבל אם הוא כל כך חשוב לך אז לכי לאביאל שלך!. לכי ותשכחי אותי. אני גם ככה לא צריך אותך".
"אתה לא צריך אותי?",שאלתי,"אתה בטוח במה שאתה אומר?".
"מאוד",הוא אמר והביט עמוק לתוך עיניי.
"זה נגמר",אמרתי,"נמאס לי. הגיעו מים עד נפש...באמת".
ויצאתי החוצה חשבתי שהוא ינסה לעצור אותי.
אבל הוא נשאר בפנים.
וככה זה נגמר.

נ.ב
אשמח לדעת מה דעתכם על הפרק הזה ועל הסיפור הזה בכללי.
מקווה שהפרק החמישי יהיה האחרון אבל אין לדעת...מכיוון שאין לי מושג איך אני הולכת לסיים את הסיפור הזה.





IM ALedya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.