עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
Escobar1RainAni KarmaKimutimJust a JoePitch black
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתlove myselfנופקXGeminiSpace girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סיפור קצר- הבחירה של הלב פרק 2

29/05/2018 02:57
sunshine
סיפורים, סיפור אהבה, אהבה מסובכת
אביאל ואני הסתובבנו בקניון.
"אני רעבה",אמרתי כשיצאנו מחנות הבגדים.
שילבתי את ידי בידו.
"מה את רוצה לאכול?",הוא שאל.
"לא יודעת. אתה רעב?".
הוא חשב והסתכל לצדדים.
"בא לך קרפ?",הוא שאל.
"בחיים לא אכלתי קרפ",אמרתי בחיוך.
"את רוצה לנסות?"
"יאלה",חייכתי אליו כמו ילדה קטנה.

כשהגענו לדוכן ראינו את נועם.
לא ידעתי שהוא עובד פה,וניכר על פניו של אביאל שגם הוא מופתע.
לא ראיתי את נועם כל כך הרבה זמן.
התגעגעתי אליו.
אבל מכיוון שהוא אח של איתמר ואביאל לא רוצה שאני אתקרב אל איתמר...טוב...זה מקשה על המצב.
"מה קורה המורה?",הוא חייך אליי.
יאו הוא כזה גבר שאין דברים כאלה!!.
עזרתי לו ללמוד לבגרויות...וזה בעצם איך שאני ואיתמר הכרנו.
"מה שלום אחיך?",שאלתי כמו מטומטמת...לפעמים מילים פשוט יוצאות מהפה שלי.
"אכפת לך רק מאיתמר אה?,לא התגעגעת אליי בכלל!".
אני מתגעגעת לשניכם באותה מידה.
אבל ידעתי שאני לא יכולה לומר זאת.
לא כשאביאל עומד לידי ובוחן אותי במבטים שלו.

הקרפ היה טעים.
אבל לא נהנתי ממנו כמו שרציתי כי אביאל פשוט לא הפסיק להזעיף פנים.
הוא היה שקט בצורה מטרידה.
ידעתי שמשהו לא בסדר.
דברים ביני לבין אביאל קצת מסובכים כשזה נוגע לאיתמר ולכל דבר שמזכיר אותו.
אביאל ואיתמר היו חברים טובים.
החברים הכי טובים.
ואז הם הכירו אותי.
היוקו שהפרידה ביניהם.
איך זה קרה?
טוב בוא נחזור ליום שבו הכל התחיל.

לימדתי את נועם מתמטיקה.
באותה תקופה רק ראיתי את איתמר עובר ומסתובב בבית בזמן שאני הייתי עסוקה בללמד.
אבל בחיים לא דיברנו ובחיים לא הכירו בנינו.
עד שיום אחד...

"אתה לא עברת על התשובה שלך נכון?",שאלתי מתוסכלת,"נועם! אמרתי לך כבר 100 פעם תעבור על התשובה שלך לפני שאתה מראה לי!".
"מה הוא עשה הפעם?",צחק איתמר שבמקרה עבר באותם רגעים,"המורה שלך מפחידה",הוא אמר לנועם בחיוך.
"הוא פיקשש את כל התרגיל רק כי הוא לא העביר נכון אגפים!",הסברתי בשיא התשוקה ואז חזרתי לדבר אל נועם,"יש לזה פתרון נועם! תבדוק את הדרך שלך!. אתה חכם. אתה לגמרי היית עולה על זה אם רק היית עובר על התשובות לשם שינוי!".
נועם חייך אליי ואז הסתכל על איתמר,"אתה רואה",הוא אמר לו,"היא חושבת שאני חכם".
איתמר צחק בצחוק מוגזם מידי לטעמי.
הוא ממש נקרע.
"היא לא יודעת עם מי יש לה עסק!",אמר והתקרב אל השולחן שעליו אני ונועם למדנו.

איכשהו הגענו למצב שאיתמר יושב איתנו ומנסה להוכיח שנועם אידיוט.
"מה הצבע של הדף?",הוא הרים דף לבן ושאל את נועם.
"לבן",ענה נועם.
"בביצה החלבון הוא הלבן או הצהוב?".
נועם חשב על זה שנייה.
"הלבן".
"מה שותה פרה?".
"חלב",הוא ענה בלי היסוס.

"כן",אמר איתמר והסתכל לי בעיניים בפעם הראשונה מקרוב,"הוא גאון הדור".
נועם לא הבין מה הוא עשה לא בסדר ולמה איתמר נראה מרוצה כל כך.
פניתי אל נועם בחוסר נוחות ואמרתי,"פרה לא שותה חלב כפרה עליך",ניסיתי לרכך את המכה,"היא שותה מים".

איכשהו כל זה גרם לכך שכשיצאתי ופגשתי באיתמר בחוץ הוא התחיל לדבר איתי.
דיברנו בעיקר על נועם.
באותו יום באמת זכינו להכיר אחד את השני.

לא עבר הרבה זמן ונהיינו קרובים.
התחלנו לבלות ביחד אחרי השיעורים עם נועם.
לפעמים אפילו בזמן השיעורים עם נועם.
בעיקר שיחקנו כי אהבנו לאתגר אחד את השני.
שיחקנו הרבה פינג פונג....ניצחתי פעם אחת וזה מספיק לי.
אבל הכי אהבנו לשחק בסוני ולאכול כל מיני חטיפים לא מוכרים.
היינו משחקים בחדר נפרד מהבית שקראנו לו גיימרום (חדר משחקים).
פעם אחת כששיחקנו בסוני אביאל נכנס.
הוא נכנס וראה אותנו משחקים אז הוא הצטרף.
איתמר אפילו לא חשב להציג אותי ואביאל אפילו לא חשב לשאול לשמי.
וככה נהיינו סוג של מיני חבורה.
לאביאל הייתה חברה ואיתמר לא הראה שהוא מעוניין בי...אז פשוט היינו מיודדים שלושתנו.
אך בלי לשים לב נכנסתי בין שני חברי ילדות.
כי בסופו של דבר אביאל נפרד מחברה שלו ואיתמר ואני התנשקנו בטעות.
איך אפשר להתנשק בטעות?.
טוב זה היה בזה קצת כוונה אבל זה גם לגמרי היה בטעות!.
אני לא רוצה לפרט יותר מידי כרגע.
רק שזה קרה בבריכה ונוצר מצב שהוביל לזה שאיתמר נישק אותי.
אני ואיתמר היינו זוג.
רק שזה לא עבד חלק ביני לבין איתמר.
היו לנו הרבה קצרים בתקשורות.
אביאל היה שם ברגעים שבהם הייתי צריכה אוזן קשבת.
הוא עזר לי להבין את איתמר יותר.
וזה היה נראה שאני יכולה לגרום לזה לעבוד.
אבל אז איתמר ואביאל רבו.
ניסיתי להשלים בניהם...זה לא הלך.
איתמר נהיה בלתי נסבל,"אז לכי לאביאל שלך!",הוא אמר בשעת כעס.
אז הלכתי לאביאל.

אני ואביאל התקדמנו לכיוון היציאה.
"הכל בסדר?",שאלתי את אביאל.
"הכל פצץ",הוא אמר בזמן שהוא הולך לצידי ומסתכל על הרצפה.
"פצץ? מתי זה נכנס ללקסיקון?",שאלתי בצחוק אבל משום מה זה עיצבן אותו.
הוא עזב את ידי.
"אנחנו צריכים לדבר",הוא אמר.
שיט.
זה לא טוב.
אם מישהו אומר לך את המשפט הזה...זה פשוט לא יכול להיות משהו טוב.
"אוקי",אמרתי בלית ברירה ובחשש ענק.
"בואי נשב",אמר והלכנו לחפש מקום לשבת בו.

"אני לא יודע מה לומר",הוא אמר והרהר בראשו,"אני פשוט...זה מעצבן אותי,אני מצטער!".
"אני לא מבינה על מה אתה מדבר".
"את עדיין מאוהבת בו",הוא אמר,"נכון?".
"שוב?",שאלתי בתסכול,"אתה לא רציני!".
הוא קם בפתאומיות והתחיל להסתובב בהיפראקטיביות שחירפנה אותי.
"אביאל?",שאלתי בדאגה,"אתה מלחיץ אותי קצת".
הוא חזר לשבת.
"כמה פעמים שאלתי אותך אם את עדיין מאוהבת בו?",,הוא הביט עמוק אל תוך עיניי והרגשתי שהוא רואה את נשמתי.
"לא יודעת. לא ספרתי".
"יותר מפעם אחת",הוא אמר,"אבל אני אתן לך עוד הזדמנות לענות. את עדיין מאוהבת באיתמר?",יכולתי לטבוע בתוך העיניים שלו.

האמת היא שלא ידעתי בעצמי את התשובה.
"למה אתה שואל אותי את זה?",שאלתי לחוצה.
"למה את אף פעם לא עונה?!",הוא התעצבן קצת,"זה כל כך פשוט!. פשוט תגידי 'לא!'. משום מה בכל פעם שאני שואל אותך את מתחמקת מלענות!".
הוא רצה תשובה...כן או לא.
הבטחנו שלעולם לא נשקר אחד לשני.
"אני לא מאוהבת באיתמר",אמרתי לו בבירור.
"אז מה זה?",הוא שאל,"מה יש לך איתו?!".
"אין לי איתו כלום!",התגוננתי.
הוא חטף את הפלאפון שלי ופתח את הנעילה.
איך הוא יודע את הסיסמא שלי?!.
הוא נכנס לווצאפ והתחיל להקריא.
"לילה טוב אהובה",הוא הקריא מהשיחה האחרונה שלי עם איתמר.
"הוא כתב לך את זה אתמול!",הוא אמר בכעס ונשמע כל כך פגוע,"את דיברת איתו אתמול!",נזף בי.
הוא המשיך לדפדף,"ולפני יומיים...לפני שבוע...שבועיים-כמה זמן את כבר מדברת איתו ככה מאחורי הגב שלי!?"
שהוא שואל את זה ככה זה לא נשמע טוב.
"מאז הפעם הקודמת שהיינו בבית שלו".
הוא היה בשוק.
"את מדהימה אותי",הוא אמר,"הייתי צריך לדעת".
הוא קם והתחיל ללכת.
"אביאל!",קראתי לו והתחלתי לרוץ אחריו כי הצעדים שלו כל כך גדולים.
הוא התעלם ממני.
רצתי וחסמתי אותו.
"בוא נדבר על זה. אני יכולה להסביר",אמרתי ואחזתי בשתי ידיו.
"אני לא רוצה הסברים כרגע. מגיע לי לכעוס עלייך לא?",הוא אמר בקרירות וסילק את ידיי.
"כן. אתה צודק",אמרתי והשפלתי את מבטי,"אתה תתן לי להסביר לך בסופו של דבר?".
הוא הפנה לי את הגב בבת אחת ואז הסתובב אליי בחזרה.
הוא ממש היפר היום.
"פאק. אני לא רוצה את ההסברים שלך!!. שמעת אותי?!. פשוט תמחקי את המספר שלו!".
אני זוכרת אותו בעל פה...אבל זה סתם מידע לא רלוונטי.
"אוקי",אמרתי,"מקובל".
"נו?!",הוא לחץ עליי.
"עכשיו?",שאלתי המומה.
"אני מחכה".

פתחתי את הפלאפון ובאתי למחוק אותו מהאנשי קשר שלי.
"שנייה",הוא אמר וחטף ממני את הפלאפון.
"אביאל מה אתה עושה?",שאלתי בחרדה כשראיתי שהוא נכנס לווצאפ.
"אני מוחק את השיחה איתו",הוא אמר ברוגע.
"אביאל לא!",נכנסתי להיסטריה,"אני צריכה את זה!".
הוא המשיך.
"אביאל שלא תעז!",הזהרתי.
"מאוחר מידי",הוא אמר,"מחקתי את זה".
הוא נתן לי את הפלאפון.
הוא נראה מרוצה מידי מעצמו.
ואני הייתי בהלם...היו שם כל כך הרבה דברים...אני לא מאמינה שהוא מחק את הכל.
הרגשתי שאני טובעת ברגשות של עצמי.
"לא הייתה לך זכות",אמרתי בוהה בפלאפון שבידי,"אמרתי לך לא למחוק!",הבטתי בו בכעס.
הוא נראה המום מהתגובה שלי.
הוא לקח רגע להבין מה קורה.
"אנחנו הולכים",הוא אמר בכעס ותפס במפרק ידי השמאלי.
העפתי את ידו ממני והתרחקתי ממנו,"אני הולכת לבד",אמרתי והתחלתי ללכת.
בשיחה הזו היו דברים חשובים.
דברים שרציתי לשמור.
והוא פשוט מחק את זה.
ואני לא הייתי מוכנה למחוק את השיחות האלה.
עכשיו אני לעולם לא אשמע את ההקלטות האלה שוב.

"יעל",הוא קרא בשמי.
"יעלי!",הוא תפס בידי וסובב אותי אליו בכוח.
"עזוב אותי אביאל בחייאת עזוב אותי",לא היה לי כוח לזה.
"אני לא יודע מה עובר עלייך אבל בסדר. נדבר על זה אחר כך. כרגע את הולכת איתי",הוא אמר וגרר אותי לכיוון המכונית ששלו.
עצרתי אותו.
"לא אביאל",אמרתי בלי להביט בו.
לא יכולתי להרים את הראש ולהביט בו.
גם לא רציתי.
"אני לא רוצה".
"אל תהיי מגוחכת",הוא אמר והמשיך לגרור אותי.

נכנסתי לרכב בחוסר רצון.
הייתי לגמרי אפטית למה שקורה מסביבי.
כל מה שחשבתי עליו היה זה שאיבדתי כל כך הרבה זיכרונות.
שאביאל לקח ממני משהו שהיה חשוב לי.
משהו שאפילו לא ידעתי שהיה חשוב לי עד כדי כך.
עד שהוא מחק אותו.


נ.ב
המשכתי את הסיפור הקודם כי מישהי התעניינה בהמשך ורצתה שאני אמשיך.
אז החלטתי שזה אפשרי וזרמתי איתה.
אני לא יודעת אם אתם יודעים אבל אני לא אוהבת לכתוב סיפורים בהמשכים.
כי זה כל כך קשה.
אני מקווה לעשות את זה קצר ככל האפשר.

edyaIM AL
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.