שום דבר לא משתנה.
אולי הפסקתי להאמין.
הפסקתי להאמין שהמצב יכול להשתפר.
שאני אצא מהמעגל הזה.
אני מנסה להינות ממה שיש לי.
להודות על כל המתנות.
אבל אני רוצה משהו אחר...בנוסף למה שיש לי...אני רוצה משהו חדש.
האם זה חצוף מצידי להתלונן על כך שהחיים שלי בינוניים?.
אני ממשיכה לחשוב שזה אולי עניין של זמן.
אבל זה לא הקטע.
הקטע הוא שאני כבר לא מאמינה שמשהו יכול להשתנות לטובה.
זה מרגיש שמפה דברים יכולים רק להידרדר.
אני מנסה להיות חיובית...אבל פאק זה קשה כשכל כך משעמם לי.
אני רוצה יותר!
ואין לי בעיה לחכות...אבל הלוואי והייתי יודעת בדיוק עד מתי אני אצטרך לחכות...והאם זה באמת יהיה שווה את זה.
גם מהריק...גם מהדממה...יש משהו ללמוד.
נמאס לי לכתוב סיפורים...אני רוצה לחיות אותם.
רוצה לחיות בתוך סיפור מעניין.
רוצה להינות מהחיים ולא פשוט להמתין שמשהו יקרה.
אני מנסה לעשות משהו.
מנסה לשבור את הרצף.
להכיר אנשים חדשים
לגוון במה שאני עושה.
אבל זה קשה.
להיות אני זה קשה.
אני מקשה על עצמי את החיים עוד יותר.
אנשים אחרים לא מעניינים אותי.
מה אני יכולה לעשות לגבי זה?
פשוט לא מעניין אותי.
משעמם לי ונמאס לי וחלאס.
לכל דבר יש גבול לא?
אני לא יודעת מה אני צריכה.
אני לא יודעת מה יעשה לי טוב.
אני רק יודעת שיש דברים שאני פשוט לא רוצה ולא מוכנה לעשות כרגע.
;){kind=link}