עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
Escobar1RainAni KarmaKimutimJust a JoePitch black
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתlove myselfנופקXGeminiSpace girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סיפור קצר- הבחירה של הלב

28/05/2018 09:14
sunshine
ישבתי בבית על המיטה שלי וקראתי משהו באינטרנט.
ואז הוא התקשר אליי.
הסתכלתי בשעון,שעה דיי מאוחרת להתקשר אליי.
ידעתי שאני צריכה להתעלם.
אבל הוא אף פעם לא מתקשר אליי.
"מה?",שאלתי בקרירות.
הוא קרא בשמי בצורה מוזרה.
"איתמר מה קרה?",שאלתי מנסה להסתיר את הבהלה.
"אני שונא אותו",הוא המשיך לבכות,"אני לא יכול יותר. אני כל כך שונא אותו".
רציתי לבכות איתו.
"הוא הכה אותך שוב?",שאלתי בדאגה.
אביו החורג של איתמר היה אדם נוראי.
הוא גרם לכולם לחשוב שאיתמר אלים ובעייתי...אבל היה מכה אותו בכל פעם שעשה משהו שלא מצא חן בעיניו.
"את יודעת איך זה עובד.".
"אתה בסדר?",שאלתי בלי להסתיר בכלל עד כמה מבוהלת אני.
"לא. אין לי כוח לזה יותר",הוא אמר,"אבל אל תדאגי לי. את מכירה אותי...אני שורד",שמעתי נימה של צחוק בדבריו.
הוא ממש לא בסדר.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
"פאק",שמעתי אותו אומר מיד אחרי ששמעתי רעש של נפילה.
"מה קרה?",שאלתי.
"סתם. הערכה של העזרה ראשונה. אני בקושי יכול להרים את יד שמאל",הוא אמר שוב בנימה של צחוק.
"אתה שמאלי לא?",שאלתי כי תמיד שכחתי את הפרט הזה לגביו.
"כן. אבל אני אסתדר",הוא אמר.
אני שמעתי ההפך.
"הוא עדיין בבית?",שאלתי.
"לא",הוא אמר בטון עייף.
"אני באה",אמרתי ויצאתי במהירות.

ישבנו במין חדר נפרד מהבית.
החדר שאליו היינו מתגנבים כשהיינו ביחד.
"שיט",אמרתי בזמן שמרחתי חומר כלשהו על הפצע שבשפתו.
"מה עשית הפעם?",שאלתי כדרך אגב.
"לקחתי את אחת המכוניות שלו",הוא אמר וחייך חיוך מרוצה.
חייכתי אליו בחזרה,"תן לי לנחש...הכתומה המזעזעת?".
"כן",הוא צחק,"איה...כואב לי לצחוק".
"תפסיק להתגרות באריה",אמרתי וביקשתי ממנו בעיניי לשמור על עצמו.
הוא הסתכל אליי בעיניים הגדולות האלה שלו.
עיניי הכלבלב האלה.
סיימתי וסגרתי את הערכה.
"תודה שבאת",הוא אמר,"עכשיו כשאת פה זה לא מרגיש כל כך גרוע".
רציתי לבכות.
אבל התאפקתי.
"אתה יכול לעזוב",אמרתי בקושי.
"ולהשאיר את נועם מאחור?",הוא שאל בכנות.
הסתכלתי עליו והערכתי אותו כל כך באותו רגע.
אמא של איתמר ונועם התחתנה עם האיש הכי מגעיל וצבוע שהכרתי בחיי.
הם חיים בבית ענק.
עם בריכה ענקית.
וזה נראה לכולם שהם המשפחה המושלמת.
כולם כל כך מעריכים את גבריאל על זה שהוא התחתן עם גרושה.
אמא של איתמר מהממת...אז מה עם היא עשתה כמה החלטות לא טובות בחיים?.
הרגשתי רטט והרמתי את הפלאפון.
אביאל התקשר.
אה פרט קטן...איתמר ואביאל היו פעם חברים.
הרבה לפני שהם הכירו אותי.
הרבה לפני שיצאתי עם איתמר.
הרבה לפני שנפרדתי מאיתמר.
הרבה לפני שאני ואביאל נהיינו זוג.
באתי לענות אבל לפני שהספקתי איתמר חיבק אותי בפתאומיות שהפלאפון נפל לי.
הוא לא אמר דבר.
הוא פשוט חיבק אותי...וזה הרגיש כאילו הוא ממש זקוק לזה.
"סליחה שאני לא יכולה לעזור יותר",אמרתי והרגשתי את נשימותיו על עורפי.
"עשית מספיק. מעל ומעבר",הוא אמר וחיבק אותי חזק כל כך.
החיבוק שלו הזכיר לי את הפעמים האחרונות שחיבקתי את סבא שלי...כשידעתי שאין לו עוד הרבה זמן.
חיבקתי אותו כל כך חזק והוא התלונן על כך שאני מכאיבה לו.
כאב לי להבין שזה בערך מרגיש אותו דבר.
איתמר מחבק אותי כאילו הוא עומד לאבד אותי.
"אני לא איעלם אתה יודע",אמרתי,"אני יודעת שאנחנו כבר לא ביחד...אבל זה לא אומר שאתה לא תראה אותי יותר בחיים".
"את הדבר הכי טוב שקרה לי",הוא אמר,"ואני לא מתחרט על כלום. רק על זה שסיימנו את זה ברע".
"זה בסדר",אמרתי,"אני לא כועסת עלייך יותר".
הוא עזב אותי והסתכל עליי,ואני לא בטוחה אבל לרגע חשבתי שראיתי חיוך.
ככה הסתכלתי עליו והוקל לי בכל שנייה,"אתה תהיה בסדר",אמרתי עם חיוך על השפתיים,"אתה חזק".
הוא התקרב לנשק אותי על הלחי.
לפחות ככה חשבתי לפני שהסטתי את ראשי בגלל הדפיקות החזקות בדלת.
איתמר קם ופתח את הדלת.
הופתעתי כשאביאל עמד שם כולו אש ותמרות עשן.
הייתי צריכה להגיד לו שיצאתי?
אביאל לא החליף מילה עם איתמר הוא פשוט נכנס ומשך אותי החוצה.
לא היה אכפת לו שהייתי צריכה להרים את הפלאפון שלי מהריצפה הוא פשוט גרר אותי תוך כדי.
העיקר לעוף משם.

יצאנו החוצה אל הרחוב.
אביאל עזב את ידי והמשיך ללכת מלפניי.
"אני לא מאמין עלייך",הוא נזף בי.
הוא הלך בכעס ואני הלכתי במהירות אחריו.
"מה כבר עשיתי?!",שאלתי עצבנית,"התגובה שלך לגמרי מוגזמת".
הוא עצר והסתובב אליי.
הוא לא ידע מה לומר.
"אמרת שאת תהיי בבית".
"אני חשבתי שאני אהיה!".
"את עדיין אוהבת אותו?. זה הקטע?",הוא שאל ונראה פגוע.
אאוץ'. 
"מה זה משנה עכשיו?",שאלתי,"אתה כבר במילא החלטת מה אני מרגישה ומה המניעים שלי...אתה לא סומך עליי. סבבה לגמרי!".
"לא. פאק לא. אל תתהפכי עליי עכשיו. אין לך זכות".
"אתה מאשים אותי?",שאלתי אותו בכנות,"בגלל שאכפת לי ממישהו אחר קצת יותר ממה שאתה מרשה?".
"אני לא מדבר על זה",הוא ניסה להשתלט על עצמו,"את מסתירה ממני דברים!".
"זה הכל בראש שלך!",התעצבנתי עליו,"ומי אמר שאנחנו חייבים לספר אחד לשני הכל?".
"אני לא מבקש לדעת הכל. אני רק מנסה להבין מה קורה פה?",הוא הפנה לי את גבו.
עמדנו באמצע הרחוב בשעה מאוחרת של הלילה.
היה קר כל כך ולא הייתי לבושה בהתאם.
שילבתי את ידיי וניסיתי להתחמם.
מכירים את זה?.
שעשית משהו טוב...משהו שחשבת שהוא נכון...אבל אז מישהו קרוב בא ואומר שהוא מאוכזב ממך.
ואתה מנסה להבין מה עשית לא בסדר...אבל זה ממש קשה להבין מה בדיוק כל כך איכזב.
"הייתי צריכה לשלוח לך הודעה",אמרתי לבסוף,"איך בכלל ידעת למצוא אותי שם?".
הוא הסתובב והסתכל עליי.
חיכיתי לתשובה אבל בסופו של דבר היה נראה כאילו נמאס לו מלדבר על זה.
הוא הוריד את המעיל שלו והניח אותו מסביב לכתפיי.
"הלבוש שלך הוא פשוט בדיחה. לא שמת לב כמה קר בחוץ?",הוא שאל תוך כדי.
"מיהרתי",ניסיתי להסביר.
הוא השפיל את מבטו.
"אליו?",הוא שאל והרים את מבטו אליי.
"אל תעשה את זה",ביקשתי,"בבקשה אל תבין את זה לא נכון",התחננתי.
"מה יש להבין לא נכון?. את רוצה להגיד לי שלא רצת אליו ברגע שהוא ביקש?".
ופתאום הרגשתי רע...הוא לא ביקש...אני רציתי ללכת...וכן באמת רצתי אליו.
"איך אני יכול להבין את זה אחרת?",הוא שאל והתרחק לאחור.
"הוא לא בסדר",אמרתי,"אתה יודע שהוא לא בסדר. אני בסך הכל ניסיתי לעזור".
"אני יודע. יש לי עיניים",הוא אמר ושתק.

"תכניסי את הידיים לשרוולים",הוא דיבר על המעיל שהניח על כתפיי.
הקשבתי לו...המעיל הרגיש כל כך חם ונעים.
הוא התקרב ורכס אותו.
"תעשי את זה שוב וזה נגמר בנינו",הוא אמר והמשיך ללכת.
הלוואי שאני לא אצטרך לעשות את זה שוב.



נ.ב
לא תכננתי שזה היה סיפור בהמשכים...הפירוט למה עשיתי את זה בפרק השני.



edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.