עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
KimutimJust a JoePitch blackMs.deathhaunted princessשרילין
שמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאוליתאחת שיודעתlove myselfנופקX
GeminiSpace girledyaאופירIsrael.lThe dark
Do what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סיפור קצר- הבחורה שמחכה

24/05/2018 06:42
sunshine
סיפורים, סיפור אהבה, אהבה מסובכת, אהבה
ישבנו במכונית של תומר שהלך להביא משהו.
אני והוא חיכינו לו באוטו.
הוא ישב מקדימה ואני מאחורה במושב האמצעי.
"את לא רוצה אבל...לא יודע...לפחות לחשוב על זה?",הוא שאל אותי.
"אני פשוט לא רוצה לעשות את זה",הסתכלתי החוצה,"אין מה לחשוב על זה".
"אני לא מבין אותך...זו אחלה הזדמנות בשבילך".
"אני מבינה שאתה רוצה להיפטר ממני",הסתכלתי על המראה של הנהג...וראיתי אותו מחייך.
"טוב לי פה",אמרתי לו,"זה לא בגלל שזה מפחיד אותי. זה פשוט...לא מרגיש נכון. אתה מבין?".
"אני חושב שכן",הוא אמר והסתכל החוצה...אני בעצמי הסתכלתי החוצה לראות על מה הוא מסתכל.
הוא פשוט הסתכל על הרחוב.
אחרי כמה רגעים של שתיקה הוא החליט להגביר את הרדיו.
הקשבתי לשיר.
בלי לשים לב התחלתי לזמזם את הפזמון יחד עם הזמרת.
"איך זה שאת מכירה את כל השירים?",הוא שאל והסתובב אליי כך שהפנים שלו היו מולי.
"זה שיר דיי מוכר",אמרתי.
"אני לא מכיר אותו".
"זה שאתה לא מכיר אותו לא אומר שהשיר לא מוכר",הסברתי.
"טוב בסדר",הוא אמר והסתובב בחזרה,"על מה השיר הזה בכל מקרה?".
"אממ...אני לא כזה מכירה את השיר",הסתכלתי על הכפות ידיים שלי.
"את שרת חלק ממנו לפני דקה...את לא יודעת על מה שרת?".
"אני יודעת מה שרתי",הבהרתי,"היא אומרת לו לפגוש אותה באמצע".
"מה זה אומר?",הוא שאל מבולבל.
"אין לי כוח להסביר לך. וזה לא שזה באמת מעניין אותך".
השפלתי את ראשי כשפתאום הוא הוציא את החגורה ויצא החוצה.
הוא פתח את הדלת והתיישב איתי מאחורה.
"מה?",שאלתי המומה,"תחזור למקום שלך!".
"לא רוצה",הוא אמר.
הוצאתי את החגורה שלי כי רציתי להתרחק ממנו.
וכשהתרחקתי קצת הסתכלתי עליו ואז הוא אמר,"אני שאלתי שאלה אז פשוט תעני...מה זה משנה אם זה באמת מעניין אותי או לא?".
השיר נגמר ושיר חדש התחיל.
הוא קם ממקומו כדי להנמיך את הרדיו.
"אז על מה אמרת שהיא שרה?",הוא שאל שוב.
הרמתי את שתי האצבעות שלי.
"שני אנשים...אוקי?",שאלתי אותו והוא הניד בראשו.
בחרתי להמחיש לו את איך שאני רואה את זה בראש שלי.
"ויש בניהם מרחק",הרחקתי את האצבעות כדי להמחיש.
קיפלתי את אצבע שמאל שלי,"זאת היא סבבה?",שאלתי.
הוא חייך וגיחך,"סבבה".
"שמחה שאתה משועשע",למה אני מחייכת?...תתעשתי על עצמך.
הוא כבש את חיוכו...הוא עדיין חייך אבל בלי שיניים.
אוי הגומה הזאת.
"אוקי אז זאת היא וזה הבחור שהיא רוצה",הסברתי,"כאילו ממש רוצה".
הוא התפרץ בצחוק.
"למה אתה צוחק?!",שאלתי בתסכול ונתתי לו מכת ניזוף ברגל,"מספיק קשה להסביר בלי שאתה כל שנייה תוציא אותי מריכוז!".
"אוקי...א' יש לך בעיות...ב'...תמשיכי אני לא אפריע יותר",אמר וסגר את הפה הדפוק שלו.
"אוקי אז היא ממש רוצה אותו...כאילו מאוהבת בו קשה...והמרחק קשה לה...ברמה שהיא מרגישה שהיא משתגעת",אמרתי וסובבתי את האצבע מסביב לרכה שלי כדי להמחיש שהיא משוגעת,"עד לפה ברור?".
"כן גברת",הוא אמר ברצינות,"לך לעזאזל",אמרתי בצחוק.
המשכתי להסביר.
"היא רוצה להתקרב אליו",המחשתי את זה באצבעות,"אבל זה קשה לה. היא לא יכולה להגיע עד אליו. אבל היא גם לא יכולה פשוט לוותר עליו. אז היא פשוט שואלת אותו...בשירה הכוונה...למה שלא תפגוש אותי באמצע?",קירבתי את האצבע השמאלית עד לבערך מחצית הדרך...ככה שהמרחק לא כזה גדול כמו קודם.
"בייבי...למה שלא תפגוש אותי באמצע?...אני קצת משתגעת...זה בערך המשפט היחיד בשיר שאני מכירה",סיימתי להסביר והורדתי את האצבעות.
"הבנת?",שאלתי אותו.
"אני חושב שכן",הוא אמר במבט מבולבל,"אוף איתך פשוט תחזור למקום שלך".
"לא. באמת. אני חושב שהבנתי",הוא אמר,"כמו שאמרת...יש בינה לבינו מרחק גדול...אבל היא לא יכולה פשוט ללכת אליו...היא מעדיפה שהוא יתקדם לעברה והיא תתקדם אליו...ושבאמצע הם יפגשו. אני מבין אותה...זה רק פייר".
"בואנה אתה מסביר את זה הרבה יותר טוב ממני",אמרתי בתסכול.
הוא צחק.
"אני פשוט מזדהה...זה משהו שאני יכול להבין".
"מה זאת אומרת?",שאלתי.
"לרצות להתקרב...אני מבין. לרצות שהיא תעשה גם צעד כלשהו...את מבינה בנות פשוט מצפות מאיתנו ליותר מידי".
"באיזה מובן?",שאלתי מבולבלת...אין לי מושג על מה הוא מדבר.
"אתן פשוט לא עושות כלום!. אתן מצפות שבחור פשוט יפול לרגליכן...טוב...זה לא עובד ככה",יש בזה משהו.
"יש הרבה בנות שעושות את הצעד הראשון...ואפילו מעבר...אתה לא יכול פשוט להכלילאני חושבת שזה בערך חצי חצי. יש בנות שמעדיפות ליזום...ויש כאלה שמעדיפות לחכות לבחור שיבוא אליהן".
"ומה את?",הוא שאל.
"מה?",שאלתי.
"את אחת שמעדיפה לחכות...או...יוזמת?",הוא שאל והסתכל עליי בעיניים סקרניות.
"תראה",ניסיתי להסביר,"אני לא יודעת מה אני...אבל אם הייתי צריכה לבחור אז כן...הייתי הבחורה שמחכה".
"אפסית",הוא אמר.
"אני לא יכולה פשוט להתחיל עם מישהו שמוצא חן בעיניי!. אני לא יפה מספיק כדי שיהיה לי את האומץ להתחיל עם בחור שברור שהוא לא בליגה שלי".
"אני לא חושב שזה קשור...אחרת כל היפים היו אמיצים".
צחקתי,"היפים והאמיצים",המשכתי לצחוק,"הבנת?".
הוא גלגל עיניים...וזה היה הגלגול עיניים הכי חמוד שראיתי בחיי.
המשכתי לצחוק אבל זה היה פשוט כי לא הצלחתי לעצור את עצמי.
הוא חייך אליי וגיחך.
למה אני צוחקת?...זה לא עד כדי כך מצחיק...אם בכלל.
בסופו של דבר השתלטתי על עצמי.
"את יפה",הוא אמר משום מקום.
הרגשתי שהלב שלי החסיר פעימה.
הסתכלתי עליו כשאני עוד מחייכת.
"אי אפשר שלא להסתכל עלייך".
החיוך שלי ירד בשנייה.
"עכשיו אתה סתם נסחף",אמרתי.
"את סוחפת",הוא ירה בחזרה.
פתאום הרגשתי לא בנוח להסתכל לו בעיניים.
האם זה בסדר שחבר אומר לך דבר כזה?.
האם זה מה שחברים עושים?.
אומרים שקרים רק כדי שנרגיש יותר טוב?.
הרגשתי מתוחה.
לא ידעתי מה לומר.
"תודה?",יותר שאלתי מאשר אמרתי.
הוא חייך.
הגומה הזאת.
הגומה הארורה הזאת.
אני פשוט רוצה לנשק אותו כשאני רואה אותו מחייך ככה.
אבל אנחנו רק חברים.
זה הכל.
 
תומר נכנס.
"אחי מה אתה עושה מאחורה?",הוא שאל כשהתיישב ומשום מה התחלתי להיחנק.

הוא עבר קדימה.
ואני נשארתי מאחורה מבולבלת.
הדברים שהוא אמר...גרמו לי לקוות.
לקוות שהוא אולי מרגיש אליי משהו.
הלוואי שזה היה יותר ברור.
הלוואי שהכל היה יותר ברור.
חשבתי על זה...על השיר...על האם אני בחורה שמחכה או הבחורה שיוזמת.
כרגע הבנתי...אני הבחורה שמחכה.
מחכה שהוא יעשה צעד.
צעד ברור.
שהוא יתפוס אותי וינשק אותי.
אבל אני מתקשה לראות את זה קורה.
אבל היום...התקוות שלי הכפילו את עצמן.
שיט.
אני מחכה לבחור שיבוא לקחת אותי.
אבל לחכות לו ספציפית...לחכות שהוא יבוא אליי...זה פשוט מטומטם.
זה לא יקרה.
צאי מהסרט.



כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.