עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
Ladyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust morנעמונת
טיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutimJust a Joe
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledyaאופיר
Israel.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71
IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

ריקנות וגעגוע

21/05/2018 00:16
sunshine
ריקנות באה כאשר משהו שמילא אותנו נעלם.
ובלעדיו אני מרגישה ריקה...זאת האמת.
אני יודעת שזה להקטין את עצמי...שזה בעצם לומר לעצמי "אין לך חיים בלעדיו".
אבל זה נכון.
באמת שזה נכון.
אני מרגישה שמאז שהוא עזב...אני רק מנסה לצאת מזה...לצאת ממנו...לשכוח אותו.
חשבתי שזה יהיה קל...שזה יהיה פשוט.
אבל פשוט...יש כל כך הרבה דברים לא סגורים...כל כך הרבה שאלות...כל כך הרבה דברים שרציתי לומר אבל לא הייתה לי את ההזדמנות.
והיום אני כבר לא זוכרת כל כך מה רציתי לומר...זה נשכח ממני...אבל יש בתוכי ריקנות...חוסר שלמות...ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה.

אני שונאת את זה.
שיש דברים שהם חד פעמיים בחיים...שיש חברים שהם זמניים...שהזמן משנה עד כדי כך.
שהזמן יכול להרחיק אותך מאנשים אוהב והוא גם יכול לקרב אותך לאנשים שאיתך.
למה לזמן יש כל כך הרבה כוח עלינו?

יש בתוכי גם הרבה כעס כלפיו.
על זה שהוא עשה דברים...ואפילו לא במודע גרם לדברים לקרות.
אומרים שהזמן משכיח...שהמרחק משכיח...אבל לגביי זה לא נכון.
אני לא אקום יום אחד ופשוט אשכח אותו...זה לא עובד ככה.
איך התגברתי על הבחור הקודם שנכנס לי ללב?
הוא פשוט הפך לאידיוט...אז זה די טיפל בבעיה.
אבל הוא...הוא פשוט אידיוט מלכתחילה!
הוא תמיד היה אידיוט...הוא תמיד היה עוקצני...והוא לא הכי יפה בעולם...אז אין סיכוי שאני פשוט אשכח אותו בגללו.
לא.
לא יקרה.
אני צריכה משהו אחר שימלא אותי.
משהו אחר שאני אוהב יותר ממנו.
שאני אעריך יותר.
אבל מה הסיכוי שזה יקרה בקרוב?
החיים אוהבים לקחת את הזמן.
אני אוהבת לקחת את הזמן.
ואני החלטתי...שאני יותר לא מחכה לאף אחד.
שמי שרוצה להיות איתי יצטרך לעמוד בקצב שלי.

"סבל נגרם לנו כאשר אנחנו מתווכחים עם המציאות"- ביירון קייתי

אני פשוט חייבת להפסיק להתווכח.
עם העולם.
עם העתיד.
פשוט לקבל את זה שאין לי ברירה אלא לחיות את חיי בחשכה מוחלטת.
בלי לדעת מה יבוא...בלי לצפות.
זה לא נגמר.
הריקנות הזאת...היא שם.
העבר הזה שרודף אותי.
מזכיר לי מה היה לי פעם...מזכיר לי כמה אהבתי...כמה היה חשוב לי.
ואני לא רוצה את זה יותר.
אני לא רוצה להיזכר בעבר ולהצטער על איך שדברים התפתחו.
אבל זה המצב.
שום דבר טוב לא קרה...אני מנסה לעלות...כבר כל כך הרבה זמן...אבל אני לא יכולה לבד.
אני לא יכולה להרים את עצמי לבד.

אני פשוט ממש רוצה שהוא יחזור.
אני עוצרת את עצמי מלהתחנן ליקום שיחזיר אותו אליי.
כי זה לא נכון.
יש דברים שלא צריכים לקרות...יש אנשים שלא צריכים להיות בחיים שלנו...ואם הוא לא אצלי...זה לטובתי.
אבל זה ממש קשה.
לשמור את כל הזיכרונות והתחושות והכעס בתוכי...אני ממש רוצה שהוא ידע...אני ממש רוצה לדעת איך דברים היו מהצד שלו.
למה הוא הרחיק אותי?
אני רוצה לשמוע אותו אומר את זה.
לא אכפת לי אם זה יהיה משהו מכוער ומגעיל אני רק רוצה לשמוע את האמת.
לא אכפת לי להיפגע.
אני צריכה להיפגע...כדי שאני אוכל להצדיק את הסיבה למה הוא עדיין בראשי.
שאני אוכל לומר לעצמי...כל זה לא היה לשווא...למדתי מזה המון.
שאני אוכל לצמוח מתוך הקושי הזה.
ונכון...תכלס...הוא לימד אותי הרבה דברים...לא בטוחה שאני מנוסה בכל השיעורים והלקחים...אבל אני יודעת שהוא כן לימד אותי.
אבל זה לא ברמה של...אוקי למדתי מזה...למדתי מהטעויות שלי...ועכשיו אני עוברת הלאה...לא ממש לא.
אני צריכה לדעת את האמת.
זה הכל.
אני צריכה להבין...למה זה נגמר כמו שזה נגמר.
למה זה נגמר בכלל?
האם יש דברים שפשוט אין להם סיבה?
האם יש אנשים שעושים דברים ללא סיבה?

יכול להיות...יכול להיות שהוא פשוט הרגיש שהוא לא יכול יותר איתי.
שאני יותר מידי.
שאני תופסת יותר מידי מקום ודורשת ממנו להיות בן אדם יותר טוב.
יכול להיות שהוא בחר להיות רחוק ממני כי הוא פשוט הרגיש שזה הכי טוב לו.
פשוט לא אכפת לא ממני וזהו.
זה הסיפור.
אהבתי מישהו...היה אכפת לי ממנו...וברגע שהוא מיצה והרגיש שזה לא משתלב לו בחייו...הוא הוציא אותי מהסיפור.
הוא מחק אותי.
אז למה אני מהססת?
למה אני לא רוצה למחוק אותו?

הזיכרונות שלו...פשוט כל כך יקרים לי.
אני רוצה לשמור הכל...גם את הרע וגם את הטוב.
הלוואי שפשוט יכולתי לשמור את כל מה שהוא נתן לי בלי להרגיש געגוע אליו.

אני שונאת להתגעגע.
זה חסר היגיון.
אני בכלל לא מצפה להתגעגע.
וכשאני מתגעגעת...זה פשוט כל כך כואב וצורב ושורף ואני מרגישה שאני רוצה משהו שהוא בלתי אפשרי.
למרות שלפעמים...אני מתגעגעת לדברים שהם כן אפשריים...אבל הם פשוט כבר לא קיימים באותה צורה בדיוק.
כי זמן משנה דברים...משנה אנשים.
ואולי אם הזמן...הוא ישתנה כל כך...והוא כבר לא יהיה אותו אדם...ואני כבר לא אתגעגע אליו.
הלוואי.

אבל יותר מזה הלוואי ואני אתגעגע למישהו שנמצא לידי...שזמין לי כל הזמן.
אני רוצה להתגעגע למישהו שאני יכולה להרשות לעצמי פשוט לדפוק לו על הדלת ולחבק אותו ברגעים של געגוע.
האם זה משוגע לגמרי לבקש משהו כזה?

edyaIM AL
IM AL
21/05/2018 18:58
כל כך מובן.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.