עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

כל סופ"ש

13/05/2018 07:06
Venus
השעה 6:47 בבוקר.
אני אמורה להיפגש עם חברות בסביבות השעה 19:00.
אבל יש לי בעיה.
וואי כמה פעמים כתבתי את המשפט הזה...אני ממש צפויה.
הן חברות רחוקות.
אין לי כל כך חברות קרובות...אבל בהשוואה לחברות שאני אישית מחשיבה את עצמי בקשר טוב איתן...עם החברות האלה...אין לי כל כך קשר.
בכלל.
אז כאילו למה אני נפגשת איתן?
למה אני עושה את זה לעצמי?
אין לנו שום דבר במשותף.

הסיבה ללמה אני עושה את זה...היא שהחברה סוג של הכי קרובה שלי...זאת אני עדיין בקשר איתה...עדיין חברה שלהן.
היינו כאילו סוג של חבורה.
אבל אני לא ממש התחברתי לאף אחת חוץ מאל חברה שלי..ולעוד אחת אבל לא ברמה שלקרוא לה "כלבה".
זה כאילו לא.

ושוב...השעה 6:54.
אני לא יודעת אבל זה מרגיש כאילו אני כותבת ממש לאט...זה כי אני חושבת ומוחקת דברים שלא נראה לי שמתאים לי לשתף.
טוב בא נחזור לנושא.
לא בא לי...וואלה לא בא לי עליהן.
אבל לא יזיק לי חברות...אפילו אם זה בנות שאני נפגשת איתן רק בימי הולדת...ושאני אפילו לא יודעת מה הן אוהבת...עדיין...לא..לא עדיין...אני שונאת את זה.

אבל אני מרגישה שאני חייבת לזאת שיש לה יום הולדת.
שהיא הייתה חברה טובה...שהיה לי נעים לדבר איתה...שהיא בן אדם נוח.
אבל כל השאר?
בלתי נסבלות!!!!!
כל דבר לוקח להן שעה.
והן שואלת שאלות אבל לא באמת אכפת להן מהתשובות וגם לך לא אכפת ממה שקורה איתן.
זה פשוט מוזר כל הסיטואציה הזאת.
אם לא הייתה לי את החברה שלי שהיא גם חברה שלהן...לא הייתי נפגשת איתן.

אנחנו הולכות למסעדה.
אני שונאת ללכת למסעדות.
אבל נתמודד.
אני מקווה שיהיה עם מי לדבר ולתקשר...ושלא פאקינג נמרח.
אני מתכננת לאחר...להגיע ממש מאוחר שכזה "סאנשיין איפה את?",...חחחח "אני בדרך".
למה אני רוצה לאחר בכוונה?
ראשית-כדי לא להיות שם ראשונה.
שנית-כי אני שונאת לחכות.
והן.
תמיד.
גורמות לי.
לחכות.

השעה 6:59...אני מנסה להבין למה הפכתי לבן אדם שאף אחד לא קרוב אליו.
אבל ניסיתי להתקרב לאנשים...וזה רק גרם לי להרגיש יותר בודדה.
כי עדיף להיות לבד מאשר בחברה רעה.
לא שמישהו הוא חברה רעה.
פשוט חברה מאוד משעממת.

לא יודעת...זה מוזר.
אשכרה אין לי חברות קרובות.
כולן רחוקות.
אם זה במרחק...אם זה שהן במקום אחר בחיים שלהן.
אני רוצה להכיר חברות חדשות...בנות שיהיה לי כיף איתן.
אבל אפילו אני לא יודעת מה אני מחפשת.

אני פשוט שונה מכל מי שמסביבי.
ולמדתי בבית ספר רק של בנות אז לא הייתה לי ממש הזדמנות להכיר מגוון רחב של אנשים.
אני מבודדת מהעולם...ונמאס לי מלהיות מבודדת.
אני רוצה להיות עם אנשים שאכפת להם ממני...שהם שומרים איתי על קשר.
נפגשים איתי לפחות פעם בשבוע.
אנשים קרובים.
באמת קרובים.
אבל כרגע ממש דרוש נס כדי שאני אפגוש באנשים כאלה.
המצב שלי כרגע לא מאפשר לי להכיר אף אחד.
הלוואי שמישהו יכנס לחיי ויכנס לתוכם עוד ועוד אנשים שאני יכולה להתחבר אליהם.
בלי משחקים.
בלי העמדת פנים.
חברים אמיתיים.

השעה 7:03.
לא יודעת למה אני אובססיבית לשעה.
מתי העולם הפך למקום שבו זה כל כך קשה להתחבר למישהו?
למה אני בן אדם שאוהב להיכנס לשיחות עמוקות ואין לו שום דבר מעניין לעשות בפלאפון...וכל שאר העולם תקוע בתחת של עצמו?.

אני מרגישה שאני נמצאת במקום הלא נכון.
שאני אמורה לעשות ולהיות במקום חברתי אחר ושונה.
אני מניחה שעד היום לא באמת רציתי את זה מספיק.
עכשיו אני רוצה.
אני לא יודעת מה אני בדיוק רוצה.
אני פשוט רוצה חברים אמיתיים.
והרבה.
כאלה שנפגשים כל סופ"ש.


edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: