אבל אני לא יודעת למה אני אוהבת או שונאת מישהו.
אין לי ממש שליטה על זה.
לפעמים אנחנו פשוט יודעים דברים על אנשים "יש לו לב טוב","הוא חרוץ","יש לו צלקות".
זה ישמע הזוי...אבל לפעמים אנחנו יכולים לקלוט דברים ולהחליט שהן עובדה למרות שאין לנו ממש הוכחה.
אני מניחה שפשוט יש מקרים...שבהם אנשים נוגעים לי בלב...באופן כל כך עמוק...שאני פשוט שלהם.
וזה גם בנים וגם בנות.
יש אנשים שפשוט יודעים לפרוט לי על הלב.
הוא אחד מהם.
הוא לא קראש...אבל הוא גם לא...לא קראש...הוא כמו...כוכב בשבילי.
אתם יודעים.
מישהו שאתם מעריצים.
ולא מזמן נזכרתי במשהו שגרם לי לחשוב "אה...בגלל זה אני כל כך אוהבת אותו".
מישהו בשם אקס פשוט הציק לי כל הזמן.
הטריד אותי...אמר לי דברים לא יפים...ליד אנשים...ואף אחד לא עשה כלום לגמרי זה.
חבר טוב של אקס שנקרא לי לשם הפוסט דבליו היה נוכח באחד מן המקרים האלו.
אקס ניסה לעקוץ אותי ולהוציא אותי משלוותי...ודבליו אמר "דיי. אל תפגע בה".
כן...הוא בהחלט קנה אותי...אבל לא כזה מהר...כי במשך כל הזמן הזה הוא הגן עליי...והתעלמנו מאקס לגמרי.
באותה תקופה אקס היה ממש אידיוט ואנשים חשבו זה כי אוהב אותי...אני לא האמנתי בזה עד היום...ואנשים לא אמרו את זה בפירוש שזה מה שהם חושבים אבל הם בהחלט רמזו שהוא עושה את מה שהוא עושה כי הוא אוהב אותי.
שוב...אם תשאלו אותי...זה שטויות.
קיצר דבליו ואני פשוט נהנינו והתעלמנו מאקס שהפך להיות דיי מריר באותו הערב...דבליו היה חבר טוב לאקס...חבר שהוא כמו אח...ולמרות זאת...ללילה אחד...דבליו הגן עליי מפני אקס.
וואי זה נשמע כמו איזו סצנה מקומיקס...הייתי צריכה לבחור שמות בדויים פחות מגניבים.
דבליו הוא אותו בחור שקנה אותי.
ולמה זה כל כך מיוחד?
כי הוא היה כמו אח גדול בשבילי...למרות שיש לי אח גדול...אבל האח הגדול שלי לא ממש הגן עליי...לרוב ממנו הייתי צריכה הגנה...הוא היה כזה בריון שהוא היה קטן...אף אני סוטה מהנושא.
אף אחד.
אבל אף אחד חוץ מדבליו לא ניסה להגן עליי מפניי אקס.
ושאני אומר להגן עליי אני מתכוונת על הלב שלי.
אף אחד לא עצר אותו מלומר לי דברים רעים...מלצחוק עליי...מלגרום לי להרגיש שאני לא שווה כלום.
הרבה אנשים עמדו בצד ושתקו.
למה?
כי כמוני...הם אהבו את אקס.
יותר ממני.
אבל אני מניחה שדבליו חיבב אותי קצת כדי להרוס לאקס את המסיבה שלו.
וזה חימם לי את הלב.
עצוב לי שדבליו ואני לא קרובים...זה מסובך.
אבל משום מה אם תשאלו אותי למי אני הכי מתגעגעת...זה יהיה אקס.
זה תמיד יהיה אקס...
הלב הוא כזה מוזר.
אני יודעת למה אני כל כך אוהבת את דבליו...אבל אין לי מושג למה אקס תמיד נמצא שם...בתוכי.
ואני לא יודעת מה לעשות לגביי זה.
אני אפילו לא מנסה לשכוח את אקס...כי אני לא מבינה למה אני צריכה לשכוח אותו?
הלב שלי פשוט זוכר אותו...ולמרות שהוא פגע בי הרבה...הלב שלי זוכר רק את הדברים הטובים.
אני זוכרת שהוא פגע בי...אבל הרגשות הכבדים האלה...הם נעלמו...נשארו רק הדברים הטובים.
כבר...כבר שלוש שנים.
כבר שלוש שנים שאני מחכה לו שיחזור להיות חבר טוב שלי.
כבר שלוש שנים שהלב שלי מחכה...ואני באמת לא מבינה למה אני צריכה להיות רחוקה ממישהו שאני כל כך אוהבת...רק כי הוא לא רוצה אותי כבר בחייו.
החיים הם גלגל שמסתובב...פעם אקס רודף אחרי...ופעם אני רודפת אחריו.
אבל היום אני כבר לא רודפת אחריו...הלב שלי עוד מחכה.
הלב שלי לא איבד תקווה...אבל מתישהו גם זה יעלם נכון?
הזמן ישכיח אותי ממני נכון?
אני לא אזכר בו פתאום בעוד 5 שנים ואחשוב "אוף למה אנחנו לא בקשר?".
אני לא רוצה את זה.
אני לא מבינה למה אני אוהבת את אקס.
הוא לא קארש...והוא גם לא כוכב...אז מה הוא בעיניי לעזאזל?!
אני אופתע אם הבנתם משהו מהפוסט הזה...באמת...אוך כל כך הרבה קודים.
אבל הבנתם את הנקודה נכון?
הנקודה היא שלפעמים מישהו נכנס לך ללב ואין לך מושג איך הוא עשה את זה.
ולפעמים אתה יכול להבין למה הוא בפנים.
כמו דבליו...אתה מבין למה.
אבל לפעמים אכפת לך ממישהו כל כך...יותר עצמך...ואתה לא מבין למה...כמו אקס.
;){kind=link}