עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
טיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutimJust a Joe
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתlove myselfנופקXGeminiSpace girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סיפור קצר- הנסיכה ושומר הראש

02/05/2018 01:02
sunshine
"את אוהבת שאני צורח עלייך?!...למה את תמיד מחפשת לריב איתי?!",הוא צעק עליה בזמן שהיא מזעיפה לעברו פנים.
"מה אתה חושב שאני!? שאני נואשת לתשומת לב?...זה לא עניינך מה אני עושה ואם זה מכעיס אותך אז טוב...זו בכלל לא הבעיה שלך!".
היא הוציאה סיגריה ושמה בפיה.
הוא לא האמין למראה עיניו.
וכשהיא הדליקה את הסיגריה הוא חטף אותה מפיה השליך לרצפה ומעך על הכביש.
היא הסתכלה עליו בפה בפעור.
היא עמדה לקלל אותו בשורת הקללות הגסות הקבועה שלה,"יחתיכת-",הוא הרים את ידו לעצור,"תסתמי",הוא נשף בכעס...הוא לא ידע מה לומר.
"ממתי את מעשנת?!",הוא שאל בכעס.
"כן למה לא תמשיך לצרוח עליי...ועוד אתה אומר שאני מתחננת לזה...נראה לי שאתה זה שאוהב לצעוק בכל הזדמנות".
הוא התקרב אליה והצביע על הפה שלה,"תסתמי",הוא דרש שוב.
הוא התהלך מולה הלוך ושוב...מנסה לחשוב מה לעשות.
עד שלבסוף עמד מולה במבט מתוסכל,"בשביל זה נפרדנו?",הוא שאל,"כדי שתוכלי לעשות מה שבא לך?".
הדמעות עמדו בעיניה...היא רצתה לדבר אבל היא חששה שקולה ירעד.
היא רצתה לומר,"מה כל כך שגוי בלעשות מה שבא לי?",היא רצתה לצרוח,"נפרדנו אז למה זה כל כך לא בסדר בזה?".
הוא תמיד גרם לה לרגיש שהיא לא בסדר.
"את הקופסה בבקשה",הוא אמר ופתח את ידו.
הוא רצה את הקופסה של הסיגריות.
אין טעם להתווכח איתו...היא חשבה לעצמה...תמיד הוא עושה מה שהוא רוצה.
היא הכניסה את היד אל תוך כיס הז'קט והרגישה את הקופסה...היא לא עישנה אפילו פעם אחת בחייה...היא בכלל שומרת על הקופסה הזאת לחבר.
היא החליטה לעזור אומץ.
"כן",היא אמרה לבסוף,"אני מתכוונת לעשות מה שבא לי. ולא אני לא מביאה לך את הסיגריות שלי",משום מה היא אהבה את איך שהמילים "הסיגריות שלי" נשמעו.
לסתו נפלה מעט...הוא לא האמין לזה.
לבסוף הוא התעשת ושלח את ידו אל כיס ז'קט העור שלה.
"שלא תעז!!",היא צרחה עליו והתרחקה לאחור.
"אני לא צוחק איתך! תני לי את הקופסה עכשיו!",היא קצת נרתעה ממנו...אבל היא בחיים לא תודה בזה.
"או שמה!?",היא צעקה עליו בחזרה,"מה כבר תעשה?!",היא שאלה בהתגרות תוך כדי שהיא מתרחקת לאחור.
פתאום הוא עצר וחייך.
נראה שעלה לו רעיון שטני לראש...והחיוך הזה העביר בה צמרמורת.
הוא הוציא את הפלאפון שלו מהמכנסיים.
היא לא הבינה מה הוא עושה עד שהוא הראה לה את האיש קשר שחיפש.
"או שאני מתקשר לאבא שלך",הוא אמר.
"מה?!",היא צעקה,"שלא תעז!! זה לא מצחיק!!",היא התקרבה אליו.
"את צודקת...אני פשוט אשלח לו הודעה",הוא אמר וניגש למלאכה,"מי יודע אולי האצבע שלי תחליק בטעות לפני שתספיקי לתת לי את הקופסה".
"אתה מאיים עליי עכשיו?",היא שאלה ונזפה בו.
מבלי להתייחס אליה הוא התחיל להקריא את מה שהקליד בקול:
"היי...זה החבר...(סליחה. למחוק את זה)...החבר לשעבר...מצטער להטריד אותך בשעה כזאת אבל-",היא חטפה את הפלאפון מידיו.
הוא עמד כשכפות ידיו מחכות באוויר,"אני יכול לשלוח לו את זה גם מחר...אני לא ממהר",אמר ושילב את ידיו.
היא גלגלה את עיניה והכניסה את ידה לכיס.
אני פשוט אקנה לו קופסת סיגריות חדשה...חשבה לעצמה והניחה את הקופסה בידו הימנית.
הוא הכניס את הקופסה לכיס האחורי ושלח את ידו שוב כדי שתחזיר לו את הפלאפון.
היא הסתכלה על המסך ומחקה את מה שכתב עד כה...היא הייתה המומה מכך שהוא אשכרה כתב את מה שאמר.
היא הניחה את הפלאפון בידו והוא הכניס אותו לכיס האחורי השני שלו.
הוא תמיד נראה כל כך סקסי שהוא שם דברים בכיס האחורי...חשבה לעצמה ואז ניערה את ראשה כדי להוציא את המחשבה הזאת החוצה.
"הכל בסדר?",הוא שאל.
היא שתקה ונשכה את השפתיים שלה.
ברור שלא.
"אני אקח אותך הביתה",הוא אמר והתחיל להתקדם לכיוון המכונית שלו.
"לא תודה",היא אמרה והשפילה את מבטה.
הוא עצר והסתובב בחזרה אליה,"סליחה?",הוא שאל כדי לתת לה הזדמנות לחזור בה.
"אני אסתדר",היא אמרה בלי להביט בו ובלעה את הרוק.
"את לא נשארת פה. את מבינה למה את לא יכולה להישאר פה נכון?",הוא שאל מבולבל והתקרב אליה.
"אנחנו נפרדנו",היא אמרה,"תפסיק לדאוג לי".
הוא התקרב ותפס אותה מעל המרפק השמאלי,"איך אני יכול להפסיק לדאוג לך כשאני רואה את השטויות שאת עושה?!".
היא לא הסתכלה עליו.
היא לא יכלה להסתכל עליו...היא פחדה ממה שהיא עלולה להרגיש אם היא תביט בו מקרוב.
"תפסיק לראות!",היא התחננה בכעס וניסתה להתרחק ממנו,"באמת!. פשוט תפסיק להסתכל עליי!".
היא נמנעה מלהסתכל עליו בעיניים.
והוא שם לב לזה.
הוא שם לב לאי נוחות שלה.
"אני לא יכול טוב?",הוא לחש,"אני לא יכול להיפרד ממך...אני לא רוצה להיפרד ממך".
"דיברנו על זה",היא אמרה,"אנחנו כבר נפרדנו...שנינו הסכמנו שזה הכי נכון",הוא עזב אותה.
"אני מבין",הוא אמר,"אני מבין למה עשינו את זה...אבל אני פשוט לא רוצה. אני פשוט לא רוצה להניח לך".
"אני לא מתאימה לך",היא אמרה בקושי,"כולם יודעים את זה...כולם רואים את זה".
"על מה את מדברת?",הוא שאל מכווץ את מצחו,"מה?".
"אני לא יכולה להיות מה שאתה רוצה שאני אהיה".
"מה שאני רוצה שתהיי?",הוא שאל מבולבל.
"פשוט תניח לי...בבקשה",והדמעות החלו לרדת.
"למה את בוכה?!",הוא שאל המום,"אוי...אני לא...נו באמת!",הוא אמר וחיבק אותה.
"אל תבכי...בבקשה...אני מצטער...רק אל תבכי",הוא אמר לחוץ וליטף את ראשה.
"על מה אתה מצטער?",,היא שאלה.
"בכנות אני לא יודע אבל בטח עשיתי משהוא לא נכון".
"זה בטוח",היא אמרה וצחקה.
הוא הרחיק אותה כדי שיוכל להסתכל עליה.
"על מה דיברת קודם?",הוא שאל,"אמרת כמה דברים שאני באמת לא מבין".
היא ניגבה את הדמעות.
פתאום החומה שהיא הציבה מולו נפלה.
היא כבר לא רצתה שיתרחק ממנה...היא כבר לא כעסה עליו על זה שהוא כל כך שתלטן.
"אמא שלך",היא אמרה,"היא אמרה בפלאפון..למישהו...דברים עליי...וזה היה...זה פשוט כל כך פגע בי",הוא שמע את הפגיעות בקולה.
"מה היא אמרה?",הוא שאל.
היא הביטה לו בעיניים...היא לא יכלה לומר לו מה בדיוק פגע בה.
"אני ממש לא רוצה לחזור על זה",היא התחננה.
הוא נעץ בה מבט,"דברי".
"היא אמרה משהו...שכנראה כולם חושבים...עלייך ועליי".
"מה היא אמרה?",הוא התעקש.
"משהו בסגנון...'מגיע לו יותר טוב'",היא הסתכלה הצידה,"כולם חושבים ככה...".
הוא שתק.
"בגלל זה אמרת שאת רוצה להיפרד?",הוא שאל המום.
"בין היתר",היא אמרה,"אבל גם בגללך".
"כי אני דואג לך?",הוא שאל מבולבל.
"כי אתה כל הזמן מעביר ביקורת על הדברים שאני רוצה או לא רוצה לעשות!",היא הסבירה.
"כי את בוחרת לעשות דברים כל כך מטומטמים! במקום ללכת ללמוד ולהתקדם את מעדיפה לבזבז לעצמך את הזמן",הוא נזף בה.

"אתה רואה!",היא אמרה,"אתה פשוט...וואי...אני שונאת שאתה 'מכריח' אותי להיות כמו כולם".
"אני לא מכריח אותך להיות כמו כולם...",הוא אמר בחוסר ביטחון.
"אתה כן",היא אמרה,"אני רוצה לעשות מה שבא לי. בלי שתכעס עליי אחר כך".
"פשוט תגידי שאת רוצה לעשן!!",הוא כעס עליה,"אני לא מאמין עלייך!".
"אני לא מעשנת!",היא אמרה,"אני סתם שיחקתי אותה כי אני פשוט שונאת אותך אתה בלתי נסבל!",אמרה ודחפה אותו ממנה.
למה עשיתי את זה עכשיו?
למה נגעתי בו עכשיו?!
"את שונאת אותי?",הוא שאל ברצינות.
"קצת",היא אמרה,"לא...",היא אמרה מבולבלת,"אני פשוט שונאת את איך שאתה מתנהג...כאילו שאתה המבוגר האחראי או משהו כזה".
"אני באמת יותר מבוגר ממך ואת חסרת אחראיות!",אמר והתחיל לגרור אותה לכיוון האוטו.
"לא!",היא צעקה עליו,"אני לא רוצה ללכת איתך".
"טוב נחשי מה? אין לך ברירה",הוא אמר באדישות.
למה הוא תמיד מתנהג כאילו שהוא השומר ראש שלי?!.
"אה ואת יכולה לשנוא אותי על זה...אין לי בעיה",הוא אמר והרים אותה מעבר לכתפו.

-לאחר כמה צעדים וקללות גסות-

"הגענו",הוא אמר והוריד אותה מול המכונית.
"מניאק",היא אמרה ונשפה לעברו בזעם.
"גם אני אוהב אותך",הוא אמר והלב שלה החסיר פעימה.
הוא פתח לה את הדלת וחיכה שתיכנס.
היא היססה...אם אני אתווכח איתו עכשיו הוא פשוט יגיד שאני 'זועקת לתשומת לב'-חשבה לעצמה ונכנסה לרכב.
הם התיישבו ברכב.
"חגורה",הוא אמר וחיכה שתחגור את עצמה.
"אתה יודע כמה זה מעצבן?",היא השפילה את מבטה,"תפסיק להתנהג אליי כמו איזו ילדה קטנה".
הוא נעץ בה מבט וחייך,"תאמיני לי...בתוך הראש שלי אני עושה לך דברים שלא הייתי עושה לילדה קטנה",הוא חייך והסתכל עליה במבט.
היא בלעה את הרוק.
"בסדר בסדר",היא אמרה וחגרה את עצמה במהירות.
'תפסיקי לחשוב על דברים כחולים' היא חשבה לעצמה וניערה את הראש שלה שוב.
"ברצינות. הכל בסדר?",הוא שאל,"את עושה את זה דיי הרבה",הוא שם לב שהיא מתנהגת מוזר.
היא בלעה את הלשון.

בשעה שנסעו היא חשבה הרבה.
חשבה למה הם החליטו להיפרד...היא חשבה על כל הדברים שהסתירה ממנו...דברים ששמעה והרגישה.
אולי הייתי צריכה לספר לו אז...חשבה.

'גם אני אוהב אותך'-נזכרה במילים שאמר לפני כמה דקות.
בסופו של דבר היינו נפרדים.
גם אם אני לא הייתי מקדימה תרופה למכה...בסופו של דבר זה היה נגמר.
כשהם הגיעו לביתה היא שחררה את החגורה ועמדה לצאת מבלי להיפרד.
אז הוא נעל אותה בתוך האוטו.
"אתה לא רציני!",היא צעקה אחרי שניסתה לצאת,"תפתח לי את הדלת!".
"תקשיבי שנייה",הוא אמר ברוגע,"רק דקה".
היא רצתה לצרוח...אבל החליטה לשלוט בעצמה.
"דבר",היא אמרה.
"אני מתגעגע אלייך",הוא אמר והסתכל לה בעיניים.
המוח שלה התרוקן.
"בגלל זה אני לא יכול שלא להסתכל עלייך...להשגיח",הסביר,"אני מבין למה נפרדנו...ועכשיו מסתבר שיש עוד סיבות...אבל...אני לא יכול לשלוט בזה...אני פשוט רוצה להיות איתך...כל הזמן".
הוא הסתכל אל תוך עיניה,"אני אוהב אותך...ואני מצטער אם אני פוגע בך או דואג לך יותר מידי".
הוא חשב רגע ואז אמר,"אני תמיד אהיה שם בשבילך. בין אם את אוהבת את זה או לא",הוא התוודה,"מצטער".
הוא הביט בה ברכות.
היא הסתכלה עליו.
"אתה לא פוגע בי",היא עצמה את עיניה כדי להתרכז במה שהיא רוצה להגיד,"אבל בשביל מה נפרדנו אם בסופו של יום אנחנו עדיין לא מצליחים להתרחק אחד מהשני?",היא פקחה את עיניה והביטה בו,"אתה צריך להבין שאתה לא יכול פשוט...להתערב לי בחיים...אני לא יכולה להיות האישה הקטנה שלך...אתה מבין על מה אני מדברת?".
הוא השפיל את מבטו ואמר,"לא ידעתי שככה את מרגישה".
"עכשיו אתה יודע",היא אמרה.
"אבל את טועה".
"מה?".
"איך שאת רואה את זה...את האישה הקטנה...איך שאני רואה את זה...את הנסיכה שלי",הוא נתן לה  מבט שגרם לבטן שלה להתהפך.
עכשיו היא כבר הרגישה על סף התפוצצות.
"נפרדנו!! קיבינימט אני לא מבינה אותך באמת שלא!!",היא החליטה פשוט לומר מה שיושב עליה.
"למה את כועסת?",הוא שאל בחשש.
"למה אתה אומר לי דברים כמו 'את הנסיכה שלי' ו-'אני אוהב אותך ודואג לך'...אם אנחנו נפרדנו אתה לא אמור לעשות או לומר את הדברים האלה יותר!!".
"אני עדיין לא מבין למה את כועסת",הוא אמר באדישות.
"כל מה שאתה אומר..אתה פשוט עובר את הגבול. לומר 'גם אני אוהב אותך' זה כמו לנשק אותי. אתה פשוט לא יכול לעשות את זה יותר אתה מבין?".
"אז אני לא יכול לנשק אותך יותר?...כאילו...אפילו לא בלחי?",הוא שאל.
"לא. אנחנו נפרדנו. אתה בכלל לא אמור להסתכל עליי".
"אני מבין",הוא אמר ושקע במחשבות.
"יופי",היא אמרה,"עכשיו תפתח את הדלת".
ידה הייתה על הידית מחכה שהוא יפתח לה את הדלת.

"בואי נחזור",הוא אמר לבסוף.
היא הסתכלה עליו המומה.
"בואי פשוט נהיה ביחד. פליז?".
הלב שלה שוב החסיר פעימה...למה הוא כזה חמוד כשהוא אומר 'פליז'?.

"כל הבעיות שלנו...הן יפתרו עם הזמן...וגם אם לא...אז זה לגמרי שווה את זה...את לא חושבת?".
"אני אעשה הכל באמת...אני אקשיב יותר",הוא התנשף,"בואי נחזור אני אהיה יותר סבלני",הוא חיכה לתשובה
היא חשבה על זה.
"ואם אני ארצה לעשן אתה פשוט תתן לי?",היא שאלה ברצינות.
"אמרת שאת לא מעשנת...",הוא הסתכל עליה במבט נוקב.
היא בלעה את הרוק,"אני לא!...אני מדברת באופן מטפורי...",היא גמגמה.
"סלחי לי אבל אני לא עוקב",הוא התוודה,"בכנות מתחיל לכאוב לי הראש...פשוט תחזרי אליי טוב?".
אני רוצה...באמת שאני רוצה.
"התכוונתי ש...אני רוצה שתפסיק לנסות להחליט במקומי...שתתן לי לחיות כמו שאני רוצה. שאני אוכל להיות איתך בלי להרגיש שאני לגמרי דפוקה",היא הסתכלה הצידה,"זה התנאי שלי".
הוא חשב על זה שנייה,"בסדר",הוא הסכים בחוסר רצון.
"תבטיח לי",היא אמרה.
הוא הסתכל עליה ואמר,"אני מבטיח...אני לא אפריע לך".
"יופי! אז אני רוצה את הסיגריות שלי בבקשה",היא אמרה וצמידה את שתי כפות ידיה.
"את לא רצינית",הוא אמר.
היא נעצה בו מבט נוקב.
הפנים שלו התעוותו קצת..נראה היה שכאב לו פיזית לתת לה את הקופסה בחזרה.
"יופי",היא אמרה בחיוך מרוצה.
עכשיו אני לא צריכה לקנות לו קופסת סיגריות חדשה.
איך קוראים לסוג הזה בכל מקרה?-שאלה את עצמה תוך כדי שהפכה את הקופסה בניסיון למצוא את השם.


נ.ב
שימו לב לשעה.
רק עכשיו סיימתי אבל עדיין לא עברתי על זה.
בדרך כלל אני עוברת ומשנה קצת את נוסח הדברים אבל כרגע אין לי כוח...אני כותבת כבר מעל ל3 שעות.
קיצר זו לא הגרסה הסופית ואולי יש גם קצת שגיאות כתיב.

(עברתי על זה אחרי שעה אבל אני חושבת שאולי אני צריכה לעבור על זה שוב בבוקר...הסיפור הזה יצא לי כזה מבולגן)

(השעה 5 לפנות בוקר...עברתי על זה שוב...עדיין מבולגן מאוד...אני חושבת שכתבתי הרבה דברים מיותרים...ושלא חדדתי מספק את הנקודות החשובות...בכנות אני חושבת שזה הסיפור הגרוע ביותר שכתבתי...אבל פסדר אני חושבת שאפשר לעבוד עליו...קיצר כשאני אקום בבוקר...או יותר נכון בצהריים...אני אעבור על זה שוב)

(אני חושבת שסיימתי...סיננתי כמה דברים שפשוט...איך נאמר כל המוסיף גרוע...וזה עדיין לא ברמה שרציתי...אבל כרגע זה מספיק טוב...אז אני חושבת שאני אשאר ברמה הזאת של מספיק טוב...מי אמר שאני חייבת לאהוב את כל הסיפורים שלי באותה מידה?)
edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.