עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
Escobar1RainAni KarmaKimutimJust a JoePitch black
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתlove myselfנופקXGeminiSpace girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סיפור קצר- הרגע המושלם

30/04/2018 01:05
sunshine
סיפורים, סיפור אהבה, אהבה מסובכת, אהבה
"אני לא במצב רוח טוב לדיבורים",היא אמרה לו תוך כדי שהיא צעדה במהירות לכיוון היציאה.
"אוקי!. בסדר!. אבל לפחות תישארי עד הסוף...",הוא ניסה לשכנע אותה.
היא עצרה והסתכלה עליו במבט זועף.
"אני רוצה ללכת הביתה",היא אמרה לו,"פשוט תעזוב אותי. בבקשה.",היא התחננה בפניו.
היא הפנתה לו כתף והמשיכה בדרכה.
"את תתחרטי על זה",הוא אמר.
היא הסתובבה אחורנית והביטה בו,"אם את תעזבי עכשיו את תתחרטי על זה".
הוא עורר בה סקרנות.
זה נראה שהוא יודע משהו שהיא לא יודעת.
וזה היה נראה שכדאי לה להקשיב לו.
אבל היא הייתה עצבנית מידי וזה השתיק כל קול של סקרנות.
היא צחקה.
"תודה. אבל נראה לי שאני אחיה מצויין בלי לבלות את הלילה עם חבורה של אנשים שלא אכפת להם ממני".
היא המשיכה ללכת.
"לי אכפת ממך",אמר.
היא נעצרה במקומה.
"זה לא מספיק כדי שתישארי?",שאל.
היא שתקה.
היא לא ציפתה למילים האלו...מצד שני כשהיא חשבה על מה שהיא אמרה...היא הבינה שהיא די התחננה שמישהו יגיד לה שאכפת לו ממנה.
היא הסתובבה אליו.
"בן אדם אחד מוכר בין ים של זרים. לפעמים זה מספיק...אבל היום לא. היום אני רוצה את מלוא התשומת לב של מישהו...ואף אחד שם לא יכול לתת לי את זה...",היא הצביעה מעבר לכתפו אל המקום ממנו יצאו.
היא השפילה את ראשה ואמרה לעצמה,"נמאס לי להרגיש שאני לא מספיק מעניינת".
כשהרימה את ראשה הבחינה בכך שהוא עומד קרוב מידי.
ואחרי רגע שבו הביטה בו במבוכה.
הוא חיבק אותה.
היא לא ידעה מה לעשות עם הידיים שלה.
הקירבה הפתאומית והבלתי צפויה הביכה אותה קצת.
היא הרגישה קצת עלובה...בטח נשמעתי ממש מוזרה ומסכנה שהוא הרגיש שהוא חייב לחבק אותי...חשבה לעצמה.
"אני בסדר",היא אמרה בהיסוס,"אני לא עצובה או משהו כזה".
אבל הוא לא ענה לה...ובינתיים היא הספיקה להרגיש פחות מובכת.
למעשה היא כבר הרגישה בנוח לחבק אותו בחזרה.
"ליאן?",הוא שאל בלחש.
"מה?",היא ענתה.
הוא הניח את ידו הימנית מאחוריה ראשה,"את רוצה להיות חברה שלי?",הוא לחש באוזנה שמאלית.
"מה?",היא שאלה קצת מבולבלת,"למה אתה מתכוון?",היא שאלה בחשדנות.
"את רוצה להיות החברה שלי?. את יודעת...ללכת יד ביד ברחוב...לאכול ביחד...להעלות תמונות ביחד...אבל רק אם את רוצה אני לגמרי בסדר עם את לא בקטע של להעלות תמונות ביחד",אמר.
היא פערה את פיה וניסתה להוציא ממנו מילה אבל לא הצליחה.
היא חשבה לעצמה שמזל שהוא אמר לה את כל זה כשהם מחובקים.
ככה היא לא חששה שאולי יעלב מהבעות הפנים שלה.
"אתה רוצה להיות החבר שלי?",היא שאלה אותו מבולבלת,"כאילו לא הבנתי".
"מה לא הבנת?",הוא נאנח,"כן. אני רוצה לצאת איתך....אני יכול?...כאילו...זה בסדר מצידך?",פתאום הוא נשמע לחוץ...ורציני יותר.
היא שוב ניסתה לפתוח את פיה כדי לומר משהו אבל היא לא ידעה מה לומר.
"את רוצה להיות חברה שלי?",הוא שאל שוב.
"זאת כבר הפעם השלישית שאני שואל...אני מתחיל להזיע פה",היא החניקה צחוק.
"את רואה?...אני פשוט לא מסוגל לסתום את הפה",הוא אמר לחוץ.
היא שתקה.
היא לא רצתה לומר כן...אבל היא גם לא רצתה לומר לא.
"אני אוהבת אנשים צייתנים",היא אמרה,"אם אתה לא הטיפוס הצייתן...חבל על הזיעה שלך",היא הזהירה אותו.
"בחיי...את לא פרייארית",הוא צחק.
היא שתקה.
"פשוט תגידי לי כבר...כן או לא?",הוא שאל.
היא חשבה על זה כמה רגעים.
"בסדר",היא אמרה בחיוך.
הוא העמיד אותה מולו בפתאומיות כשהוא אוחז בכתפיה.
"באמת?",הוא שאל כשמבט מופתע על פניו.
"למה אתה מופתע כל כך?",היא שאלה בגבות מכווצות.
הוא הוריד את ידיו מכתפיה במהירות והכניס אותן לכיסו.
"אני לא מופתע",הוא שינה פרצוף,"ידעתי שאת לא תעמדי בפניי",אמר בשחצנות.
"כן...בטח...",היא אמרה בהיסוס.
הוא מתנהג מוזר היא חשבה לעצמה...כמו ילד...זה חמוד לאללה.
ובלי לשים לב לכך היא חייכה אליו.
"מה?",הוא שאל לפשר החיוך.
"אממ...לא...כלום",היא ענתה והשפילה את ראשה.
כל המצב הזה ממש מביך היא חשבה לעצמה.
היא חיפשה את עצמה ברצפות.
מה אני אמורה לעשות עם עצמי עכשיו?...אולי אני פשוט אלך הביתה עכשיו?.
פתאום הופיעו מולה זוג נעליים.
היא הרימה את ראשה והסתכלה עליו.
ידיו עדיין היו בתוך הכיסים.
הוא עמד קרוב...לאט לאט הוא רכן לעברה עד שאפו התחכך באפה.
היא עצמה את העיניים הרגישה את הלב שלה פועם בחזה ואת מוחה מתרוקן.
ואז הפלאפון שלו צלצל.
"שיט",הוא אמר אל תוך פיה,"חבל שאין לי רינגטון יותר רומנטי...ככה זה לא היה הורס לגמרי את הרגע".
" לי זה נשמע מספיק רומנטי",היא אמרה,"אבל אפשר לעצור פה אם אתה מרגיש שזה לא 'הרגע המושלם'.".
הוא חייך והוציא את ידיו מהכיסים וקירב אותה אליו.
הוא אחז בידה השמאלית וליטף את לחייה בידו הימנית.
הם הביטו אחד בשני מקרוב...היא לא יכלה שלא לחייך חיוך קטן.
"בכל הפעמים שבהן דמיינתי את זה בעטת לי בביצים",הוא אמר כשעיניו נעוצות בשפתיה.
"אני עדיין יכולה לעשות את זה!",היא אמרה בהתגרות וצעדה לאחור.
הוא אחז בשתי ידיה,משך אותה אליו ונישק אותה.
כשפתיו התנתקו משפתיה...הוא לחש,"שלא תעזי",ונישק אותה שוב.



edya
edya
30/04/2018 10:16
(סמיילי עם לבבות בעיניים)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.