עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

לב עקשן

18/04/2018 03:45
Venus
אני טובה בלדמיין.
אני יכולה לכתוב סצנות בראשי שבהן הדמויות מחליפות מילים ולמרות שאין לי מושג מה הן רוצות ואיך הן מרגישות אני פשוט שמה להן מילים בפה...הוא אמר שהוא אוהב אותה....אז איך היא תגיב?
הוא היה גס רוח...אז איך היא תגיב?
היא תכעס?
או שתרגיש מבולבלת?
אני טובה בלעשות הזה.
אני טובה בלהחליט מה הן יאמרו...ואיך הן ירגישו...כי הן חלק ממני...הדמויות הן חלק ממני.
הן לא מרגישות זרות.
אף דמות לא מרגישה זרה.
אני בכלל לא צריכה לחשוב יותר מידי...אני פשוט יודעת איך הן מרגישות.
כי כמו שאמרתי...הן אני.

אבל לפני 2 דקות.
אולי 3 דקות.
חשבתי...אם הדמות שלי תגיד,"אני אוהבת אותך",איך הדמות האחרת תגיב?
בחיים לא התוודתי על אהבה.
בחיים לא אמרתי למישהו...פנים מול פנים...בחיים לא הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי "אני אוהבת אותך".
ועכשיו אני רוצה לעשות את זה.
אני רוצה להסתכל לזה שאני אוהבת בעיניים ולומר לו.
אבל אין לי אהבה.
אין לי מישהו שאני יכולה להגיד לו בלב שלם,"אני אוהבת אותך".
וגם אם היה לי...בטח כל הרצון הזה...לומר לו...היה נעלם.
הרי אני רוצה להגיד לאבא שלי ולאמא שלי שאני אוהבת אותם ואני לא מסוגלת.
אני מניחה שזה קשה לי.
מביך.
אם אני אי פעם אתאהב שוב מישהו...ברמה שאני ארגיש שהמילים "אני אוהבת אותך" מתאימות בדיוק...או שאני אגיד לו ואברח...או שאני פשוט לא אוכל להגיד לו.

אני מניחה שאני צריכה לזכור את הזמן הזה.
הזמן בו כל כך רציתי להגיד למישהו שלא קיים...אני אוהבת אותך.
זה מוזר...למה שאני כל כך ארצה לעשות משהו כזה?
למה אני כל כך רוצה להתוודות על אהבה...אם אני בכלל לא מאוהבת?
אני לא מבינה את עצמי.
אף אחד לא מבין אותי ואפילו אני לא מבינה את עצמי...לא עד הסוף בכל אופן.
נכון.
אני בוטחת בעצמי.
אני מאמינה שלעשות מה שהלב שלי אומר לי זאת הדרך הנכונה לחיות את חיי.
אבל כשהלב שלי רוצה לומר "אני אוהבת אותך" שהוא בכלל לא אוהב אף אחד...האם אני באמת יכולה להמשיך לבטוח בו אחרי רעיון כזה חסר היגיון?
אבל ככה הוא הלב לא?
הוא חסר היגיון...אז אולי זה לא משנה...הרי הקשבתי לדברים הלא הגיוניים שהלב אמר לי בעבר...אז למה שאני בכלל אחשוב שאולי אני בדרך הלא נכונה?
הרי אני לא הולכת נטו עם הלב.
אני לא בן אדם כזה.
נכון...כשהלב אומר משהו...אני מקשיבה ועושה.
אבל גם המוח אומר לי...המוח מזהיר אותי...והלב שלי אולי עקשן...אבל כרגע אין לו חרטות.








IM ALedya
IM AL
18/04/2018 21:09
הדמיון שלך הוא אוצר!
דיברתי אתמול עם מישיה מהבלוג ואמרתי לה שבחיים אני לא אצליח לכתוב סיפור שלם ומלא בצורה שאת מספרת סיפורים. הדמיון שלך מאפשר לך זאת ותהי מאושרת שיש לך כזה דמיון ועוד יכולת להעבירו לכתב בצורה מדהימה כפי שאת עושה.
Venus
19/04/2018 00:05
תודה!❤
edya
19/04/2018 22:58
אוי, כמה שאני אוהבת לדמיין..
לפעמים זה סתם בשביל להסיח את הדעת ולפעמים זה ממש עוזר לי להתכונן לדברים כמו פרזנטציות וכאלה.
אני רואה בזה דבר טוב :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: