עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

לחשוף ולקבור

11/04/2018 21:07
Venus
מאז שראיתי אותך.
מאז הכל השתנה.
אני לא בטוחה איך...אני פשוט מרגישה שכל החיים שלי השתנו ברגע שנכנסת אליהם.
פתאום אתה בכל מקום.
כשאני עוברת ליד המקום בו מעדתי וכמעט נפלתי בפעם הראשונה...אני רואה את עצמי מועדת ואותך מסתובב לאחור...מסתכל על הנעל בובה הגרועה שלבשתי...מבין שמעדתי...וממשיך ללכת...בלי לומר דבר.
זו הייתה הליכה מביכה...אבל אני רגילה לדברים מביכים...אז מבחינתי זה לא היה כזה מביך.
פשוט הלכת לפניי ואני ניסיתי לרמוז לך ללכת יותר לאט.
זה מצחיק.
אבל מאז המקרה הזה קרה כל כך הרבה פעמים.
כשהיינו רבים היית הולך מהר לפניי ולא מדבר איתי...מתעלם ממני.
כשהיינו בסדר היית הולך לאט ובקצב שלי...אבל עדיין צעד אחד לפניי...ומדי פעם מתייחס אליי.
כשהיינו חברים טובים היית הולך לצידי...היית מנחם אותי כשכאבו לי הרגליים...כשהייתי מבקשת ממך לעצור שנייה ולתת לי לשבת בצד...לא היה אכפת לך.
אני לא חושבת שיש עוד מישהו בעולם שהלכתי לצידו כל כך הרבה פעמים כמו שהלכתי איתך.
אני לא חושבת שיש מישהו בעולם שגרם לי להרגיש כל כך רע רק כי הוא לא מדבר איתי.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותך.
אני זוכרת מה לבשתי.
אני זוכרת מה אתה לבשת.
ואני זוכרת שכשהבטת בי...ידעתי מי אתה...ואתה ידעת מי אני.
ידעת שאני הילדה שחברה שלך דיברה עליה.
היית אמור לאסוף אותי...אבל פיספסנו אחד את השני כל כך הרבה פעמים.
ואז בפעם הראשונה שראית אותי...ידעת שאני הילדה שהייתה אמור ללוות אבל לא הצלחנו לתפוס אחד את השני.
כמו בהתחלה ככה גם בסוף.
אני פשוט לא מצליחים לתפוס אחד את השני.
אנחנו אמורים להיות ביחד.
אנחנו אמורים להיות שם אחד בשביל השני.
לדבר,לצחוק,לצעוק...הכל...זה הדבר הכי טבעי שהרגשתי.
זה כאילו מצאתי חבר אמיתי...חבר שהוא אח.
ואני זוכרת שהיית קורא לי "אישה".
וזה היה מעצבן אותי.
"קדימה אישה","תפסיקי אישה",היית אומר את המילה הזאת וזה היה מחרפן אותי והייתי מבקשת ממך להפסיק.
כי הרגשתי ילדה...ולדעתי באותו זמן באמת הייתי ילדה.
אחרי כל הזמן הזה.
אני עדיין זוכרת.
אני לא זוכרת כל כך הרבה דברים...כל כך הרבה אנשים...אבל אותך אני זוכרת.
ואני לא יודעת למה.
כי אני דיי בטוחה שבהתחלה לא היינו קרובים בכלל.
לקח לנו חצי שנה עד שנהיינו קרובים...אפילו יותר.
ומאז התרחקנו והתקרבנו שוב ושוב.
ובפעם האחרונה שהתרחקנו...הייתי רגועה...חשבתי...אנחנו נתקרב שוב...אבל לא...מאז כבר לא התקרבנו.

אני זוכרת שאמרתי לך,תתרחק ממני,אל תדבר איתי,אני לא רוצה שתדבר אליי חוץ מ"היי",ו"ביי".
ואירוני אבל זה פשוט היה קשה לך...בהתחלה הקשבת לי...אבל באיזשהו שלב הרגשת בנוח לא לעשות מה שביקשתי.
ובפעם האחרונה הגלגל התהפך...אתה זה שביקשת להתרחק...אתה ביקשת שאני לא אדבר איתך...ולא הקשבתי לך...כאילו ניסיתי להקשיב לך...פנים מול פנים עשיתי כמו שביקשת...התעלמתי ממך...אבל בו זמנית גם לא שחררתי.

והכי מוזר.
שאין לי מושג למה.
כאילו...אני מבינה...אנחנו מוציאים את הרע אחד מהשני...ויש לך חברה אז אתה כבר לא צריך אותי.
אבל זה ממש מעצבן.
זה ממש מעצבן שהשתמשת בי.
שנהנית איתי...ואז כשבאה מישהי שרוצה להיות איתך...שרוצה אותך במובן שאני לעולם לא ארצה...אתה פשוט מוותר עליי.

כאילו שלא היינו.
כאילו שלא הכרנו.
כאילו שזה לא אמר לך כלום כל הזמן הזה.
חברים לא עושים את זה אחד לשני.
הם לא נוטשים אחד את השני.
ואתה נטשת אותי.
ואתה החבר האמיתי הקרוב ביותר שהיה לי באותו זמן...ומאז אף אחד או אחת לא התקרב לאיפה שאתה היית.
אף פעם לא זכרתי כל כך הרבה דברים שעשיתי עם בן אדם כמו שזכרתי מקרים שקרו איתך.

האם מה שהיינו היה סתם?
האם זה היה כדי פשוט להיות...וזה היה חייב להיגמר באיזשהו שלב?

ומה שהכי כואב.
זה שאתה כבר לא קיים.
זה מרגיש שהבן אדם שהכרתי כבר לא קיים.
אבל אני לא בטוחה.
אני לא בטוחה בכלל.
יכול להיות שזה שהיה לו אכפת ממני והיה מספר לי דברים שישבו לו על הלב ומקשיב לי...עדיין קיים.
יכול להיות.
אבל זה פשוט בלתי אפשרי.
כי אם הוא עדיין קיים...למה הוא עדיין לא חוזר אליי?
למה הוא עדיין לא מתקרב אליי?
אני מניחה שפשוט אין לי הרבה חברים ולו יש מספיק.
אז מה זה חברה אחת פחות?
זה דפוק.

אני חושבת שמה שהרחיק אותך יותר מהכל היה האופי שלך.
אתה לא רצית לומר.
לא רצית לשתף דברים שעברו עלייך והיו קשורים אליי.
דברים שרציתי לדעת.
דברים שהיו חשובים לי.
היו לך סודות ששמרת ממני.
ואני לא חושבת שיש מישהו בעולם שסיפרת לו על הסוד הזה.
אני חושבת שברגע שמישהי כמוני מנסה לגלות סוד של מישהו כמוך...אתה פשוט מרחיק אותה...מרחיק אותי.
וברגע שאתה מרחיק אות...אז זה לנצח...ככה זה אצלך נכון?
ברגע שהחלטת שמישהו לא מתאים לחייך...אי אפשר להחזיר אותך אחורה....
הלוואי שזה ישתנה.
הלוואי שהדבר האחד הזה בך...ישתנה.
אין לי מושג למה החלטת שאני לא טובה לך.
אין לי מושג מה בדיוק עשיתי שגרם לך לבעור ולכעוס ולצאת משליטה כמו שבחיים לא ראיתי אותך.
אני מניחה שזו סיבה מספיק טובה להתרחק ממני.
הרי אני מוציאה ממך את השדים...ואתה ודאי יודע שהם רבים.
וזה הסוד שלך...ואתה לא רוצה שאף אחד יראה...אז עשית את מה שהכי טוב לך...בחרת בדרך הקלה...ויתרת עליי.
וזה לא כזה קשה כשיש לך כל כך הרבה חברים.
אבל למישהי כמוני...זה פשוט לא הוגן.
למה הייתי חייבת להיקשר למישהו כמוך?

אני יודעת שאי אפשר להוציא את זה ממך.
שאתה זה שבוחר מה אתה רוצה שאני אדע עלייך ובתנאים שלך.
ואני עקשנית.
זה האופי שלי.
אני מנסה להבין אותך ומתעקשת שתסביר את עצמך.
אבל אתה לא מוכן.
אתה נרתע מזה מאוד...וזה מה שהרחיק בנינו.
כי ביסוד שלנו...עמוק בתוכנו....למרות שאנחנו כל כך דומים...יש 2 דברים שהם פשוט מנוגדים.
לחשוף ולהיות פתוח כדי לפתור את הבעיה...שלי...להסתיר ולקבור כדי לעבור הלאה....שלך.

זה מדהים איך יכול להיות לך קשר נהדר עם בן אדם.
אתם מתאימים אחד לשני...פשוט כיף לכם להיות ביחד.
אבל משהו אחד...משהו אחד שונה בכם...וזה מה שבסופו של דבר חורץ את גורלכם.
לדרכים נפרדות.
אז אתה מבין למה אנחנו לא יכולים לדבר יותר...ולך זה קל לעבור הלאה.
ואני מבינה למה לא טוב לנו לדבר...אבל אני רוצה לפתור את זה...ואני עקשנית מידי בכדי לגמרי לוותר.




IM ALedya
edya
12/04/2018 09:34
לפעמים העקשנות משתלמת...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: