עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

חברים

04/04/2018 16:53
Venus
חברים.
טוב אני לא טובה בלרכוש חברים.
ובטח שלא בלשמור עליהם.
דברים משתנים...אנשים באים והולכים...זה לא בשליטה שלי.
אני מנסה לשמור על קשר...אבל זה קשה מרחוק.
חברים לא צריכים להיות רחוקים.
הם צריכים להיות קרובים מאוד.
רק ככה אפשר באמת לקרוא להם חברים.

אני לא בטוחה מה בדיוק הופך אותי להיות אדם שגרוע בלהשיג חברים...אבל יש לי כמה רעיונות בראש.
1.אני לא טובה בלהתחבר עם זרים.
2.אם אני מתחברת עם מישהו...לרוב זה רק איתו לא עם החברים שלו...ככה שזה לא מחזיק.
3.אני מרוכזת בעצמי כל כך שאני פשוט לא רואה אנשים עם פוטנציאל להיות חברים שלי.
4.אי אפשר לתכנן מי יהיה חבר שלך ומי לא...זה פשוט לא ניתן לשליטה.
חברות זה משהו שקורה בטבעי לא?


טוב דיי עם הנושא הזה.
הוא משעמם מדיי...
באמת
אני פשוט לא טיפוס שכיף להיות איתו בקשר.
אני לא אוהבת לטייל...לא אוהבת ים...לא אוהבת קולנוע...אני בעייתית.
ולא.
אני לא אכריח את עצמי לעשות משהו שלא בא לי רק בגלל שחברות שלי רוצות.
ממש לא.
אבל זה מצחיק.
כי אם הן היו בנות אחרות...או בכללי לא הן...אם היו לי חברים אחרים...כאלה שכיף לי להיות איתם...אני חושבת שלא היה אכפת לי לעשות את כל הדברים האלה שאני לא אוהבת.
לא יודעת אם הבנתם.
לפעמים אתם לא רוצים לעשות משהו שמישהו מבקש מכם...אז אתם נותנים תירוצים...אבל ברגע שמישהו אחר יבקש...אתם תשמחו ופתאום תרצו לעשות את זה.
לא יודעת איך זה נקרא...אבל זה בטח לא אומר משהו חיובי עליי.


סורי.
בוא נודה באמת.
לפעמים פשוט לא כיף לי עם חברות שלי.
לפעמים משעמם לי.
שזה אחד על אחד אז אין לי בעיה.
שזה בחברה...אני מרגישה שאני נבלעת.
שהדעה שלי לא חשובה.
שמה שיש לי להגיד לא חשוב.
אני מרגישה פחותת ערך...אם ככה אומרים את זה בכלל.
וסורי...אני פשוט לא רוצה להרגיש ככה...אז אני לא רוצה לבלות איתכן.
כי זה לא כיף לי.
כי זה מרגיש כמו מטלה.
ונכון...עוד לא פגשתי מישהו שבאמת כיף לי להיות איתו באופן טוטאלי ושזה לא מרגיש כמו מטלה.
עוד לא פגשתי בחברים האלה שהם באותו ראש כמוני...אוהבים את אותם הדברים כמוני...סתומים ומטומטמים כמוני.

אני לא רוצה חברים עשירים או מפורסמים או טובים...אני רוצה חברים אמיתיים...שזה יהיה אמיתי.
אין לי את זה.
ואני לא בטוחה אם אי פעם היה לי את זה עם יותר מאדם אחד.
יש לי מספיק חברים טובים.
אני לא צריכה עוד.
אני צריכה חברים שיקבלו אותי ואני אקבל אותם עד הסוף.
שהם ירצו לעשות דברים שאני רוצה לעשות.
שהם יאהבו לדבר על מה שאני אוהבת לדבר.
ולהגיד לגמרי באופן מוחלט שאין לי את זה...אני לא יכולה...כי היה לי את זה ברמה מסויימת...אבל לא כרגע...ולא לגמרי.

זה פשוט ממש קשה למצוא חבר שהוא באותו שלב בחיים כמוך.
שהוא לא לחוץ או עסוק או פשוט מתלונן כל הזמן.
מישהו שלא צריך להתאמץ להיות חבר שלו...הוא פשוט שם.

Ms.deathIM ALedya
Ms.death
04/04/2018 23:27
וואו , את כתבת פה פשוט את כל המחשבות שלי .
IM AL
04/04/2018 23:54
השבוע בדיוק שאלתי את עצמי את השאלות האלו,
נפגשתי עם "חברים" שלא פגשתי זמן רב,
והמחשבה המשותפת שהייתה לנו היא שכולנו בעצם לא ממש חברתיים.
וזה היה מוזר כי למרות שנפגשנו כחברים הבנו וידענו שאנחנו לא ממש חברתיים.
כנראה שטוב לנו עם החוסר תקשורת הזו או עם הרמה הזו של תקשורת עם חברים.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: