עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
KimutimJust a JoePitch blackMs.deathhaunted princessשרילין
שמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאוליתאחת שיודעתlove myselfנופקX
GeminiSpace girledyaאופירIsrael.lThe dark
Do what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סיפור קצר- עדיף לך בלעדיי

03/04/2018 02:15
sunshine
סיפורים, סיפור אהבה, אהבה מסובכת

הוא עמד מאחוריי בזמן שאני ציירתי חתול שמשחק עם פרפר.
הוא הניח את שתי ידיו על השולחן כך שאני הייתי לכודה בניהן.
 ראשו הציץ מעל ראשי על הציור.
"חמוד",הוא אמר,"אבל הזנב ארוך מידי".
אני אוהבת את האורך של הזנב.
"הזנב בסדר גמור. תתעסק בעניינים שלך",אמרתי והעפתי את ידו הימנית.
לקחתי את העיפרון והמשכתי לצייר.
התעלמתי ממנו לגמרי.
אבל ראשי היה מלא במחשבות עליו.
באחיו הקטן של חבר שלי.
הוא לא מפסיק.
לא מפסיק להפתיע אותי.
לא מפסיק להתווכח איתי.
לא מפסיק להתקרב אליי.
וזה לא היה כזה מפריע לי אם הלב שלי לא היה מפרפר בכל פעם שהוא מביט בי במבט הזה שלו.
למעשה יש לו אוסף של מבטים שגורמים ללב שלי לפרפר.
הוא אומר לי משפטים שלמים רק במבטים שלו.
ודווקא מה שהוא לא אומר...דווקא המבטים השקטים שלו...שאני לא מצליחה להבין על מה הוא חושב...דווקא זה מבעית אותי.
הוא מאוהב בי.
הוא לא אומר את זה.
אבל הוא מאוהב בי.
הוא יודע שאני יודעת...הוא שונא כשאני מעמידה פנים שאני לא יודעת.
זה פוגע בו.

לא יודעת איך זה קרה.
אבל הכנסתי את עצמי לתסבוכת לא קטנה.
אני רוצה לברוח...אבל הם כל מה שיש לי.
אני לא רוצה להישאר לבד.
נמאס לי לצייר.
סגרתי את המחברת והסתובבתי אליו.
הוא שכב על מיטה והסתכל על התקרה.
מעניין אם גם הוא חושב על זה.

"אני חושבת שאני אלך עכשיו",אמרתי והסתכלתי עליו.
"תעשי מה שאת רוצה",הוא אמר ונתן לי את המבט השקט שלו...זה שאני לא יודעת מה הוא אומר.
הכנסתי את כל החפצים שלי לתוך התיק.
חיפשתי את הפלאפון ואז נזכרתי שהוא בהטענה.
קמתי וניגשתי לשידה שהייתה ליד המיטה.
פתחתי את הפלאפון כדי להסתכל על השעה...והסתכלתי על השעה...אבל לא באמת...לא באמת בדקתי...לא באמת היה אכפת לי...אני עושה את זה הרבה.
פותחת את הפלאפון...מסתכלת על השעה...אבל בו זמנית לא מסתכלת.
העיניים שלי על המסך אבל הראש שלי במקום אחר.
אני לא רוצה לעשות את זה יותר.
להיות איתו...בחדר שלו...שאחיו לא פה...לא בבית...או בקומה למטה.
אנחנו לא עושים כלום...רק ביחד...אני עושה משהו...הוא חושב על משהו...אני אומרת משהו...הוא אומר משהו שמוביל לשיחה.
אני רוצה ללכת.
הוא מבקש ממני להישאר.
הוא מחזיק את ידי ומבקש ממני להישאר.
אבל היום הוא לא עושה את זה.
הפסקתי לבהות במסך וניתקתי את הפלאפון מהמטען.
הנחתי את הפלאפון על השידה כדי שידיי יהיו פנויות להוציא את מטען מהשקע.
וברגע הזה הוא משך אותי אליו.
הוא הפתיע אותי.
לא הבנתי מה קורה...המוח שלי לא עיכל את הסיטואציה.
איך הגעתי למצב שאני במיטה שלו והוא מחבק אותי?
הרי אנחנו לא נוגעים...יש בנינו גדר בלתי ניראת שקובעת את הגבולות.
והוא כרגע עבר את הגבול.
לקח לי כמה רגעים להבין שזה לא בסדר.
הוא חיבק אותי כאילו הייתי כרית.
כאילו שזה נורמלי.
כאילו שזה טבעי.
אבל זה לא.
רציתי לומר לו את זה...אבל פחדתי.
פחדתי ממה שהוא עלול לומר לי.
פחדתי מאיך שהוא עלול להסתכל עליי.
ידעתי שמישהו יכול להיכנס בכל רגע ולראות ובכל זאת הוא הפחיד אותי יותר מכל דבר אחר.
הוא נימנם...ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
כל שנייה מרגישה כמו נצח.
עברו שניות ארוכות ובסופו של דבר עזרתי אומץ לומר,"אני צריכה ללכת".
"אני יודע",הוא אמר,"אני יודע שאת לא חייבת ללכת",והצמיד אותי אל חזהו כשזרוע אחת מתחת לראשי והשנייה מאחוריי גביי.
יש לו ריח טוב...מה שכבר ידעתי...אבל אף פעם לא חשבתי שאני אריח אותו מכזה מרחק.
"אני אוהבת אותו",אמרתי,"אני יודעת שהוא אידיוט אבל אני עדיין אוהבת אותו",אמרתי אל החזה שלו.
הוא התרחק ממני קצת וירד ככה שפניו היו מולי.
הוא הסתכל לי בעיניים.
ושוב הוא דיבר אליי בעיניו בלבד..."את מכאיבה לי",הוא אמר,"מה איתי?",הוא שאל,"אני גם אוהב אותך",הוא אמר,"אני לא אוותר עלייך"...כן...את כל זה הוא אמר רק במבט...מפחיד נכון?.
הוא הניח את כף ידו שלא הייתה מתחת לראשי על פניי ואמר,"אני יודע",הוא אמר,"אבל לא יכול להיות שרק אני מרגיש ככה. משהו קורה ביני לבינך...אל תשללי שום דבר".
"אתה ואני...זה לא יקרה...זאת לא אפשרות".
הוא הסתכל עליי במבט השקט הזה...זה שמפחיד אותי ואמר,"אני רוצה אותך. אני אוהב אותך. באמת אוהב אותך. אני לא יכול להסתכל עלייך מצד...זה מטריף אותי".
שתקתי.
הסתכלתי לו בעיניים...הוא מתחנן שאני אוהב אותו...אבל אני לא יכולה...אנחנו חברים...רק חברים.
אה...ואני בכלל עם אחיו.
"לא",אמרתי לו,וקמתי במהירות לישיבה.
הוא קם אחרי...הוא אחז בשתי ידיי והצמיד את פיו לפי.
הבטן שלי התהפכה.
ניסיתי להשתחרר מאחיזתו אבל לא הצלחתי.
הנשיקה שלו זיעזעה אותי...את הנפש שלי את הגוף שלי...הכל.
הוא הרס הכל.
הפסקתי להילחם בו...הנחתי לו לנשק אותי.
זה כבר לא משנה יותר.
ברגע שהוא שיחרר את אחיזתו בידיי ועבר למותניי...דחפתי אותו ממני.
דחפתי אותו כל כך חזק שהוא נפל מהמיטה.
בראשי קיללתי אותו...אבל לא יכולתי לומר זאת בקול.
"מה עשית?",שאלתי בהלם בזמן שהוא התרומם על רגליו.
"משהו שרציתי לעשות הרבה הזמן",הוא אמר בפשטות.
"אתה...",לא ידעתי מהי המילה שאני מחפשת...אבל הרגשתי את זה בדם שלי.
"אני מה?",הוא שאל בהתגרות.
כעסתי.
כעסתי כל כך.
קמתי על רגליי לקחתי במהירות את המטען והפלאפון של ודחפתי לתיק.
הוא חסם את הדלת.
"חכי. את לא חייבת ללכת".
"כן אני כן!",צעקתי עליו,"ואתה יודע מה?...אני לא חוזרת לפה יותר!!".
ניסיתי לעבור אבל הוא חסם את דרכי.
"את סתם אומרת",הוא הסתכל עליי במבט...והמבט שאל אותי...יותר נכון התחנן שאני אומר שאני לא מתכוונת לזה.
"אני לא. אתה לא תראה אותי יותר...אף אחד מכם לא יראה אותי יותר.".
"לא!,למה?!",הוא שאל,"בגלל שנישקתי אותך?,את מרגישה אליי משהו ואת יודעת את זה!",המבט שלו בער,"תפסיקי להכחיש!. זה לא רק אני..".
אבל אני בערתי יותר.
"מה שזה לא יהיה שהרגשתי כלפייך...אתה הרסת את זה...חשבתי שאנחנו חברים".
הבטן שלי כאבה.
"אני הולכת להיפרד ממנו. אתה לא תראה אותי יותר. ואני נשבעת שאם לא תזוז אני אספר לו הכל!".
הוא הסתכל עליי במבט חתום.
הוא הבין את המסר.
והוא נתן לי לצאת...אם כמה שקשה לו.
הוא חייב להבין שזה מה שהכי טוב לכולם.
הכי טוב שאני פשוט איעלם...ככה אף אחד לא יפגע.
לא אני ממנו.
לא הוא ממני.
ולא אף אחד מאיתנו.


נ.ב 
הרבה זמן לא כתבתי סיפור אז אני לא בטוחה שעשיתי את זה כמו שצריך הפעם.
ולמרות זאת מקווה שאהבתם.
משום מה אני עוד לא יכולה לומר אם הסיפור טוב בעיניי או לא...מחר כשאני אקום בטח אני אגלה מה אני חושבת עליו.






Space girlIM ALedya
IM AL
03/04/2018 14:41
היי, היכולת שלך לכתוב סיפוצר קצר נשארה מעולה!
פשוט כף לקרוא אותך.
sunshine
03/04/2018 15:07
תודה...טוב לדעת.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.