עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

בקרוב בת 21

29/03/2018 14:35
Venus
בקרוב אני אהיה בת 21.
אני מנסה לחשוב מה ההבדל בין 20 ל21.
הזמן עובר כל כך מהר...ואני מרגישה אותו דבר כמו כשהייתי בת 18.
אני מרגישה עדיין בת 18.
אני זוכרת שחשבתי לעצמי שכשאני אגיע לגיל 21 השיער שלי יהיה ארוך יותר בדיוק כמו שאני רוצה.
והנה אני בת 21...3 שנים חלפו....זה פשוט לא מרגיש ככה.
הזמן עובר מהר מידי.
וזה מטריד אותי.
זה באמת מטריד אותי.
מה זה אומר בכלל?
יום הולדת?
גיל?
מה המשמעות האמיתית של זה?
ההיגיון אומר...שאין מה לחגוג...את הולכת ומזדקנת...הזמן שלך הולך ונגמר...אבל אני מניחה שזה פשוט להסתכל על חצי הכוס הריקה.
כי מצד שני...כביכול...יש לי את כל החיים לפניי.
אבל אני לא נאיבית.
אני לא בטוחה שהם יהיו נהדרים...מי יודע...אולי הם יהיו נוראיים.
אולי הם יהיו קצרים.
אולי הם יהיו ריקים.
21 שנה עברו מאז שבאתי לעולם...ואני עדיין לא מרגישה שחייתי.
זה כאילו הן היו מיותרות.
למדתי הרבה.
אבל לא חייתי.
לא חוויתי.
זה כאילו שיש בי משהו שעוצר אותי מלחוות.
משהו בלתי נראה.
משהו שלוכד אותי בתוך קובייה של ריקנות.
ואני מנסה לצאת מזה.
אני באמת מנסה לצאת מזה.
אבל אני לא רוצה להיכנס למשהו נוראי.
אני לא רוצה לגלות שעולם הרבה יותר נוראי ממה שדמיינתי לעצמי.
21 שנה...ועוד לא פגשתי רשעות...עוד לא חוויתי את זה.
רוב העולם מאושר לא?
אז גם אני יכולה להיות מאושרת לא?
אושר זה משהו נפוץ לא?
אני באמת לא יודעת.
אני לא רוצה להרוס.
לפגוע.
אבל זה בלתי נמנע.
תאונות קורות.
אנחנו פגענו באנשים בלי להתכוון...ואנחנו עוד נפגע באנשים.
אין לנו שליטה על זה.
אני לא מפחדת היפגע אני מפחדת לפגוע.
אני לא מפחדת להשתגע אני מפחדת לשגע אנשים.
משהו בי מוציא מאנשים דברים רעים.
לא יודעת איך להסביר את זה.
אבל זה נכון.
אני לא מצליחה לעזור באמת.
אף אחד לא מקשיב לעצות שלי.
אני לא מצליחה למנוע מאנשים להיפגע.
וזה גורם לי להרגיש חסרת תועלת.
לא יודעת למה...אבל אני מרגישה אשמה.
שלי כל כך טוב ושקט וקל...ויש כל כך הרבה...שהחיים שלהם קשים.
אחת עם אמא חולה במחלה.
אחת איבדה את אחיה הגדול.
אחת סובלת מכאבים.
ורק לי טוב.
כי אלו לא הבעיות שלי.
ואני שמחה שאלו לא הבעיות שלי.
ובגלל זה אני שונאת את עצמי.
כי אני אומרת לעצמי..."מזל שזאת לא אני...אני לא הייתי יכולה להתמודד עם זה".
לאנשים החזקים יש חיים קשים...קושי נמשך לחוזק אין מה לעשות.
אני לא חזקה.
אני יודעת את זה.
אני אנוכית.
חלשה.
אנטיפטית.
חוצפנית.
ובכללי...אחת ששמה פס.
ואתם יודעים מה.
משהו בי אוהב את זה.
אני אוהבת להיות כלבה.
לפחות אני לא קנאית,שקרנית,ובוגדנית.
לפחות את הדברים שאני באמת שונאת.
הצלחתי לשמור בחוץ.
אבל עד מתי זה יהיה ככה?
לשמור על עצמי נקייה מהדברים שאני באמת שונאת?
אני סמרטוט.
אני יודעת שאני סמרטוט...אבל לפחות אני לא ג'יפה.
נו.
מישהי פה מסתכלת על חצי הכוס המלאה.

אני לא צריכה שאנשים יגידו לי מי אני.
אני כבר יודעת טוב מאוד את רוב הדברים הרעים לגביי.
אבל לפעמים אנשים אומרים לך דברים שלא ידעת שיש בך.
"את לא מודעת"
"יש לך ביטחון"
"את תהיי אמא מדהימה"

אני חושבת שהאחרון הכי כואב לי.
כי אני יודעת שאם אני אהיה אמא...אני אהיה מדהימה בזה.
אבל...שוב..."אם אני אהיה אמא".
אני בכלל לא בטוחה שזה משהו שאני רוצה לעבור.
אני אוהבת ילדים.
אבל אני לא אוהבת תינוקות.
משהו בי דפוק אה?
אני בקרוב מאוד אהיה בת 21.
ועדיין אין לי מושג מה אני רוצה מהחיים שלי.
זה קשה כשרוב הבנות פשוט רוצות להתחתן ולהיות אמהות.
כי אם את לא...אז את צריכה למצוא הצדקה אחרת לקיום שלך.
אני לא אוהבת את המשפט שמעלי.
אבל זה נכון.
בן אדם צריך הצדקה לקיום שלו.
וברגע שיש לך ילדים ובעל...אתה כבר לא צריך להצדיק את עצמך.
כי מישהו זקוק לך.
אבל מי זקוק לי?
מה כבר יש לבחורה ריקה ואנוכית כמונית לתת לעולם?
מה אני אמורה לעשות עם האינסטינקט הזה?
האינסטינקט האימהי.
אני באמת יכולה להגיד בלב שלם,"אני לא רוצה ילדים"?
אני לא בטוחה בזה.
אני ממש לא בטוחה בזה.
וזאת הבעיה.
אחת מני רבות.
זה כל כך קשה לעקוב אחרי כל הבעיות.
אבל אולי זה רק עניין של זמן.
אולי כל הבעיות שלי יפתרו...וזה רק עניין של זמן.





IM ALwolf heartשיפוצניקיתedya
IM AL
29/03/2018 15:47
למרות שאני מבוגר , ההתייחסות שלי לזמן די זהה לשלך, בסופו של דבר גם היחס שלנו לזמן הוא סובייקטיבי.
תגגלי על עימנואל קאנט זה יעזור לך להבין מעט יותר את הההתיחסות שלי לפוסט זה (סובייקטיבי).
נערת הגורל
29/03/2018 17:55
גיל 21, בכל מני מדינות בעולם, הוא השנה האחרונה שבה אדם מוכרז קטין ונהיה בגיר. בקיצור, זה גיל צעיר. לכל אחד יש את החרא שלו, גם אם זה נראה שאצל אחרים קשה יותר, אין תחרות על כאב. זה סבבה שיהיו צדדים טובים וגם צדדים רעים, זה מה יש ואלה החיים. וההצדקה לקיום? בשורה התחתונה אף אחד לא יבוא וישאל אותך למה את מתקיימת. אם את צריכה הצדקה זה לגיטימי, אבל מי שעושה דברים כדי לצאת מידי חובה לא מצדיק את עצמו. בכלל, בגיל 21 להחליט החלטות משמעותיות לדוגמת ילדים... לא נולדת מוכנה לילדים. כן נולדת עם אינסטינקטים אבל נולדת גם עם היגיון, וזה יעשה את שלו עם הזמן. לא כל בעיות החיים נפתרות כאן ועכשיו. אז.. כן, הזמן יעבור, זה רק עניין של זמן.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: