עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

מרגישה חרא

26/03/2018 14:05
Venus
אני מרגישה חרא.
פשוט חרא.
אין לי סיבה מוצדקת.
הדברים הרגילים.
המועקה הזאת שבחזה.
החרדה מהלא נודע.
הלוואי שדברים היו קלים יותר.
אני שונאת שיש לי זכות בחירה.
המשפט הכי מוזר שכתבתי.
ואני לא בטוחה אם אני באמת מתכוונת אליו...אבל יש בו טיפת אמת.
למה אני צריכה לבחור?
למה היקום לא יכול פשוט לגרום לדברים לקרות בשבילי?
לא דברים רעים.
פשוט...שמשהו יקרה.
משהו בלתי נמנע.
גורל אם תרצו.
אני פשוט...לא יודעת...אבודה.
לא יודעת מה אני עושה.
אולי אני חושבת יותר מידי.
למעשה זה בדוק...אני בן אדם שחושב יותר מידי...אי אפשר להכחיש את זה.

איינשטיין אמר שההגדרה של אי שפיות היא לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה.
זה מה שקורה לי.
אני עושה כרגיל...את הדברים הרגילים...ואני מצפה שהחיים שלי יראו אחרת.
זה כזה דפוק.
אני כזאת דפוקה.
אבל אנשים שהם לא דפוקים קצת מפחידים אותי.
כי אולי הם דפוקים בצורה נסתרת.
אני דפוקה בכל כך הרבה דרכים.
ואני אפילו לא בטוחה אם יש משהו דפוק אחד ששמרתי לעצמי.
את הכל חשפתי.
אני רוצה שאנשים יכירו אותי לפני שהם בכלל מתקרבים אליי.
בגלל שאני מפחדת שכאשר הם יגלו אותי...הם יקחו צעד אחורה.
זה פשוט לא נעים.
ההרגשה הזאת.
אבל תכלס אין הרבה אנשים שאני רוצה שיתקרבו אליי.
זה פשוט כואב.
זה בחזה וזה כואב.
אני לא נהנית לחיות.
זה לא כיף לי.
למה זה לא כיף?
אולי זה כי אני לא יודעת איך לעשות את זה.
איך לחיות.
אני מרגישה כל כך פתטית.
יש אנשים שהיו מתים לחיים כמו שלי.
אבל זה לא בשליטתי.
אני באמת מרגישה בן אדם זניח.
לא חשובה.
אני כל כך צריכה הוראות.
ספר שכתוב בו בדיוק מה עליי לעשות.
כמו מתכון.
אני לא יוצאת מזה.
אני מסתובבת מסביב באותה הכיכר...באותם הרחובות...וזה תמיד אותו הדבר.
נמאס לי.
אבל אני לא יודעת מה לעשות לגבי זה.
אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות לגביי זה.
אז אני פשוט אנסה.
מקסימום אני אבזבז את הזמן שלי.
אבל אני אנסה.

edyaSpace Girlהדס
edya
26/03/2018 15:15
תמיד נוח להישאר באזור המוכר שלך.
תאזרי אומץ ותעשי משהו שונה.. נראה שאת משוועת לזה.
Venus
26/03/2018 15:41
אני לא חושבת שזה עניין של אומץ...זה יותר בקטע של,"אבל מה יצא לי מזה?".
כאילו אני פשוט חושבת יותר מידי.
edya
26/03/2018 17:35
אז תקומי ותראי מה באמת יוצא לך מזה :)
Space Girl
26/03/2018 17:17
אם לא מנסים לא יודעים
תמשיכי לנסות דברים חדשים ! אני מקווה שתמצאי את ה "למה" בקרוב!!!
Thelse
28/03/2018 01:28
לפעמים מהייאוש צוברים תאוצה.
זה נדמה כאילו את רוצה להעביר את המושכות- אני לא יודע מספיק בשביל להבין למה, אבל את לא רוצה את האחריות עלייך, ואת זה אני מבין.
העניין הוא שאין אף אחד שייתפוס את המושכות כשאת משחררת אותן.
אנשים יכולים לנסות לעזור, לנסות לתפוס אותך כשאת נופלת או לאזן את הסוס חסר השליטה, אבל את זו שיושבת על הסוס ומשחררת את המושכות ולאף אחד אין את יכולת השליטה שיש לך.
(עד כאן דימוי הסוס)
אני חושב שזה דורש המון משאבים: כוח רמון, אמונה, חוזק, אנרגיה.. ולא תמיד יש את המשאבים האלה בנמצא כדי להשקיע אותם במשהו שכבר נראה אבוד לפעמים, אבל אלה החיים שלך ולאף אחד אין שליטה עליהם חוץ ממך.

אני יודע שקשה להשתיק את המחשבות עם היגיון, אבל תנסי לשמור על האיזון.
בהצלחה 3>
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: