עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

בובות

13/03/2018 07:16
Venus
יש לי הרבה חלומות טיפשיים.
הרבה דברים שאני רוצה לעשות.
אחד מהם זה להצליח להרים בובה אחת מהמכונות האלה...אלה שבלתי אפשרי להוציא מהן בובה.
אני ממש רוצה.
לא יודעת למה בדיוק.
בתור ילדה...לא זכור לי שהיו לי הרבה בובות.
אני זוכרת שהייתה לי בובה עכבר נעימה כזאת.
ממש אהבתי אותה.
אפילו חיפשתי אותה בגוגל...אבל לא מצאתי.
זאת הבובה היחידה שזכור לי שאהבתי.
טוב.
הייתי דיי טום בוי..
לא עניינו אותי דברים של בנות.
בכללי לא ממש אהבתי דברים של בנות.
אבל בובות.
וואי.
אני ממש רוצה בובות.
כאלה עם ערך סנטימנטלי.
כמה נהדר זה יהיה?
אני רוצה אפילו שחבר שלי ירוויח בשבילי בובה ויתן לי אותה.
היא אפילו לא צריכה להיות גדולה.
זה פשוט משהו בי שאני רוצה למלא.
עכשיו אני מבינה שבילדות...פשוט לא הייתי מספיק ילדה.
ואני רוצה לפצות את עצמי על הפספוס.
מה כל כך נהדר בלהיות כמו הבנים?
זה לא נהדר.
נכון זה כיף להיות איתם.
אבל לחיות כמו ילד...לא ממש.
אני לא יודעת מה אני רוצה.
אבל אני רוצה משהו.
משהו בתוכי דורש תיקון.
משהו שבילדה שבי דורש סגירת מעגל.
אני זוכרת שדוד שלי הביא מתנות לכולם.
והוא הביא לבת דודה שלי שאני לא זוכרת את שמה ובטח שלא את הפרצוף שלה...איפור.
ורציתי את זה.
אני חושבת שאפילו רציתי את זה לפני שהוא אמר שזה בשבילה ולא בשבילי.
אני לא זוכרת מה הוא נתן לי...אבל אני זוכרת את האכזבה.
אני זוכרת גם שהייתי עם ההורים שלי בחנות צעצועים ורציתי מזוודה כזאת של איפור...שבטח הייתה יקרה בטירוף בזמנו.
ולא קיבלתי.
ואני זוכרת שהייתה בובה שרציתי...חלמתי שתהיה לי בובה שאני אוכל לסרק לה את השיער.
אבל היא הייתה יקרה מידי וההורים שלי כנראה לא חשבו שהיא שווה את המחיר.
תכלס צודקים.
אבל זה לא העניין.
העניין הוא...שיש בי צד שלא קיבל מענה.
אני זוכרת שהלכתי עם אבא שלי לקניון לבד...ואז הוא קנה לי משהו של בנות...משהו שאמא שלי בחיים לא הייתה קונה לי.
אבל הוא קנה לי.
אני לא זוכרת בדיוק מה זה היה.
אבל אני זוכרת שהייתי מאושרת.
שמחתי שאמרו לי כן...את יכולה לקבל את מה שאת רוצה.
ואז למדתי מה ההבדל בין אבא לאמא.
אבא נותן בלי לחשב.
אמא נותנת רק כשזה נראה לה הכרחי.
אין לי מושג מאיפה כל הזיכרונות האלה צצו פתאום.
משהו אחד הוביל למשהו אחר ועכשיו רגשות של פעם שוב צפים.
איך זה שאני לא שוכחת את איך שהרגשתי?
איך זה שאני יכולה לשכוח את הזיכרון כמעט לגמרי...אבל לא את איך שהרגשתי?
בכל מקרה...אני לא אוהבת את הרגשות האלה.
אני מרגישה שהילדה שבי רוצה לבכות.
ההורים שלי אמרו לי שבתור ילדה הייתי משוגעת ובכיינית.
ושפעם אחת אפילו התחלתי לצרוח ולבכות באמצע הקניון.
וחייכתי לאורך כל המשפט הקודם שכתבתי.
אז כבר לא בא לי לבכות.
כי לכל דבר יש סיבה.
אבל עדיין יש לי את הפנטזיה הזאת שחבר שלי יתן לי בובה.
אני אפילו לא יודעת איזו בובה אני רוצה...או איזה גודל...פשוט משהו בסגנון..."כשאני לא לידך ואת צריכה חיבוק את יכולה לחבק את זה".
אני ממש קיטשית אה?
רק עכשיו הפנטזיה הקיטשית הזאת עלתה לראשי.
אפילו אני מתפעלת ממנה.
זה לא מתאים לי.
בתור ילדה דמיינתי את עצמי מתייחסת בזלזול לגבר שיביא לי פרחים או שוקולדים או בובות.
אבל כנראה שאני רוצה דברים שאפילו אני לא לגמרי יודעת עד כמה גדול המחסור שלי...וממה הוא נובע.
טוב אבל כל זה הגיוני.
הרי אני הכי טובה בלהדחיק.
בטח הדחקתי איזה אלף דברים בילדות.
הרי אני רגישה רצח...אז בטח נפגעתי מכל כך הרבה דברים ופשוט הדחקתי אותה.


edyaIM AL
edya
13/03/2018 09:03
מדהים איך שהילדות שלנו משפיעה עלינו כ"כ.
כל חסך או לא משהו שמקבלים מעבר..
אני גם זוכרת הרבה דברים מהילדות. ברור לי שהם הובילו אותי להיות מי שאני היום.

אולי תקני לעצמך את הדובי..

והיי, דובי זה אחד הדברים! :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: