עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

עולם מסתורי

11/03/2018 00:44
Venus
יש רגעים בהם אנחנו נשברים.
מהדברים הכי קטנים.
פשוט רגעים בהם אנחנו רוצים להיעלם מהעולם הזה.
למות.
להתמוסס בתוך כוס מים.
אבל אלו רק רגעים.
זה שלרגע חשבתי לעצמי,"אולי אני פשוט אקפוץ וזהו?...ואז הכל יגמר...כל הרע וכל הטוב".
אבל אני לא רוצה שזה יגמר.
אני רוצה לחיות.
אני כל כך רוצה לחיות.
יש כל כך הרבה דברים טובים שעוד לא חוויתי.
כל כך הרבה שאני רוצה לעשות.
וגם...ואולי בעיקר...סקרנות.
מה יהיה הסוף שלי?
איך יראה הסיפור שלי?
וכל עוד הסיפור שלי חסר ולא מושלם...אני לא רוצה לוותר על החיים.
כי אולי לדעתי לחיים אני משמעות...כי הרי בסוף נמות...אז גם למוות אין משמעות...לפאקינג שום דבר אין משמעות.
אבל זה לא נכון.
לכאב יש משמעות.
לקחת את הסבל וייסורים של האחר...יש לזה משמעות.
להרים מישהו מהרצפה...מהקרשים...מישהו שמגיע לו יותר ממה שהיקום נתן לו...ולעזור לו.
יש לזה משמעות.
אז לחיים יש משמעות.
ולמוות לא.
בעיניי המוות הוא חסר משמעות.
אתה מת ואין לך לאן להתקדם.
אין לך מטרה.
ונכון שלפעמים אתה חי ואתה מרגיש מת.
אתה חי ואתה מרגיש שאין לך מטרה...שאין לך משמעות...שהמוות עדיף.
אבל זה לא נכון.
לרגשות יש משמעות.
לעולם הזה יש משמעות.
ושאני עוזרת למישהו אחר בלי בכלל לחשוב על זה...פשוט במקרה התגלגל לידיי לעזור.
אני מרגישה שלחיים שלי יש משמעות.
יותר מזה.
אני מרגישה שאני חיה.
שאני מועילה.
שאפילו שלא התאמצתי...העולם היה צריך אותי במקומות מסויים.
הוא היה צריך אותי במקום הזה בשעה הזאת בשביל הבן אדם הזה...והייתי שם.
וזו תחושה שאי אפשר לתאר אותה.
אני מרגישה שאני מרוויחה את הזכות שלי לחיות בכך שאני עוזרת לאחרים.
ושלא תבינו לא נכון.
אני בן אדם אנוכי.
הכי אנוכי שיש.
אני בחיים לא מתנדבת לגמרי מרצון לעזור...זה לא נותן לי כלום.
אבל כשהחיים שלי מתנגשים בחיים של מישהו אחר...לרגע קטן אני עוזרת למישהו זר...זה פשוט גורם לי להרגיש שאני חלק ממשהו הרבה יותר גדול מעצמי.
החיים הם מסתוריים.
ואני רוצה לגלות את כל הסודות.
ובשביל זה אני פה.
בשביל זה אני קיימת.
בשביל לחיות.
לא בשביל למות.
אני לא פה כדי למות בסופו של דבר.
אף אחד לא בא לעולם כדי למות.
כולנו באנו כדי לתקן...לעזור...ולחיות.
למה?,בשביל מה?,מה הטעם?.
זה כבר עניין אחר.

תמיד אני אומרת להורים שלי.
כי אני ילדה מטומטמת ואנוכית.
"לא באתי לעולם כדי לרצות אתכם".
לא באתי לעולם בשבילכם.
שזה משהו דיי מפגר לומר לשני האנשים שיצרו אותך...אבל זה לא אומר שזה לא נכון חלקית.
אף אחד לא יודע בשביל מה הוא בא לעולם.
אולי יש כאלה שחושבים שהם גילו את זה.
את היעוד שלהם.
אבל אף אחד לא באמת יודע כלום.
אנחנו אף פעם לא נדע בשביל מה באנו לעולם.
ואולי זה לטובה.

אני חושבת ששוב אני נכנסת לתקופה כזאת.
תקופה של לבטים.
של מחשבות.
של להתנסויות.
אני עדיין לא יודעת כלום.
אני לומדת על עצמי דברים.
לומדת מה אני באמת אוהבת...ומה הכרחתי את עצמי לאהוב.
לומדת מה באמת מעניין אותי...ומה ממש לא.
העולם הזה נורא מסתורי בעיניי...והמוח האנושי פי אלף יותר מסתורי.
אני פשוט רוצה להכיר יותר את המוח שלי.
את האנשים שמסביבי.
לחוות ולהרגיש מה זה לפגוש בבן אדם שלא בדיוק מתאים לאופי שלי.
לדעת שהכל נראה חמוד ונחמד כשאתה לא נחשף לעולם.
אז אני מנסה להיחשף אל העולם.
לאט ובזהירות.
ככה אני שומרת על עצמי.
בכל זאת.
בן אדם צריך לשמור על עצמו.
כי אם אין אני לי מי לי?



edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: