יש לי תאוריה.
המתנה הנהדרת ביותר היא משהו שאפילו לא ידעת שאתה רוצה.
משהו שאפילו לא דמיינת.
אני אוהבת שאנשים מפתיעים אותי...נותנים לי משהו שבכלל לא חשבתי לבקש.
הלוואי שהיקום יתן לי מתנה כזאת.
הלוואי שהיקום יפתיע אותי לטובה.
לא יודעת מתי הפסקתי לבקש מההוא שם למעלה.
אני מעדיפה לבקש מהיקום.
אבל תכלס...זה אותו דבר לא?
אני רוצה להתאהב.
אני ממש רוצה להתאהב.
החלום שלי הוא להתאהב.
אבל אני מניחה שאני פשוט מצפה לזה.
לא סתם אומרים...שברגע שאתה מפסיק לצפות...המשאלה שלך מתגשמת.
אני מפחדת ממשאלות שמתגשמות.
כי יש משאלות שלא צריכות להתגשם.
אני לא יודעת אם לי יש משאלה שלא צריכה להתגשם.
אבל אני מקווה שמה שצריך לקרות יקרה...ומה שלא לא.
לזה קוראים אמונה.
נראה לי שאני תמיד אהיה אדם עם אמונה.
אדם עם תקווה.
אדם עם ציפיות.
אני כל כך לא בוגרת שזה לא יאומן.
באמת.
יש אפילו ילדות בנות 14 עם יותר בגרות ממני.
אני רוצה להתאהב בשיא התמימות.
במישהו שידע יותר טוב ממני מה אני באמת צריכה.
אני חושבת שיש כמה סוגים של זיווגים.
1.נפש תאומה.
2.הפכים נמשכים.
3.גורל
האם יש מישהו אי שם שהוא שלושתם?
שהוא גם ההפך ממני וגם תאום של נשמתי...וגם בלתי אפשרי להתחמק ממני?
גורל זה משהו כל כך מופרך.
אני באמת ילדותית.
זה פשוט נוראי.
אוך שוב אני מבקרת את עצמי כאילו אני לא אני.
כאילו יש בי 2 אנשים.
זאת שמתביישת...זאת שיש לה אומץ/טיפשות.
זאת שהיא מבריקה בצורה מפחידה...זאת שהיא מטומטמת כל כך בצורה מופרכת.
זאת שלא טועה אף פעם...זאת שמפחדת לפשל.
אני לא מנסה להפריד בניהן.
אני רק רוצה לדעת מה אני יותר...אמיצה או ביישנית.
מבריקה או מטומטמת.
מי יתאהב ביצור כמוני?
הרי ברגע שאתה אוהב בי משהו אחד...ההפך ממני יוצא החוצה.
מי יכול לאהוב 2 נשים שכל כך שונות אחת מהשנייה?
מי יכול להאמין...ששתיהן אמיתיות...ששתיהן באמת אני?.
מצחיק...אבל כולם נורא סקרנים לדעת מי יצא איתי.
מישהו שהוא או מוזר כמוני...או נורמלי להחריד.
או יותר טוב.
מישהו שהוא שניהם.
גם מוזר וגם נורמלי.
גם חכם וגם ילדותי.
מישהו שיודע לשנוא ולאהוב בצורה החזקה ביותר.
מישהו מלא סתירות כמוני.
כי אני כן מסוגלת לאהוב 2 גברים שהם שונים זה מזה.
אני פשוט מוזרה מידי.
כולם יודעים את זה.
כולם מודעים לזה.
ואף אחד כולל אני לא יודע מה יהיה איתי בסוף.
רק אני יכולה לכתוב בהתחלה שהיקום נותן לנו דברים שאנחנו לא מצפים להם...ואז לכתוב בדיוק מה אני רוצה לקבל.
מטומטמת.
אמרתי כבר?
אה...ואני שונאת שאנשים אומרים לי לא להגיד על עצמי דברים רעים.
ממש שונאת.
אני אגיד על עצמי מה שאני רוצה.
ככה אני.
למעשה אני אוהבת שאנשים קוראים לי מטומטמת...זה מצחיק אותי.
אם אתם רוצים לבדוק אם מישהי ברחוב שפגשתם היא אכן אני...פשוט תקראו לי מטומטמת בצורה חביבה...אם אני אצחק...אז זאת אני.
אני אוהבת להגיד על עצמי דברים רעים וטובים.
אני אוהבת להיות מודעת לעצמי.
אולי בגלל זה אני מרגישה שיש מישהו בתוכי שמעביר עליי ביקורת...כי יש בי חלק לא מודע...וחלק ממש מודע.
חשבתי על רעיון היום...רעיון לסרט...אני מתלבטת עם לספר לכם עליו או לא.
אני מתלבטת אם לכתוב אותו או לא.
נ.ב
למה אף אחד לא אמר לי שסתירות כותבים עם ת' ולא עם ט'?
אולי אני לא מבריקה בכלל.
אני מטומטמת עם הבזקים של חוכמה....מידי פעם.
אני ממש גרועה בעברית.
בייחוד שאני כותבת במהירות.
תמיד אני מתבלבלת בין אם לעם.
ואין לי כוח לשים מרכאות.
ותכלס.
וואלה לא אכפת לי לטעות בעברית
זאת שפת האם שלי.
לכל אחד יש נקודה חלשה.
אצלי זאת העברית.
עברית זאת שפה קשה.




















