עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

בקרוב יום הולדת

07/03/2018 12:07
Venus
עוד מעט יש לי יום הולדת.
אני אהיה בת 21.
זה כבר ממש בוגר.
זה כבר נשמע ממש בוגר.
זה כבר דורש ממני להיות יותר בוגרת.
אני מנסה לחשוב על היום הולדת הכי טוב שהיה לי.
ועולה לי רק אחד בראש.
ואני אפילו לא זוכרת אותו כמו שצריך...הייתי ממש קטנה...פחות מ6.
אבל אני זוכרת שהייתי מוקפת במשפחה...ושהרימו אותי על הכיסא.
אני זוכרת שהרגשתי שבאמת שמחים בשבילי.
שמחים שנולדתי.
מאז הרבה השתנה.
חלק מהאנשים שהיו שם הפכו לאויבים...חלקם לזרים...וחלקם עמוק באדמה.
יום הולדת זה רק יום שמזכיר לי שהזדקנתי בעוד שנה.
יום שמזכיר לי שאני באותה הנקודה בדיוק כמו בשנה שעברה.
אף אחד לא שמח בשבילי...לא באמת.
אף אחד לא חוגג איתי את היום הזה.
הוא לא באמת יום הולדת.
הוא סתם התאריך שבו נשמתי אוויר בפעם הראשונה.
הנה עובדה עצובה עליי...מרוב שיום הולדת הוא יום כל כך ריקני בשבילי...יום שבו שום דבר לא באמת שונה...התחלתי לכתוב לעצמי מכתבים.
נראה לי כשהייתי בת 14...כתבתי מכתב לעצמי כשאני אהיה בת 15.
וזה עזר.
מישהו אחד לפחות יודע להגיד לי את הדברים הנכונים.
אפילו אם זאת אני.
מה שנאמר אם אין אני לי מי לי.
הייתי רוצה שהשנה יהיה לי יום הולדת אמיתי.
עם בלונים ונרות על העוגה.
שכל המשפחה מסביב לשולחן מחכים שאני אבקש משאלה.
מוזר...אבל בכל 20 שנות חיי...אני זוכרת רק פעם אחת בה ביקשתי משאלה ונשפתי על נרות.
זה קצת מידי.
זה ממש קצת מידי.
למרות שאני לא לבד.
יש לי חברות.
יש לי את המשפחה שלי.
יש לי אפילו כלבים.
אני עדיין לבד.
אפילו שלפעמים אנשים כן שמחים בשבילי.
נותנים לי מתנות...כותבים לי ברכות...מחבקים אותי...זה פשוט לא מספיק לי.
אני צריכה את המשפחה שלי.
זה כאילו שהיא קיימת אבל לא.
משפחה שברירית כל כך.
כל אחד סוחב את הכאב לבד.
כל אחד תקוע בחיים של עצמו ולא מצליח לראות שגם לאחר החיים לא כאלה נהדרים.
אני לא יודעת מה אני רוצה ליום ההולדת שלי.
וואלה יש לי הכל.
חוץ מהדברים שכסף לא יכול לקנות.
יש לי כל דבר חומרי שאני רוצה.
בתוכי אני מתה.
עמוק בפנים יש משהו שכבר מת הרבה זמן.
יש לי הרבה מזל.
אין לי הרבה דאגות.
אף אחד לא מכאיב לי או פוגע בי נפשית.
אבל אני לבד.
אין לי על מי לסמוך שיציל אותי.
מישהו שבאמת דואג לי.
זה כואב כל כך.
אבל בכיתי כבר מספיק על עצמי.
זה כבר נהיה פתטי...ובלתי אפשרי...לבכות.
אולי אני היחידה שפשוט מרגישה...אולי כל מי שמסביבי פשוט לא יכול להרגיש דברים בצורה שבה אני מרגישה.
אולי כל מי שמסביבי באמת לא מבין מה יעשה אותי מאושרת.
אני זוכרת שעזבתי את העבודה...והפתיעו אותי...הביאו לי שוקולדים ומתנות...וחשבתי לעצמי...אה...ככה זה מרגיש.
ככה זה מרגיש שאנשים אוהבים אותך ומראים לך את זה.
הרגשתי כאילו יש לי יום הולדת.
היום הזה היה פי אלף יותר טוב מהיום הולדת האמיתי שלי.









edyaהדסIM AL
edya
07/03/2018 15:49
מזל טוב!
תזכרי, את מובילה את הדרך שלך בחשיבה, בנקודת ראות שלך את החיים ובעשייה שלך.
Venus
07/03/2018 16:47
תודה :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: