עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

מלאת אהבה

26/02/2018 10:44
Venus
מה אני רוצה?.
אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי.
אני רוצה להיות בעלת יכולת להשפיע ולשנות את הדברים שאני לא אוהבת בחיי.
אני רוצה הרבה הרבה כסף כדי שאני אוכל לפנק את כל האנשים שמסביבי ואת עצמי.
לא יודעת מתי זה קרה או איך בדיוק זה קרה.
אבל ממקום שבו הדבר היחיד שחשוב לי זה אהבה ולמצוא מישהו...התבגרתי...והחלומות שלי נהיו הרבה יותר מסובכים.
להיות מאושר זה לרגעים...להסתכל על השמיים הפתוחים ולהרגיש שהכל בסדר...ששום דבר לא כואב...ואני לא לבד בעולם...ולרגע אחד העולם כולו מחייך אליי...זה רגע קטן של אושר.
זה לא קורה הרבה.
וזה לא תלוי במשהו מסויים...זה פשוט קורה.
אני מניחה שלהיות מאוהב זה דומה מאוד ללהיות מאושר.
אתה פשוט מחייך כל הזמן.
אתה נהנה מכל דבר קטן.
אתה מתרגש...אתה לחוץ...אתה מרגיש שאתה יכול לעשות הכל.
אהבה זה כוח.
אהבה היא תרופה לכל כך הרבה דברים.
אבל אני לא חושבת שאני מספיק חולה כדי שהיקום ישתדל בלהשיג לי את התרופה הזאת.
מי יודע...אולי יום אחד אני אהיה התרופה של מישהו.
אני רוצה שיאהבו אותי...שיצחקו איתי...שיחבקו אותי...שיפנקו אותי...שיחייכו אליי...שיסתכלו אליי...ואני רוצה לעשות את אותו הדבר לעולם.
אבל לפעמים...העולם פשוט כל כך שקוע ביום יום שלו...שהוא לא רואה את האהבה שיש לי לתת.
אבא שלי לא מחייך אליי.
אמא שלי לא מחבקת אותי.
אבל הם כן מפנקים זה כן.
אחים שלי מדי פעם צוחקים אותי...או בעצם בכל פעם שאנחנו מדברים...חוץ מאחד.
אבל ההורים שלי לא צוחקים איתי הרבה...רק בפעמים נדירות שבהן הם שוכחים הילדים שלהם מתוסבכים.
אני רואה את החצי המלא בי ובאחים שלי...גם כשזה ממש קשה לראות משהו...ההורים שלי מסתכלים רק על החצי הריקה.
וזה שהם ככה.
זה ממש מקשה עליי לתת להם את האהבה שלי.
אני מניחה שכל הזמן הזה שאני לבד...האהבה בי כבר מתפוצצת.
ואני רוצה לתת.
אבל אני רוצה לתת למישהו שיעריך את זה.
שיראה את זה.
אבל אני לא מוצאת.
אבל אני בסדר.
אני מאושרת ברגע זה.
בלי סיבה מיוחדת.
פשוט טוב לי.




הדסedya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: