עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

געגוע חם

23/02/2018 05:27
Venus
כואב לי הראש.
עכשיו אני פשוט מנקה את ראש שלי.
הסחת דעת.
כואבת לי גם הלסת.
אבל בסדר.
זה לא עד כדי כך כואב.
זה סתם מטריד.
אני פשוט אנקה את הכל.
דיי.
חלאס.
דיי להתאבל על מה שהיה.
דיי לקוות שאנשים שעזבו יחזרו.
זה לא משנה מה שהיה פעם.
העבר לא משנה.
העבר לא קובע לי מה להיות היום.
העבר לא קובע לי את מי לאהוב ואת מי לרצות.
זה טוב לזכור את העבר.
אבל זה לא טוב לחשוב עליו ללא מטרה.
אני פשוט צריכה משהו שימשוך אותי החוצה.
בימים כמו היום.
אני מרגישה שזה הרבה יותר פשוט לנשום.
בימים שבהם אני עם אנשים ולא בלבד שלי...איכשהו זה משפיע עליי לטובה.
אולי זה הברזל.
אולי זה בגלל שאני מטפלת באנמיה הקלה שיש לי.
אבל אני מרגישה שסוף סוף אחרי החודש...הארוך והמתיש שעבר עליי...זה באמת קל יותר לנשום.
אז נכון.
אני לא באמת יודעת מה אני רוצה לעשות עם עצמי.
לא בא לי להתחיל לעבוד...כי כסף לא חשוב לי.
אני עושה מה שבא לי.
ובתקופה האחרונה לא היה לי כוח לעשות יותר מידי.
אבל בשבועיים האחרונים...אני כבר הרבה יותר טוב.
נפש בריאה בגוף בריא מה שנקרא.
אני לוקחת ברזל.
אני נזהרת לא לאכול בסמוך לשינה.
אני עושה קצת מתיחות והרמת משקולות...וזה לא נוראי בכלל כי אני עושה את זה רק כשבא לי...והיה בא לי בשבוע האחרון בערך 3 פעמיים...שזה דיי מעולה יחסית אליי.

אני מניחה שאני ידעתי את זה כבר.
שלהיות בריא...זה גם עושה משהו לנשמה.
אני מנסה לטפל גם במוח שלי.
מנסה לא להזמין מהאינטרנט דברים רק כי אני יכולה.
כי כבר הזמנתי איזה 5 משלוחים.
ותכלס...יש לי מספיק בגדים בינתיים.
חוץ ז'קט דמוי עור שחור...יש לי הכל.
אני פשוט מחכה שאני אראה ז'קט שבאמת שווה את זה.
אין אני בררנית.
אני לא יודעת עד כמה...אבל יש בי בררנות.
אני לא מכניסה כל אחד לחיים שלי.
רק מי שבטיפשותו מתעקש להיות חלק מהם.
אז אני לא הולכת לאחוז במי שלא בעניין.
לא כי אני מבינה שזה סתם מזיק.
זה כי אני פשוט לא רוצה אותו כבר בחיים שלי.
ויש מישהו אחר שאני כל כך רוצה לגלות אותו.
לא הרגשתי אותו מספיק.
אני עדיין כמו מטומטמת לא מצליחה להבין למה אני צריכה להפסיק להתגעגע אליו.
אני לא חושבת עליו הרבה.
אני פשוט מתגעגעת אליו לפעמים.
השם שלו חרוט לי בלב.
ולא משנה מה הוא עשה.
משהו בי פשוט אף פעם לא ישנא אותו.
בניגוד לשני...שהוא גורם לי לשנוא אותו.
אני מקווה שיש דבר כזה שנקרא גורל.
אני מקווה שמה ששייך לי באמת יגיע עד אליי.
אז גיליתי שמשהו שרציתי...הוא משהו שכרגע אני כבר לא רוצה.
מכירים את זה?
שאתם הרבה הרבה זמן רוצים משהו...ואז מגלים ששכחתם למה? שאתם כבר לא מבינים למה רציתם את המשהו הזה?.
פשוט לא שכחתי.
אני עדיין מתגעגעת אליו.
אבל זה געגוע חם.
זה געגוע עם תקווה.
זה געגוע של "אולי יום אחד ניפגש שוב".
אולי נהיה אנשים שונים.
אולי אני כבר לא ארצה בקרבתו.
ואולי סוף סוף שנינו נהיה במקום הנכון...בזמן הנכון...בהרגשה הנכונה.

הצפוי מאוד: אני אגלה שהוא לא שווה את זה (כמו שכולם אומרים לי)
האפשרי: אני אראה אותו שוב,והוא יהיה נחמד...וזהו.
המפתיע: אני אהיה שוב קרובה אליו והוא יתן לי מקום בחיים שלו.


אני שומעת את השיר הזה בריפיט...והוא איכשהו קשור לפוסט...אז הנה:


IM AL
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: