עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
Ladyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust morנעמונת
טיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutimJust a Joe
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledyaאופיר
Israel.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71
IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

להיות ערה בחלום

17/02/2018 19:26
sunshine
שוב פעם אני חושבת על החלומות שלי.
הפעם חלמתי חלום ארוך מאוד מאוד.
והכול היה קשור זה בזה.
אני זוכרת שלפני השינה חשבתי,"הלוואי והייתי יכולה לראות את עצמי עומדת בחופה ולידי מישהו".
חשבתי על חתונה...בתור ילדה זה היה נראה לי סיוטי ביותר.
אבל לאחרונה זה מתחיל להיראות לי מקסים...פתאום אני מתחילה לדמיין את זה אחרת מהחתונות שבדרך כלל.
אבל אני לא מצליחה לראות...לראות מישהו.
מישהו שיגרום לי לרצות בדבר הסיוטי הזה.
וככה נרדמתי...בבקשה לראות אותו בחלום.
אז חלמתי על 2 הילדים הראשונים שאהבתי...ואולי בעצם היחידים.
אז הייתי בבית הספר היסודי...ולקח לי קצת זמן...אבל בסופו של דבר הבנתי שאני חולמת.
ובאמת היינו קטנים.
הם לא היו גדולים ואני הייתי שוב פעם בכיתה ו'.
זה היה מוזר...הכל היה הרבה יותר יפה מהמציאות.
הרבה יותר בהיר וברור.
לפעמים החלומות שלי ניראים כל כך אמיתיים...ואז אני מעוררת...ואז הם נהיים מטושטשים קצת.
אבל בעצם ככה גם הזיכרונות שלי.
אני לא זוכרת בדיוק איך זה התחיל...אבל הייתי בבית ספר שלי...והייתי ליד האהבה הראשונה שלי...והוא כרגיל לא נתן לי יותר מידי תשומת לב.
הוא היה הכי חמוד ויפה מכל הבנים בכיתה שלי...ואני הייתי רחוקה מלהיות הכי יפה.
אבל הוא אהב אותי...לא יודעת...איכשהו אני יודעת שהוא אהב אותי למרות שהוא לא הראה את זה...רק אמר לי את זה.
אבל בחלום שלי זה היה כמו פעם.
הוא לא הראה את זה.
לא דיבר על זה.
לא התוודה.
הכל היה ממש כמו פעם...וזה היה מוזר...כי החלום הזכיר לי איך פעם החיים שלי נראו.
אבל הייתי ערה...אני לא הייתי ילדה...אני ידעתי בדיוק מה עומד לקראות ומי המורה שעומד מולי...הייתי הרבה יותר חכמה.
אבל שיחקתי את המשחק...לא יודעת למה לא נישקתי את האהבה הראשונה שלי בשנייה שהבנתי שזה חלום...אני מניחה שזה פשוט לא...לא משהו שרציתי יותר.
אני כבר התגברתי על זה.
אבל אז קרה משהו מוזר.
נכנסתי לכיתה...ובכיתה היה מורה שאני זוכרת שהעלבתי אותו בכיתה ט'...והוא בכלל לא היה ביסודי...אבל בסדר...חלום זה נורמלי...לפחות עכשיו הוא לא זוכר שהעלבתי אותו.
אז ישבתי כמו תלמידה טובה ואשכרה למדתי.
שזה גם לא הגיוני.
בחיי שזה היה חלום ארוך....אני בספק אם חלומות באמת לוקחים 4 שניות.
קרו כל כך הרבה דברים...זה הרגיש כאילו באמת הייתי במקום בו אנשים חיים והזמן זז כרגיל.
ואני זוכרת שהכיתה ישבה במעגל ולמדנו והסתכלתי על החלון ועל האהבה הראשונה שלי ופתאום היה אור חזק בחלון...ואז באמת הבנתי שזה חלום...ותהיתי לעצמי כמה זמן יש לי לפי שהחלום שלי יעיף אותי החוצה...אבל הוא לא...הוא לא העיף אותי...גם שהייתי ערה ופחדתי להתעורר...לא התעוררתי.
הייתי שקועה עמוק.
אולי בגלל זה הכל היה כל כך ברור.
קיצר למשהו מוזר שקרה.
לידי ישב הבאמת אהבה הראשונה שלי...שבספק אם זה אהבה בכלל...לא החשבתי אותו...כי הוא היה יותר מידי ראשון...מגן חובה עד כיתה ג'.
והוא ישב לידי...והוא נגע בי....הוא התקרב אליי...ואני לא זוכרת אותו בכלל...אבל זה הרגיש נעים אז החזקתי לו את היד...זה היה באמת מוזר.
כי נמשכתי למישהו שאני לא מכירה...ולא לאהבה הראשונה שלי.
והוא לחש לי דברים באוזן השמאלית ואני עניתי לו בחזרה.
וזה היה פשוט הזוי אבל לא סוטה.
כי זה היה באמצע הכיתה...אבל זה כאילו אף אחד לא רואה...אני גם לא ראיתי...רק הרגשתי אותו.
וזה היה פשוט מוזר.
כי האהבה הראשונה שלי ללא ספק הרבה יותר מושך ממנו...פעם לפחות הוא היה יותר מושך ממנו.
איכשהו יום הלימודים המשיך כרגיל ויצאתי החוצה והסתכלתי על החצר....השמיים היו כחולים והיו גם עננים לבנים ויפים...ושמש האירה בחוזקה.
זה היה חלום כל כך יפה.
הסתכלתי החוצה מעבר לשער...ולא היו מכוניות...ובקושי הייתה גדר...והיה גם אגם קטן.
אוקי...אני חולמת...ואז התחלתי לקחת שליטה על החלום.
יצאתי לכיוון המגרש כדורגל שהיה מאחורי מבנה בית הספר...אבל בדרך ראיתי נער.
ולי הייתה מטרה...למצוא את האחד שלי.
אז בחנתי אותו...ללא ספק יותר בוגר מכיתה ו' אבל לא יותר גדול מאני הנוכחית...הוא היה חמוד...דומה לנער שמתואר בספר שקראתי (הומו),רק יותר צעיר ויותר נורמלי.
שאלתי את עצמי...האם זה הוא?
הוא דיבר איתי...ואיכשהו המשכתי הלאה...אבל לפניי שהוא נעלם שאלתי אותו לשם שלו למקרה שיום אחד החלום שלי התגשם ואני אפגוש אותו במציאות.
"איך קוראים לך?"
הוא הסתובב ואמר בחיוך "דון קישוט",ואני פשוט חייכתי ואמרתי,"אוקי אני לא האחת שלך. ביי!".
אוקי זה פשוט היה מצחיק...למרות שלא זכרתי את שמה של האחת של דון קישוט ולא בכלל איך הוא אמור להראות...זה היה פשוט מצחיק.
אבל למקרה שאתם תוהים איך דון קישוט נראה בחלום שלי אז...רזה...שיער חום כהה...עיניים חומות...לא הפנים הכי יפות אבל נאות...הוא נראה בהחלט נורמלי להחריד.
אז המשכתי למגרש.
שהגעתי ירד גשם וניסיתי להסתתר מתחת לאיזשהו גגון...אבל בחלום שלי כל המקומות מחסה היו בגובה 60 סנטימטר בערך וזה היה לא נוח...והיו לי ספרים שרציתי לקרוא...למרות שבחלום זה קשה לקרוא איכשהו אני מצליחה לעשות את זה.
אבל הגשם הפריע לי.
אז הסתכלתי על השמיים המעוננים ונזכרתי בתחושה נעימה של קודם....של השמש השמיים הכחולים...ושמתי לב שאני מתחילה לפחד מהחלום שלי רק בגלל שיורד גשם.
אז אמרתי לו להפסיק.
והוא הפסיק.
ואז התחלתי לעשות שטויות...כי בחלומות שלי יש לי כוחות על...שהכל אפשרי...ולא תמיד זה עובד שלי...אבל כנראה שהייתי כל כך שקועה והחלום היה כל כך ברור שזה הפך לקל...לקבל את כל מה שאני רוצה.
הסתכלתי על המגרש הריק וזימנתי שחקנים...צד ימין היו בנים ובצד שמאל בנות.
ואז החלטתי שצריכים להיות להם צבעים...אז אמרתי "אתם תהיו הכחולים",לבנים והצבעתי עליהם והבגדים שלהם השתנו.
"אתן תהיו אדומות",והבגדים שלהן גם השתנו.
פעם הייתי מזמנת לעצמי מכונית ספורט אדומה...אבל משום מה בחלום הזה רק רציתי לבדוק את השליטה שלי.
טוב אז ללא ספק חלמתי וללא ספק הייתי ערה...והייתי יכולה לעשות כל מה שבא לי...לנשק את מי שבא לי...תמיד בחלומות שלי אני עושה דברים שערורייתיים.
אבל פעם לא.
טוב כנראה שלהיות בבית ספר יסודי שמר על מוח שלי נקי ולא כחול.
שזה טוב...כי בדרך כלל שאני מתחילה ללכת נגד הזרם של החלום...הוא מטשטש ונעלם.
אז חזרתי לכיתה.
שיעור מחשבים.
כולם היו במחשבים ואל תשאלו אותי למה...אבל נועה קירל נכנסה.
 בחלום שלי היא הייתה בגיל שלה ואני הייתי קטנה ממנה...ואני רציתי לבדוק אם היא התפרסמה כבר או שלא במחשב.
כי בחלום שלי כביכול הייתי בעבר.
אז ניסיתי לבדוק במחשב.
אבל זה היה קשה.
ואז נזכרתי שאני חולמת...ושבחלומות זה כמעט בלתי אפשרי לכתוב משהו בלי שגיאת כתיב.
אז ניסיתי שוב ושוב...עד שלבסוף ויתרתי.
ואני לא זוכרת אם ככה היו הסדר של הדברים...אני רק זוכרת שעשיתי הרבה דברים...והייתי עם האנשים שאיני יכולה להיות איתם ביום יום.
אל תשאלו אותי למה...אבל נישקתי בחורה.
הייתי אמורה לנשק את האהבה הראשונה שלי אבל איכשהו יצא שאני נכנסתי לגוף שלו וראיתי את הדברים מזווית הראייה שלו.
אז כביכול זה היה כאילו נישקתי בחורה...אבל לא.
כאילו גם לא נהנתי מזה או סבלתי...זה פשוט מה שקרה.
ואז החלום שלי התחיל להיטשטש...ברגע שניסיתי לנשק את האהבה הראשונה לי הכל כבר היה פחות ברור...פחות אמיתי...והיה דומה יותר לחלום.
ואני לא זוכרת אם נישקתי את האהבה שכביכול היא ראשונה אבל לא שלי...אבל זה לא משנה את מי נישקתי...מאף נשיקה לא התרגשתי.
למרות שאני עדיין זוכרת שזה הרגיש נעים מאוד לשבת בכיתה ליד האהבה הראשונה שלי מהגן חובה...ושהוא חיבק אותי...אני יודעת שזה לא אמיתי.
ושהאחד שלי לא יתגלה לי בחלום.
אבל היה כיף לנסות.
משום מה...רק בתקופה האחרונה גיליתי...שאני יכולה לבקש מראש לחלום על אדם מסויים...וזה יקרה...אולי לא בדיוק כמו שאני רוצה...אבל זה יקרה.
אז ביקשתי לחלום על האחד שלי...אבל כנראה שלא פגשתי אותו עדיין...אז זה בלתי אפשרי.
אבל לפחות היה לי חלום טוב וארוך...וזה בדרך כלל לא קורה שאני ערה בחלומות שלי לכל כך הרבה זמן.

כתבתי את זה יותר בשביל עצמי אז אני מקווה שלמרות זאת...משהו הבנתם.
edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.