עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
RainAni KarmaKimutimJust a JoePitch blackMs.death
haunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאוליתאחת שיודעת
love myselfנופקXGeminiSpace girledyaאופיר
Israel.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71
IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סיפור קצר- בשמלה שחורה (חלק 4)

15/02/2018 00:42
sunshine
סיפורים, סיפור אהבה
"את מפוטרת".
אמר דין למאיה.

-לפני חודש-

דין הסתכל בשעון שלו,"מתי האודישן שלך?",שאל את גיא.
"עוד חצי שעה",ענה לו גיא.
"עזוב,אני אטפל בזה. תלך לאודישן".
"אתה בטוח?",שאל גיא.
"כן. אל תדאג!.",גיא חייך,"תודה!",הוא נתן לדין את המפתחות לאוטו.
"הקייטרינג כבר באוטו נכון?","כן,אל תדאג העמסתי את כל החפצים והעוגה של בקופסה ירוקה מקדימה אז אל תשכח אותה!".


דין נכנס בשער.
הוא התקדם על עבר הבית.
בחצר הייתה מסיבה והוא נזהר שלא להפיל את הארגז שבידו.
נערה יצאה לקראתו,"מפה",אמרה לו.
דין הניח את הארגז,ויצא להביא את שאר הדברים,הוא הניח את הקופסא הירוקה והסתכל על הנערה.
"תודה רבה!",אמרה.
היא פתחה את הקופסה בתוכה הייתה עוגת מיקי מאוס.
דין בחן אותה,על ראשה היה כתר עם פרחים לבנים ושמלתה גם הייתה לבנה.
"יש לך יום הולדת נכון? איזה מספר?",הוא שאל בחיוך."כן. 18",היא ענתה.
"מזל טוב!. את תזמיני מאיתנו עוגת מיקי מאוס גם בשנה הבאה?",שאל בחיוך.
"תהיה בטוח שכן!",אמרה לו בחיוך.
"ירדן איפה הכבל שמתחבר לטלוויזיה",שאל בחור צעיר את הנערה.
"באחת המגירות שם",אמרה ירדן והצביעה על שידה שהייתה בחוץ.
דין נפרד ממנה לשלום ויצא לחצר.

משמאלו הייתה בריכה ענקית שהאירה באור כחול,והיה בא לו להיכנס.
כשירד מדרגה שם לב למישהי מוכרת שעמדה בצד השני של הבריכה ודיברה עם מישהי.
היא הייתה שונה קצת ממה שהוא זכר אבל הוא זיהה אותה.
היא לבשה שמלה שחורה ועקבים ושערה היה פזור ומסולסל.
זאת אותה הנערה שהוא ראה אתמול במסעדה.
לפי מה שאני זוכר...היא אמורה להתחיל לעבוד קרוב.
צירוף מקרים. מוזר חשב לעצמו והמשיך להתקדם.
באותו הרגע הנערה התקדמה גם היא לכיוונו...לרגע הוא נבהל אבל היא לא הסתכלה עליו.
היא הלכה לאט מאוד...בחשש...כאילו היא עומדת לעשות משהו מפחיד ביותר.
חמודה.
הוא חשב ומצא את עצמו מחייך.
הוא התקדם לעברה...הוא רצה להסתכל עליה מקרוב.
הוא הופתע כשהיא מעדה פתאום...ומבלי ששם לב מצא את עצמו אוחז בידה.
"את בסדר?",הוא שאל.
"כן",היא אמרה בלי להביט בו כשהתיישרה.
והריח שלה הגיע אליו,זה היה ריח מוכר...הוא ניסה לזהות אותו.
היא נראתה מובכת נורא,"תודה",אמרה ועזבה את ידו.
"אין על מה",אמר והיא עדיין לא הסתכלה עליו.
הוא לא ידע למה...אבל הוא רצה שהיא תסתכל עליו. 
הוא השיט את ידו ואמר,"דין. נעים להכיר",הוא חייך כשראה את מבטה המופתע.
היא הסתכלה עליו חשדנות.
"מאיה",ענתה,והביטה בו.
דין חייך. יש לה ריח של תמצית וניל חשב.
למה היא לא לוחצת לי את היד?,תהה לעצמו.
"את מייבשת אותי",אמר דין.
היא חייכה בנימוס והושיטה את ידה.
ידה הייתה כל כך רכה.
כתפיה היו חשופות ושפתייה אדומות,ולמרות זאת היא נראתה תמימה כל כך.
אז הוא היה חייב לבדוק את זה.
הוא הרים את ידה ונישק את כף ידה.
היא נבהלה ומשכה את ידה במהירות.
הוא חייך כשראה את מבטה המזועזע.
כן. היא בהחלט תמימה.
"נעים להכיר מאיה",היא הייתה בהלם והוא לא יכל שלא לחייך,"יש לי תחושה שעוד ניפגש שוב",אמר בחיוך קרץ לה והלך.
אוי היא כזאת מתוקה חשב לעצמו.
הוא בקושי הכיר אותה...אבל הוא כבר חיבב אותה.
הוא יצא ועמד להיכנס לאוטו.
אבל משהו עצר אותו.
הוא נזכר במאיה.
בשפתיים האדומות שלה...באיך שהיא הסתכלה עליו...גם כשהיא כעסה...והשמלה שלבשה.
"מה אני עושה?",שאל את עצמו בקול,הוא לא יכל להיכנס לאוטו.
הוא רצה לחזור אליה.
הוא התרחק מהאוטו,ובא להיכנס בחזרה.
אבל לא יכל.
הוא עמד על המדרכה והסתובב סביב עצמו.
אולי אנסה להשיג את המספר שלה?
הוא עצר הסתכל על הכביש וחשב.
כן!,אם אני לא אצליח להשיג את המספר שלה מרם אני אחזור פנימה- אמר לעצמו.
הוא שלח לרם הודעה.
וחיכה לתשובה.
אחרי כמה שניות החליט שהוא לא יכול לחכות.
הוא הסתובב אחורה בכוונה לחזור ולדבר איתה...ולהפתעתו היא עמדה שם.
הלב שלו החסיר פעימה.
היא עשתה משהו בפלאפון שלה.
תודה לאל- חשב.
הוא התקרב אליה בשקט,"מה את עושה?",שאל וחטף את הפלאפון במהירות.
הוא הסתכל על הפלאפון...והופתע לראות את השם שלו.
היא הייתה באמצע לשמור אותו באנשי קשר.
היא מנסה להשיג את המספר פלאפון שלי?
"מאיוש אם את רוצה את הפלאפון שלי פשוט תבקשי!".
הוא שמח.
הוא היה מאושר.
"זה לא ככה",היא אמרה.

ואז היא הסבירה לו,"אז ככה. יש מישהו בפנים שאני ממש ממש ממש מחבבת. כאילו קראש. אתה מבין?".
"אוקי",הוא אמר.
מה אני אעשה עכשיו?-שאל את עצמו.
הוא הסתכל עליה בזמן שדיברה,משהו באיך שהיא דיברה על הבחור השני...גרם לו להצטער זה לא הוא.
"אבל הוא לא מתחיל איתי. הוא לא עושה צעד. וחברה שלי אומרת לי שהוא בקטע שלי אבל אני לא בטוחה",איזה אידיוט.
מגיע לך מישהו יותר טוב-אמר לה בתוך ראשו.
אבל היא לא שמעה.
היא המשיכה להסביר.
הוא רצה לגנוב אותה.
לחטוף אותה.
אבל הוא עצר את עצמו,וניסה לא להיות שקוף.
אז הוא עזר לה.



-היום-

דין הסתכל על מאיה מתרחקת ויוצאת מהמסעדה עם הבחור.
הוא לא ידע מי זה.
הוא שיחק עם העט שבידו...המסעדה הייתה ריקה.
הוא הוציא את המחברת מתחת לקופה והתחיל לקשקש.
הוא מידי פעם הסתכל על מאיה שרבה עם הבחור...הוא לא אהב את איך שהבחור מסתכל עליה.
זה נראה כמו ריב רציני.
פתאום הבחור לקח את ידה...ומאיה הסתכלה עליו...במבט שגרם ללב של דין לפרפר.
הוא השפיל את ראשו...והמשיך לקשקש.
כשהרים את ראשו...הוא ראה אותם מתנשקים.
ואז הוא הבין.
זה הבחור.
זה האידיוט.

אמרתי לה ללכת הביתה.
לא רציתי אותה לידי.
זה כואב להסתכל עליה.
"קרה משהו?,דבר איתי",היא אמרה בדאגה.
הסתכלתי עליה...עזבתי הכל והתקרבתי אליה.
"את לא מתכוונת ללכת?",שאלתי.
ולפני ששמתי לב...עשיתי את הדבר הנכון ביותר.


-ברגע זה-

את מפוטרת.
"אתה צוחק נכון?",דין הסיט את מבטו ממני ואמר,"לא. את שוכחת. אני לא חבר שלך. את לא יכולה להתנהג איך שבא לך לידי. וההתנהגות שלך בימים האחרונים...פשוט בלתי נסבלת",הוא אמר נסער.
ככל שהבטתי בו זה רק כאב יותר...בלתי נסבלת.
הרגשתי את הלב שלי מתכווץ...את הדמעות בגרון.
חשבתי שאנחנו חברים...לפחות ידידים...אבל עכשיו אני מגלה שאני בלתי נסבלת.
אולי הבנתי אותו לא נכון וגרמתי לו להרגיש לא בנוח לידי.
לא...הוא ביקש ללחוץ לי את היד ושנהיה חברים...אני זוכרת את זה...
"אתה אמרת...אתה רצית שנהיה חברים",אמרתי בקושי.
"אני מניח שטעיתי...לא ידעתי שזה יגרום לך לעבוד ברשלנות",תסתום כבר.
"אז אנחנו לא חברים. אוקי. אז מהי בדיוק הסיבה שאתה מפטר אותי?...מה עשיתי שמצדיק את זה?!",מה אכפת לי...מה אכפת לי למה הוא מפטר אותי...אני לא רוצה במילא להיות פה יותר...אני לא רוצה לראות אותו יותר אחרי מה שהוא אמר.
"לא עשית כלום. אבל אני חושב...אני מעדיף שלא תבואי לכאן יותר.".
רציתי להגיד משהו...משהו שנון...משהו מלא טינה.
אבל לא הצלחתי למצוא מילים מתאימות.
אז פשוט עברתי לידו ויצאתי בשקט.
אני לא רוצה לראות אותו יותר.
בחיים.


נ.ב 
סוף סוף סיימתי לכתוב את החלק הרביעי.
מקווה שהחלק הזה היה מובן פחות או יותר כי הוא בעיקר משלים את שאר החלקים ולא באמת מביא משהו חדש.
היה קשה לי להמשיך את הסיפור כי זה הרגיש שמשהו חסר ולא בדיוק הבנתי מה.
בסוף מצאתי את עצמי כותבת גם מנקודת מבט של דין.
וזה היה די קשה אבל סך הכל אני חושבת שזה לא לגמרי נוראי.
קיצר מקווה שאהבתם :)
ומקווה שלחלק הבא לא יקח כל כך הרבה זמן.





edya
edya
15/02/2018 10:19
כתוב יפה!
כמו תמיד :)
sunshine
15/02/2018 11:06
תודה :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.