עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
just morנעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni Karma
KimutimJust a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיא
קרנפית ארץ ישראליתפאוליתאחת שיודעתlove myselfנופקXGemini
Space girledyaאופירIsrael.lThe darkDo what I want
ɛAngelɜפיה טובהYN71IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סיפור קצר- תפוס אותי אם תוכל

13/02/2018 16:41
sunshine
סיפורים, סיפור אהבה, אהבה מסובכת
הפנתי לו את גבי.
"לאן את הולכת?",הוא שאל.
"הביתה",אמרתי תוך כדי שאני מתרחקת ממנו.
הוא רץ אחרי ותפס בידי.
"עזוב אותי",אמרתי בקור רוח.
"אני לא סיימתי",הוא התעקש.
"אני לא רוצה לשמוע",אמרתי בקרירות.
"מה כבר אמרתי שאת בורחת ממני ככה?",הוא שאל,"זה עד כדי כך נורא?",הוא שאל בכנות.
"כן!",אמרתי לו את האמת.
הוא עזב את ידי.
הוא נראה מאוכזב.
"מה יש לך?",הוא שאל מבולבל.
"אמרתי לך שאנחנו רק ידידים...אמרתי לך את זה אלף פעם...אז למה היית חייב...לומר את זה?",שאלתי אותו.
"רק רציתי שתדעי".
"ידעתי כבר!,אבל זה שאמרת את זה עכשיו...אני לא יכולה להתעלם מזה עכשיו...".
"את ידעת שאני אוהב אותך?",הוא שאל המום.
שתקתי.
"את ידעת שאני אוהב אותך...ועדיין...עשית את זה בכוונה. נכון?",אמר מאוכזב.
שתקתי.
"כל הקטע עם רונה...התעקשת שאני אפגש איתה...כדי שאולי אפסיק לחשוב עלייך...נכון?".
שתקתי.
הוא שונא אותי עכשיו...אני שומעת את זה בקול שלו.
"וואו. את מדהימה. באמת".
השפלתי את מבטי.
"אבל כמו ששמעת זה לא הלך. אני לא רוצה את רונה. אני רוצה אותך".
עצמתי את עיניי...המילים האלה...למה הן יוצאות דווקא מהפה שלו?.
"אני אוהב אותך...מאוד...ואני חייב לדעת. מה את מרגישה?".
כל אחד אחר.
רק לא הוא.
למה דווקא הוא?
אני לא יכולה לומר לו.
אני לא יכולה להגיד שאני לא אוהבת אותו.
כי אני כן אוהבת אותו.
אבל אני לא יכולה להגיד שאני אוהבת אותו...כי הוא לא יבין את זה נכון.
הוא הסתכל עליי במבט מלא תקווה.
"אני אוהב אותך...מה שכבר ידעת...אבל מה איתך?".
"אתה כבר יודע אז למה אתה שואל!?...זה כל כך ברור מה אני מרגישה אז למה אתה עושה לי את זה?!",התעצבנתי עליו.
"אני מזוכיסט. סבבה?.עכשיו תעני לי על השאלה.".
"אבל זה ברור!",זה ברור שאני לא מרגישה כמוהו.
"אני צריך לשמוע את זה...את אמרת בעצמך...שהתגברת על האהבה הראשונה שלך רק אחרי שהוא ידע מה את מרגישה".
"זה לא אותו דבר",אמרתי.
"את יודעת לאן אני חותר".
הבנתי.
כדי שהוא יוכל לעבור הלאה...הוא צריך לדעת באמת אם אני מרגישה כמוהו או לא.
אני יכולה לרמוז לו שאני לא בקטע.
אבל הוא לא מאמין לי.
הוא צריך שאני אגיד את זה בבירור.
"מה אתה רוצה לשמוע?",שאלתי בלי להביט בו.
"את האמת".
הסתכלתי לו בעיניים.
"אני לא יודעת איך לומר לך את זה",אמרתי עם רמז ברור...שזה קשה לי.
התחננתי שיוותר...שלא יגרום לי לומר משהו שאני אתחרט עליו אחר כך.
"תאמרי בדיוק מה שיושב לך פה",הוא אמר והצביע על הלב שלי.
נאנחתי...והסטתי את מבטי ממנו.
"מה את מרגישה אליי?",הוא שאל אותי ברצינות.
הסתכלתי על החולצה הלבנה שלו החלקה שלו.
"אני...אני אוהבת את מי שאתה...אני אוהבת לצחוק איתך...גם כשאתה גורם לי לבכות...אני עדיין אוהבת את...את מי שאתה...ונכון...לפעמים אני מדמיינת...איך זה יהיה להיות איתך...להחזיק ידיים...להיות ביחד. אבל אני יודעת שזה לא זה...אני לא מאוהבת בך".
הבטתי בו כדי לראות את התגובה שלו למה שהרגע אמרתי.
הוא הסתכל לי בעיניים.
ומשהו באיך שהוא מביט בי...בשקט הזה.
לפני שנייה ברחתי ממנו.
ועכשיו אני מנסה לעצור את עצמי מלחבק אותו.
אני לא מבינה למה אני רוצה לחבק אותו...אולי כי אני מפחדת ממנו.
הוא לא ענה לי...הוא רק הביט בי וראיתי שהוא חושב.
"גם אני",הוא אמר לבסוף.
הלב שלי החסיר פעימה.
"מה?",שאלתי מבולבלת.
"גם אני...מדמיין שאת שלי. חושב על להיות איתך...כל הזמן למעשה",שוב פעם...שוב פעם הלב שלי החסיר הפעימה.
נרתעתי אחורה.
"אני חייבת ללכת הביתה".
"לא. את לא",הוא תיקן אותי.
"אני הולכת הביתה",אמרתי למדרכה בנחישות.
"אוקי" הוא אמר.
הסתכלתי עליו מהפתעה...הוא נותן לי ללכת?...בכזאת קלות?.
"את לא הולכת?",שאל תוך כדי שאני טובעת בעיניים שלו.
"אני לא אוהבת אותך",אמרתי.
"אוקי",הוא אמר שוב אבל הפעם חייך.
פתאום רציתי לקפוץ עליו.
פתאום הרגשתי שחלק ממני נקרע ויוצא אליו.
"אני לא אוהבת אותך אז פשוט תלך",אמרתי מנסה לגרש אותו מראשי.
הוא הסתכל עליי,"אני לא יכול",הוא אמר בחיוך,"איך אני יכול ללכת כשאת מביטה בי ככה?".

"אני לא רוצה לפגוע בך",אמרתי לבסוף.
"אני שונא שאת עושה את זה",הוא אמר.
"מה?"
"חושבת שאת יכולה לפגוע בי".
"אני לא יכולה לפגוע בך?",שאלתי בהתעניינות.
"אני לא בטוח...אבל אני שונא שאת נזהרת"
"אם אני לא אזהר אני עלולה לטעות. לעשות דברים נוראיים. אז אני חייבת להיזהר.".
"מה את כבר יכולה לעשות?",הוא שאל בחיוך רגוע.
אין לך מושג.
"מה אם אני אעשה לך משהו ממש נוראי?",שאלתי.
"כמו מה?",הוא שאל בחיוך קטן.
"כמו לנשק אותך למשל",אמרתי.
החיוך שלו גווע.
"אם אני אנשק אותך אתה ממש תשנא אותי נכון?",שאלתי מבוהלת ולחוצה.
"את אוהבת אותי?",הוא שאל שוב.
"לא".
זה הקטע.
"אז כן. אני ממש אשנא אותך אם תעשי את זה",הוא אמר לחוץ.
הוצאתי אותו משלוותו.
"אולי אני רוצה שתשנא אותי",שאלתי את עצמי בקול.
הוא הסתכל עליי בהלם ובכעס.
"אם את רוצה שאני אנשק אותך פשוט תגידי!",הוא צרח עליי.
"אז תנשק אותי כבר!",צרחתי עליו בחזרה.
הוא תפס אותי.
"אני ממש שונא אותך",לחש שנייה לפני נישק אותי.
"אני יודעת",לחשתי בשנייה שבה שפתיו התנתקו משלי,ואז שוב שפתיו נצמדו לשלי.

והוא תפס אותי.
תפס אותי חזק.



שמי הוא גיאedya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.