עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

חווית קריאה

11/02/2018 13:02
Venus
אין דבר כל כך ממלא כמו לקרוא ספרים.
אני כל הזמן מופתעת מחדש.
ממה שהם גורמים לי להרגיש.
ממה שהם גורמים לי לראות.

בכללי אני בן אדם שאוהב סיפורים...אבל קשה לי עם סופים...בואו נגיד שהסופים זה לא החלק האהוב עליי בסיפור.
אבל בספר האחרון שקראתי.
הסוף היה מושלם.
אמיץ.
והשאיר טעם טוב.
אופטימי.
אבל לא באמת סיים שום דבר.
לקח לי פחות מ4 שעות לקרוא אותו.
350 עמודים בערך.
אני קוראת לאט אבל משום מה שאת הספרים האחרונים שקראתי...קראתי נורא מהר.
ולמרות שקראתי מהר לא הרגשתי שקראתי מהר מידי.
לא יודעת...ספר מוזר...טוב ואם זאת לא מספיק טוב.
למעשה 2 ספרים...כי שניהם חלק מסדרה.
הם ישבו אצלי על המדף המון זמן...לא זוכרת ממתי...אולי משבוע הספר?
ורק בשבועיים האחרונים קראתי אותם...אחד בשבת שעברה ואחד בשבת הזאת.
נראה לי שאולי שמעתם...היורשת והכתר....אולי אפילו קראתם.
קיצר.
אני פשוט חייבת לספר לכם את מה שעבר עליי כשקראתי את הספרים.
טוב אז מסופר על נסיכה שאמורה לבחור מבין 35 בחורים את הנסיך שלה...כשאני כותבת את זה זה נשמע דבילי אבל זה נראה לי הסיפור.
קיצר...אז אחד הבחורים לא מדבר אנגלית ולכן הביאו לו מתורגמן שילווה אותו בכל הזמן שהוא בתחרות.
ואז קרה משהו.
הוא אמר את השם שלו.
"אריק".
עכשיו אני לא יודעת מה איתכם...אבל לי בכל פנטזיה שבהם נסיכים רבים עליי תמיד יש איזה אריק עם שיער שחור ועיניים כחולות ששובה את לבי.
למעשה אני לא זוכרת ממתי השם אריק הפך להיות שם של נסיך בשבילי.
קיצר...ישר הרגשתי שזה הוא.
בו היא תתאהב.
הייתי בטוחה בהתחלה.
רק בגלל שהשם שלו אריק.
זה כזה דבילי.
אבל צדקתי.
אפילו אני הייתי בשוק.
הדמות הראשית הצליחה להסתיר ממני כל כך טוב שהיא מאוהבת בו.
ואפילו שידעתי מההתחלה הופתעתי...הופתעתי שהיא אכן התאהבה בו ולא שמתי לב.
הספר הזה תיסבך אותי.
לא ידעתי לאן הוא הולך.
אולי כי קראתי אותו מהר...לא ידעתי מה הדמות באמת מרגישה.
חשבתי שבסופו של דבר היא תבחר במישהו אחר...אבל לא...היא הפתיעה אותי.
אבל אני זוכרת את התחושה הזאת.
שהוא אמר לה את השם שלו.
אני זוכרת שקפצתי בבהלה.
בהתרגשות.
מעניין עם עוד מישהו שקרא את הספר כמוני קפץ וידע ש"אריק" זה לא סתם שם.
וידעתי שיש לו עיניים כחולות ושיער שחור עוד לפני שהכותבת תיארה את המראה שלו...באיחור דרך אגב.
באמת.
הכותבת לא תיארה את הבנים מספיק מבחינה חיצונית.
רק לקראת סוף הספר הראשון גיליתי שדמות מסויימת היא בלונדיני עם תלתלים.
אני פשוט אוהבת ספרים.
אחד החלומות שלי זו ספרייה ענקית בבית.
ולהקריא לילדים שלי ספרים.
אבל גם אחד הסיוטים שלי זה ללדת.
אוף הסתירות שלי.
איך אני חיה עם עצמי בכלל?!?
באמת?
זה לא הגיוני.
מצד אחד אני לא רוצה ילדים.
מצד שני כן בא לי שיום אחד תהיה לי בת בגיל 16 שתחפש בספרייה שלי ותקרא את הספרים שאני קראתי כשהייתי בגילה.
ואני בכלל מעדיפה רק בנים עם כבר.
או שגם בנות?!
אוף...למה אני בכלל חושבת על ילדים?
זה נושא כזה מוזר להתעסק בו בגיל ובמצב שלי.


edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: