עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

אין לי כוח

29/01/2018 16:38
Venus
אין לי כוח.
אין לי עצבים.
לא רוצה כלום ולא אכפת לי מכלום.
אולי זאת האנמיה.
אולי זה החורף.
אבל לפעמים אני מרגישה שפשוט אין לי כוח.
לפעמים הכל פשוט קשה מידי.
החיים כבדים לי מידי.
גדולים עליי.
אבל מה אני כבר יכולה לעשות?
אין לי ברירה.
אני חייבת לשחק את המשחק.
אבל בשביל מה?
בשביל מי?
אין לי שום דבר להילחם עבורו.
אני חסרת ערך...חסרת כיוון.
ואני לא רואה יציאה מג'ונגל הזה.
אני לא רוצה לצאת מהג'ונגל הזה.
שום דבר לא מחכה לי בחוץ.
אולי אני פשוט לא רואה כרגע.
אולי איפשהו בעתיד הרחוק יש משהו ששווה להילחם עליו.
אבל כרגע אני פשוט עייפה.
ואולי זאת האנמיה.
ואולי זה משהו הרבה יותר מסובך מזה.
אני לא רוצה כלום.
אני לא רוצה להיות פה יותר.
אין מקום אחר?
אין עולם אחר?
משהו מעניין...משהו מפחיד...משהו מרגש...מטרה נעלה יותר.
נמאס לי להיות אנוכית.
נמאס לי להיות מרוכזת בעצמי.
אבל אני לא מוצאת משהו שהוא יותר חשוב ממני.
זאת הסיבה למה אני בחיים לא אתאבד.
הנשימה שלי חשובה לי מידי.
יש לי רצון בלתי הגיוני להיות בחיים.
ואני חשבתי שאני אהיה מאלה שרק רוצים למות.
שבשעת כאב יעדיפו למות מאשר להמשיך ולסבול.
אבל לא...אני לא...
אולי כי לא עשיתי מספיק.
אולי כי לא חוויתי מספיק.
אולי בגלל זה אני רוצה לדעת מה זה לחיות לפני שאני מתה.
אבל העולם לא מעניין מספיק.
אף אחד לא מעניין מספיק.
ואין לי כוח לחפש אחר משהו מעניין.
אני מוותרת.
אני לא רוצה לחפש יותר.
אני לא יודעת איפה לחפש.
אני לא יודעת מה לחפש.
איכשהו אני אף פעם לא במקום הנכון ובזמן הנכון.
אני תמיד מפספסת.
אולי אני אמורה לפספס.
אולי אני אמורה להיות במצב הזה של כלום.
אולי אני על ממתינה.
אני על ממתינה.
ונמאס לי לחכות שמישהו יענה.
נמאס לי להילחם על משהו שלא רוצה אותי.
להידחף למקומות שאני צריכה לשנות את עצמי כדי להתאים.
לא אכפת לי יותר.
ואולי זאת האנמיה.
אולי אני פשוט צריכה לתת לברזל להיספג בתוכי.
לגרום לי להרגיש יותר טוב.
להחזיר לי את הכוח.
להחזיר לי את ההשראה והיצירתיות.
אבל כרגע...אני פשוט לא רואה את צעדיי.


edya
Gemini
04/02/2018 15:46
לפעמים צריך להפסיק לחפש ופשוט לשחרר..
זה יבוא, כל התשובות שאת מחפשת יגיעו ברגע הנכון..
את לא מוותרת על הנשימה שלך ותהי בטוחה שהחיים בהחלט לא מוותרים על הנשימה שלך גם הם.
אני יודעת כמה קשה זה לחפש ולחפש, כל כך הרבה זמן.. אבל זה יבוא..
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: