לא אהבתי את המשפט הזה.
כי זה מעצבן.
זה מעצבן שיש כל כך הרבה שלא שייך לי...וכל מה שכן שייך לי...טוב לוקח לו זמן להגיע אליי.
הרבה זמן לא ראיתי שמשהו מגיע.
הרבה זמן חיכיתי לאיזה כיוון...שלט "מכאן".
וסוף סוף זה הגיע...סוף סוף קיבלתי את האפשרות לבחור ללכת בדרך מסויימת...בדרך שאני מקווה שתשנה אותי לטובה.
קיבלתי הזדמנות.
ואני לא הולכת לפשל.
אני לא הולכת להפסיד את האפשרות שבזכות ההזדמנות הזו...יגיעו עוד הזדמנויות.
דיי להיות תקועה בעבר.
דיי להצטער על מה שהפסדתי.
הגיע הזמן שאני אנצל את זה שאני פאקינג חיה.
ואעשה משהו מעצמי.
אני מתחילה מחדש.
מתחילה מאפס.
והפעם אני איהנה מהדרך.
הפעם אני אדע להעריך את מה שנמצא מולי...את מי שנמצא מולי.
יש לי ניסיון ולהעריך דברים רק אחרי שכבר אבדו.
בלגלות מי באמת נכנס לי ללב...רק אחרי שכבר איני יכולה לראותם שוב.
כל הלילה חלמתי.
על אנשים מהעבר...
על ילדים שנכנסו לי ללב והתגעגעתי אליהם כל כך...
על החברות מהבית ספר...
על האהבה הראשונה שלי...
על הבית ספר היסודי...
ואפשר להגיד שהרגשתי שבאמת הצלחתי לחזור לעבר.
נהנית פעם אחרונה מכל מה שהיה לי.
ועכשיו זה הזמן להבין שאני לא זקוקה יותר לזיכרונות האלה.
זה לא מי שאני.
זה חלק ממי שאני...אבל זה לא כל מי שאני...יש עוד חלקים שעליי לאסוף.
למדתי הרבה.
מכולם.
מהכול.
ולכן אני כל כך מאמינה...שאני אהיה בסדר.
אולי אפילו חס וחלילה- מאושרת.
גם אם אכן טעיתי איפשהו.
גם אם פספסתי איזושהי פנייה.
מה ששייך לי יגיע עד אליי.
;){kind=link}