עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

ילדותית וטיפשה -אבל זה בגללך.

14/01/2018 05:12
Venus
לפעמים אני ממש לא מבינה את השטויות שאני עושה.
את השטויות שאני אומרת.
את השטויות שאני חושבת.
לפעמים אני ממש טיפשה.
לפעמים אני עושה משהו ואחרי זה תוהה לעצמי "למה לא עצרתי את עצמי?".
כשאני מאבדת שליטה...אני עושה שטויות.
שטויות של ילדה.
טעויות של ילדה.
דיי מאמי...זה לא מתאים...תתבגרי כבר.

הרבה פעמים שמעתי שהחשיבה שלי לא בוגרת.
שההסתכלות שלי על החיים היא קצת...הזויה.
שאני הזויה.
הוא שאל אותי אם יש לי חבר.
לא מבינה למה הוא כל כך אובססיבי לגביי זה.
והוא אומר לי שהוא שואל את כולן...הוא אפילו נתן לי דוגמה.
הוא אשכרה רצה תשובה מפורטת למה אין לי חבר.
ונתתי לו.
למרות שלא ברור לי מה זה משנה לו אבל פסדר.
הוא גורם לי למתח.
לא יודעת...אני רוצה לדעת עליו הכל...אני רוצה לדבר איתו על הכל...אני רוצה...שנהיה כמו פעם.
פעם היינו מדברים כל היום.
פעם הוא היה מקדיש לי את רוב זמנו.
אבל לא עוד.
הוא התבגר.
הוא מבין יותר לאיזה כיוון הוא רוצה ללכת.
וכמה הקשר איתי מסיח את דעתו מהדברים החשובים.

הוא הרחיק אותי.
והזמן הפך את זה לקל בשבילו.
אבל הוא עדיין נזהר.
מגביל אותי...לא נסחף איתי לשיחה ארוכה.
אני מבינה אותו.
אבל הייתי רוצה לדעת אם הוא מגביל אותי כי הוא לא מעוניין בלדבר איתי כל כך הרבה...או כי הוא לא רוצה לחזור למקום הזה בו אני חלק מהשגרת חיים שלו.
זה ישמע מוזר.
אבל הוא סוג של הידיד הראשון שלי...ודיברנו רק בווצאפ...ופנים מול פנים לא הצלחנו לדבר.
פנים מול פנים זה אחרת.
פנים מול פנים אין לי מה לומר...ולו אין את האומץ לגשת.
אבל אחרי כל הזמן שעבר...אולי 3 שנים...ראיתי אותו שוב...והוא התבגר...הוא כבר יוזם את השיחה...חוקר אותי.
יורד עליי.
מנסה ללמד אותי על מקום כלשהו באיטליה. (אני מתה על זה שמישהו רוצה ללמד אותי דברים)
אני טיפשה לידו.
אני ילדותית לידו.
ואין לי שליטה על זה.
הלוואי ויכולתי להיות אני הנורמלית כשאני מדברת איתו בווצאפ...אבל לא...אני פסיכית לגמרי.
אבל אם אני אצליח להתקרב אליו...להצליח לשבור את החומה הזאת שיש בנינו פנים מול פנים..ובאופן מוחלט...אולי הוא יראה אותי.
לא רק יקרא אותי.
יכיר אותי.
אלא באמת יראה אותי.
יבין מי אני.
יראה שאני לא רק ילדותית וטיפשה.
למרות שאני לא כל כך יודעת מה אני מנסה להראות לו שיש בי...הלוואי שהוא יראה.

אנחנו באותו החדר.
אנחנו יודעים שאנחנו מכירים.
אבל אנחנו לא מתנהגים ככה.
הוא מדבר עם הבוגרים.
אני משחקת עם הקטנים.
והוא בעצמו קטן.
ילד.
אבל הוא הרבה יותר בוגר ממני.
אני מתגעגעת למי שהוא היה...לזה שלא היה לו אכפת לדבר איתי כל היום.
על זה שסיפר לי על קראש מוזר שהיה לו בשדה התעופה...על אחת בחולצה אפורה שלא היה לו אומץ לגשת אליה.
זה שכתב לי שיר.
זה שאף פעם לא ברור מה הוא באמת מרגיש אבל תמיד מעלה לך חיוך על הפנים.
זה שיש לו חוש הומור וזיכרון מטורף.
זה שאהב את הארי פוטר ואת יהורם גאון.
הידיד הראשון האמיתי שלי.
שהיה אכפת לו ממני בדיוק כמו שלי היה אכפת ממנו.
שהיה רוצה לדבר איתי בדיוק כמו שאני רציתי לדבר איתו.

אבל אולי הוא לא קיים יותר.
אבל עדיין אני רוצה להיות קרובה אליו.
לראות...אם מה שכל כך אהבתי בו עדיין שם.
חייב להיות שם.
זה חייב להיות שם.
לא יכול להיות שהבן אדם שהכרתי הפך להיות מישהו כל כך שונה.
אני מתקשה להאמין למי שעומד מולי עכשיו.
אבל בעצם הוא אמר לי.
הוא אמר לי אז שכשהוא יהיה גדול הוא יעזוב את הארץ.
הוא אמר לי שהוא ילמד בחול.
הוא אמר לי שהוא ילמד רפואה.
אז נכון...הוא אהב אומנות...מוזיקה...לנגן...לקרוא סיפורים....לכתוב לי שירים.
אבל מאז ומתמיד הוא ידע שזה מה שהוא יהיה.
רופא.
אני מניחה ששיקרתי לעצמי...שהוא יהיה מי שהוא.
שהוא יעשה משהו שאני חושבת שמתאים לו.
שהוא יבחר להיות בבית שלו איפה שיש לו חברים ומשפחה.
אבל לא.
הוא בחר לעשות את מה שהוא מרגיש שחובה עליו לעשות.
והוא בסדר אם זה.
אז גם אני צריכה להשלים אם זה.
ואני משלימה עם זה.
אבל לעזוב שוב?
לכל כך הרבה זמן?
לא לעשות צבא?
להיות במקום זר...

אני מניחה שהוא יהיה מוצלח מאוד שהוא יהיה גדול.
הוא יהיה מאושר.
הוא יהיה נשוי לאישה יפה.
הוא יהיה אחד שלא מסתובב עם כל אחד.

זה מי שהוא.
זה מה שהוא רוצה.
תשלימי עם זה כבר.

אז נכון.
הוא מתנהג כמו ילד גם.
הוא מחייך והגומה שלו יוצאת החוצה.
חיוך נבוך כזה...הוא לא רוצה לחשוף את החיוך שלו...הוא מנסה שלא...הוא מסתיר אותו עם היד.
הוא מעדיף שאחרים יחייכו.
לומר דברים שיצחיקו אחרים.
להראות כמו הוא שנון.
אבל הייתי רוצה להיות מיוחדת.
הייתי רוצה להיות מהמעט שהוא אמיתי איתם...פתוח...הרי למישהו הוא חייב לספר את הבעיות שלו לא?
אני מקווה שיש לו מישהו כזה.
אני מקווה שהוא יודע שהוא יותר מסתם נער חמוד חכם ומצחיק.
אני אומרת לכם...הוא שובר לבבות אמיתי...ולא מאלה שאת אחרי זה מקללת...מאלה שאת בוכה מגעגועים בגללם...את נזכרת בדברים שהוא אמר ואת נמסה.
אם הייתי מאוהבת בו כבר הייתי גמורה...למזלי אני חסינה...אני תמיד אראה בו כילד.
אבל למרות שאני לא מאוהבת בו...אני פשוט כמו ילדה מחייכת כשהוא מולי...זה מוזר.
הלב שלי לא דופק מהר.
לא נצבט לי הלב שהוא מדבר איתי על מישהי אחרת.
אני באופן מוזר נמשכת לקיום שלו.
אולי בגלל העבר.
אולי בגללו.
הוא מכעיס אותי.
לפעמים אני פשוט שונאת אותו...אבל זה רק כי הוא לא עונה לי מהר להודעות.
הוא לא מסוגל לומר משהו שיפגע בי.

בחיי שרשום שהפוסט נשמר ב 5:12...ועדיין לא 5:12...מוזר.


שמי הוא גיאedyaGemini
Gemini
14/01/2018 20:51
זה פשוט לא קל שמישהו שהיה חלק מעולם שלך כבר לא שם.. הגעגועים..
לא תמיד זה הולך גם, לחזור למה שהיה..
אבל אני שמחה שזכית לידיד כזה מדהים, בהחלט נשמע כמו שובר לבבות אמיתי.
אולי תנסו לחזור לקשר ? אני מאמינה שתמיד אפשר למצוא זמן אם רוצים..
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: