עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

משקרת לעצמי

07/01/2018 05:34
Venus
כאב, שקר, אמת, קריעה
משקרת לעצמי.
אני כל החיים משקרת לעצמי.
משכנעת את עצמי שזה לא כואב.
משכנעת את עצמי שטוב לי כשבתכלס אני סובלת.
תמיד עשיתי את זה.
כשהייתי רחוקה מהבית והייתי לבד ובודדה ופשוט היה לי רע...הייתי לגמרי מנותקת מכל מה שאני אוהבת והיה לי רע.
אבל הדחקתי את זה.
כי בתכלס היה גם הרבה טוב...ולא יכולתי לתת לקצת בדידות לשבור אותי מללכת בדרך שבחרתי לעצמי.
אולי זה כי אני לא מוכנה להודות שטעיתי.
אני לא מוכנה לחזור אחורה מהרגע שבחרתי.
אני אפילו לא חושבת שאולי אני טועה...אני פשוט עושה את זה...וזה גורם לאנשים לטעות ולחשוב שאני אמיצה.
אני כל כך מתוסבכת ואני יודעת שיש כל כך הרבה שאני מדחיקה...כל כך הרבה כאב ושנאה עצמית.
אני בן אדם רגיש...בן אדם שנפגע בקלות...אבל קברתי את החלק הזה בי.
אני זוכרת לילות שלמים שפשוט הייתי בוכה בתוך השמיכה...רק מזיכרונות שלא עזבו אותי...דרכו עליי...שברו אותי...השפילו אותי...צחקו עליי...אבל בחיי שזה היה בקטנה.
אני יודעת כמה רוע יש אנשים...ומה שאני קיבלתי אפילו לא היה 2%.
אבל אני רגישה.
או הייתי.
אני כבר לא יודעת.
פעם הייתי בוכה מלא.
עכשיו אני בוכה רק מקטעים בסרטים...פעם לא הייתי בוכה מסרטים...היום אני מסוגלת לבכות אפילו מקטע שבתכלס אין בו שום דבר עצוב...אני בוכה מהתרגשות.

אז איפה הייתי?
אה כן.
"את משקרת לעצמך",אמר פעם מישהו שהיה קרוב ללבי.
הוא חשב שאני מאוהבת באחד הידידים שלי...וזה לא היה נכון...אבל הוא החליט.
זה משגע אותי שאנשים מחליטים בשבילי מה אני מרגישה.
משום מה יוצא לי רושם של מישהי שתשקר ולא תאמר את אשר יושב על ליבה.
ואולי פעם זה היה נכון.
אבל לא שיקרתי בקשר לרגשות שלי כבר שנים.
אין לי סודות...שום דבר להסתיר.
אבל זה מה שמוזר.
איך זה שאין לי סודות?
זה אומר רק דבר אחד.
אני מסתירה מעצמי דברים.
אני משקרת לעצמי כדי שאני לא אסחב את העול.
תחשבו על זה כמו חולה סופני...שלא מוכן לקבל את זה שהוא חולה סופני.
זה נוראי שאי אפשר לתקן את העבר.
זה שורט את נשמתי להיזכר אפילו במילה הכי קטנה והזיכרון הכי קצר...אני פשוט חלשה.

אני מנותקת מעצמי...אבל אני כל כך מודעת לעצמי!
אני כנה...אבל כשמשהו חזק מידי עולה בי...מחשבה שלילית אך אמיתית...אני מדחיקה אותה...כי זה כואב מידי.
אני לא מוכנה לתת לאף אחד לראות את הכאב שלי.
אפילו לא לכם.
פעם אחת כתבתי פוסט שתיאר את הכאב שלי...בכיתי לאורך כל הפוסט...אבל לאחר כמה דקות מחקתי אותו...כי כבר עבר לי.
תמיד עשיתי את זה...בכיתי כאבתי...ואז התנהגתי כאילו לא קרה כלום.
אז אולי יש סיבה שאנשים חושבים שאני שקרנית.
יש לי גם נטייה מוזרה לא להסתכל לאנשים בעיניים כשאני חושבת...אנשים עלולים לפרש את זה כשקר...אני יודעת שככה אני ניראת כשהמוח שלי חושב על משהו אחר.

נמאס לי מהסתירות.
נמאס לי שהכל בי פשוט סותר.
שכשאני כותבת "נמאס לי מהסתירות",הלב שלי אומר..."אבל זה מקסים".
אני לא יכולה להחליט מי אני.
אני לא יודעת מי אני באמת.
כי השתנתי.
ואני עדיין זוכרת בירור מי הייתי...ומי אני עכשיו...ומי אני רוצה להיות...ואני פשוט נקרעת מבפנים.

אני לא מצפה שתבינו.
אני רוצה ללכת למקום מסויים...ואז פתאום נכנסות מחשבות אחרות...ופתאום אני לא רוצה.
אני לפעמים אומרת דברים שאני לא רוצה לעמוד בהם...אומרת כן כי אני יודעת שזה הדבר הנכון...אבל אז אני מבינה שאני לא רוצה...אני לא רוצה לעשות את הדבר הנכון!.
אני אמיצה ופחדנית.
אני נדיבה ואנוכית.
אני אופטימית ופסימית.
ואני לא יודעת איך להתמודד עם עצמי.
מצד אחד אני רוצה הכל.
מצד שני אני לא רוצה כלום.
מצד שני אני רוצה לחיות...אני כל כך רוצה לחיות....ומצד אחר...יש בי חלק שמעדיף למות מאשר להיות בעולם הזה.
אני מרגישה שאני נקרעת.
פיזית...כרגע אני מרגישה שאני נקרעת.
אני רוצה לרוץ...אבל זה כואב מידי...אני לא מסוגלת.
אני רוצה לברוח מהכל...אבל לאן?.
אני רוצה להיות שייכת...מצד שני זה פאקינג לא מעניין אותי!
אנשים אחרים לא מעניינים אותי!
ואני יודעת שגם אני לא מעניינת...אני לא מעניינת אף אחד...לאף אחד לא אכפת ממני.
אף אחד לא באמת שואל לשלומי.
וגם אם הם ישאלו.
מה אני כבר אגיד?.

אני לא יודעת לאהוב.
אני לא יודעת לאהוב באמת.
אני לא יודעת איך זה לתת למישהו אהבה בלי לדעת אם זה הדדי.
אני לא מוכנה להיות זאת שתאהב ראשונה.
ובגלל זה אני לא מתאהבת.
כי אהבה חד צדדית זה חרא.
אני גם לא רואה כשמישהו מאוהב בי.
ואני מצפה שאם למישהו יש עניין בי שיגש ויאמר...אבל תכלס יודעת שאלה שמתאהבים בי...אין להם אומץ לומר לי משהו.
להיות מאוהב בי זה בטח נוראי.
כי אני כל כך שקופה וזה ברור שאני לא אוהבת אף אחד.
הייתי רוצה לאהוב מישהו...לא אכפת לי הכאב...לא אכפת לי שלא יאהב אותי...אבל קשה למצוא מישהו שבאמת שווה את זה.
ויותר מזה...כמה שאני רוצה לוותר על המגננה הזאת...אם אני ארגיש שמישהו אינו מעוניין בי...אני פשוט אעצור את עצמי.
זה כזה מעצבן שאני אף פעם לא רוצה מישהו באותו הזמן שהוא מעוניין בי.
עוד סתירה...אני יודעת שמגיע לי יותר...אבל אני רוצה אותו בכל מקרה.
אני יודעת שהוא לא בשבילי...אבל אני רוצה שהוא יהיה שלי.
אני יודעת שהוא לא האחד...אבל לפעמים אני לא באמת מאמינה שיש דבר כזה "האחד"...חלק בי מאמין וחלק בי צוחק מהטמטום.
אוף כואב לי כל הגוף.
זה מוזר אבל המילים שלי מכאיבות לי משום מה.
אני לא מוצאת בהן הגיון...אני אפילו לא מאמינה לעצמי.
זה כאילו שזו לא אני שכותבת אותן...כאילו אני מבינה את עצמי...אבל לא מרגישה שזה באמת מה שאני מרגישה.
אבל דבר אחד אני יודעת שהוא אמת.
אני משקרת לעצמי.
כל הזמן.

נ.ב 
אני כותבת יותר מידי...רק השביעי לחודש וכבר כתבתי מעל ל9 פוסטים...וכנראה שמחר אני אכתוב עוד 2.
אולי אני אשבור את השיא שלי החודש....חודש שעבר כתבתי 19 פוסטים...שזה כבר שיא...אני אפילו לא זוכרת מה כתבתי...אני משתמשת בכתיבה כמו טיפול.
אני מטפלת בעצמי דרך הכתיבה.


לא יודעת למה...אבל השיר הזה פשוט שייך לפוסט הזה...אולי כי שמעתי אותו תוך כדי שכתבתי את הפוסט?


הדסedyaIM ALאדווה
Gemini
07/01/2018 07:45
אם יש משהו שאני מזדהה בו יותר מכל זה להיות גם וגם.
להיות אמיצה ופחדנית, נדיבה ואנוכית.. אני מזל תאומים, יש סיבה שגם קראתי לבלוג שלי ככה :)
תהי מספיק אמיצה בשביל להפתח לעצמך.
אם זה יקל עלייך, תמשיכי לשקר לעולם שבחוץ אבל לעולם אל תשקרי לעצמך, תפתחי את כל הקלפים ותקבלי את עצמך כמה שכואב.
אל תשאבי אל תוך העבר כי הוא לא קיים יותר.
תשאבי מהעבר את הטוב ואת הרע ותשתמשי בו להווה.
את מדהימה, תמיד תזכרי את זה. ואני פה בשביל לדבר.
אל תדאגי, זה יגיע. האהבה הזו שאת מחפשת.. היא תבוא ברגע הכי לא צפוי..
Venus
07/01/2018 11:22
תודה על הכל.
edya
07/01/2018 13:48
מסכימה עם כל מילה של Gimini!
קחי את עצמך בידיים יש בך טונות של יכולות, אור ושמחה! תרימי את עצמך ותפיצי את הייחודיות המדהימה שלך.
Venus
07/01/2018 18:18
תודה רבה!
IM AL
07/01/2018 21:13
חושב שמרביתנו נעים במנעד הזה שבין אופטימיות לפסימיות, בין אנוכיות לנדיבות, כלומר לא רק בקוטב אחד של כל דבר אלא סוג של גם וגם וזה בסדר !
הכי חשוב שתנסי להרגיש טיב עם עצמך ועם מי שאת .
זה ישמע יהיר או כמו איזה קואצ'ר, אבל אני פשוט אוהב את עצמי ועדיין חושב שאני נדיב ורגיש.
הבנת את המוטו, ותמשיכי לכתוב יותר חחח כמי שעוקב אחרייך, מודה ואולי זה אפילו מוגזם לא חושב שהיה פוסט כשלהו שלך בתקופה האחרונה שפספסתי, ואם לא הגבתי זה היה כי נכנסתי בלי שהייתי מחובר והתעצלתי להתחבר.
התחייבת למחר על שניים ! :)
Venus
08/01/2018 15:54
נכון...אתה צודק...אני מניחה שזה בסדר להיות גם וגם.
אתה לא תמיד יכול לדעת מה לצפות מעצמך.
אני אף פעם לא יודעת מה יצא ממני...אני תמיד מפתיעה את עצמי.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: