עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
just morנעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni Karma
KimutimJust a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיא
קרנפית ארץ ישראליתפאוליתאחת שיודעתlove myselfנופקXGemini
Space girledyaאופירIsrael.lThe darkDo what I want
ɛAngelɜפיה טובהYN71IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סיפור קצר- בשמלה שחורה (חלק 2)

06/01/2018 20:30
sunshine
סיפורים, סיפור אהבה, אהבה מסובכת
"יודע מה...אתה צודק...אני אלך לנסות עם מישהו בליגה שלי.".
הלכתי לכיוון היציאה...לכיוון שאליו דין הלך.
לא הייתי צריכה להסתובב כדי לדעת שתומר מסתכל עליי הולכת...רק לא למעוד.
רק לא למעוד בגלל העקבים מאיה.
"מאיה!",שירן עצרה אותי כמה מטרים מהדלת.
נבהלתי...קצת..."מה?! את לא רואה שאני עסוקה?!".
שירן חייכה אליי חיוך קורן,"ראיתי.".
"מה ראית?",שאלתי שאלה מטופשת...ברור שהיא הסתכלה עליי לאורך כל התקרית.
"תומר מקנא!!...אמרתי לך!!...אין בנים זה עם כל כך צפוי!! חוץ מהבחור ההוא אימא איזה חתיך!!",אמרה שירן בהתרגשות יתר.
לא יכולתי שלא להחניק צחוק.
"אני הולכת אליו עכשיו".
"מה?!",איך אני אוהבת להפתיע,"למה?,כאילו אני בעד!,אבל מה עם תומר?!",חשבתי שנייה על מה שאני אומרת,"תומר אידיוט. איכשהו יצא שאני סוג של אמרתי שאני הולכת לבקש את המספר של דין,זה שנישק לי את היד...",הסברתי.
שירן התחילה לצחוק,"אין היום הזה לא יכול להיות יותר טוב!",פתאום התחלתי להילחץ...מאיה אל תאבדי אומץ...זה כולה בחור...את רק צריכה את המספר שלו.
"שירן אני לא יודעת אם אני יכולה לעשות את זה."...יש לי תחושה שכבר אמרתי את זה מתישהו היום.
"מאיה! תראי את אפילו לא באמת צריכה ללכת לבחור אם את לא רוצה...פשוט תהיי בחוץ תשמרי את הדין הזה באנשי קשר שלך ואני אהיה פה בפנים ואגרום לתומר לקנא עוד יותר!!..",היא נהנית מזה יותר מידי,אבל היא בהחלט מועילה בזמנים כאלה.
"אמרו לך פעם שאת ערמומית?",שאלתי בסקנות.
"מישהו אמר לי פעם שאני נחשה...אבל לא נעלבתי..."...שירן נזכרה במשהו והתחילה לחייך.
"מה עשית לאותו בחור?",שאלתי בדאגה והתעניינות.
"טוב",היא הסתכלה אחורה אל תומר ואמרה,"תומר מסתכל. תצאי ואני בינתיים אלך אליו ו...",היא הסתכלה עליו שנייה ואמרה בגאווה..."האמת שזה נראה כאילו הוא עומד להקיא...אז אני לא צריכה לעשות הרבה."...מגיע לו.
"קיצר. תעשי מה שבא לך!,אבל אם אני הייתי במקומך...הייתי קופצת על המציאה",אמרה בטון ערמומי.
"אני לא מכירה אותו!",התגוננתי.
"אז מה?!...תפסיקי להיות מקובעת!".
התחלתי להתחרט אבל אז היא קפיצה אותי,"תומר בא לפה!, רוצי!",שיט!!.
"תעצרי אותו!אל תתני לו לצאת החוצה!",אני לא באמת רוצה לדבר עם הבחור.
אבל אם תומר יצא החוצה ודין יהיה בחוץ לא תהיה לי ברירה.

התחלתי ללכת מהר ויצאתי מהבית של ירדן(ושל תומר) וסגרתי את השער.
ולצערי דין באמת פה בחוץ...הוא לבד...עושה משהו בפלאפון שלו...עם הגב אליי.
הוא לא רואה אותי.
אני פשוט אעמוד פה ואחכה...חיכיתי בערך איזה חצי דקה וראיתי שתומר לא יוצא.
אם הוא היה בא לעצור אותי הוא כבר היה כאן...הוא לא.
האגו שלו...הציל אותי הפעם.
הוצאתי את הפלאפון והתחלתי לשמור את דין באנשי קשר...איזה מספר אני אכתוב?...אולי אני אכתוב מספר של מישהו שאני מכירה?...או שאני פשוט אכתוב סתם מספר?.
"מה את עושה?",הוא חטף ממני את הפלאפון במהירות.
הוא הסתכל על המסך מבולבל ואז מסתכל עליי...בא לי למות.
"מאיוש אם את רוצה את הפלאפון שלי פשוט תבקשי!",אמר דין בחיוך משועשע.
מה?!,"זה לא ככה",אמרתי.
הוא חייך.
"אז את לא רוצה את המספר שלי?!",הוא אמר מבולבל...כאילו שאמרתי 'לא' למיליון דולר.
"לא!. כן!!. זה מסובך...",לא ידעתי מה לעשות עם עצמי,"תנסי אותי".

סיפרתי לדין את כל הסיפור...והוא הקשיב בסבלנות וחיכה שאני אסיים.
"הבנת?",שאלתי אותו מותשת מההסבר הארוך מידי שלי.
דין חייך...הוא נראה כמו אדם תככן...זה מעולה לי כרגע.
"כן. אבל אני לא מבין משהו...אם את רוצה שהוא יקנא למה כתבת 'דין'?",שאל בסקרנות.
מה?,על מה הוא מדבר?.
"היית צריכה לכתוב משהו יותר קיטשי או סקסי כמו...",סקסי?,קיטשי?,"מה?!" אמרתי,המומה מהשטויות שיוצאות לו מהפה...הוא מזכיר לי מישהי.
"או שאת מנסה לשמור על התדמית של בחורה תמימה ומלאכית...למרות שאם הייתי במקומך לא הייתי הולך על הקונספט הזה.".
"מה?!,על מה אתה מדבר?!,קונספט?!,מה אתה סרסור?!",אמרתי הרגע את המילה סרסור?.
"למה להעליב?,אני פשוט אומר שאם אני הייתי במקומך-",הוא לא רציני,"פשוט תכתוב את המספר שלך!",צרחתי עליו.
"טוב בסדר!",הוא ענה לי לא מבין למה אני מתעצבנת.
בחיי שלא פגשתי מישהו כמוהו אף פעם.
הוא כתב את המספר,הסתכלתי על המסך בעת שכתב...הוא הוסיף ליד שמו אימוג'י מאוהב עם לבבות בעיניים.
"מה לעזאזל?!",שאלתי.
הוא משך בכתפיו,"מה?. לא סקסי ולא מלאכי...זה האימוג'י המושלם בשבילך",הוא קרץ לי...שוב פעם החיוך קריצה הזה שלו.
אני אוציא לו את העיניים...זו הפעם השנייה שהוא קורץ לי ככה וזה כבר מתחיל לחרפן אותי.
הוא מסר לי את הפלאפון בזריקה.
"זה מוגזם.",אמרתי כשתפסתי את הפלאפון.
"החיים מוגזמים.",הצהיר.
חשבתי על זה...ולא הבנתי למה הוא התכוון.
"בכל מקרה המספר הזה לא בחינם",הוסיף. 
מה הוא רוצה מחיי עכשיו?.
"מתישהו אני אגבה על זה מחיר".
"אני לא חושבת.",אמרתי בקרירות.
לפי המבט שלו יכולתי להבין שבדרך כלל הוא מקבל את מה שהוא רוצה.
"נתתי לך את המספר שלי את יודעת כמה המספר הזה שווה?",גלגלתי את עיניי.
"נו,מה אתה רוצה?",שאלתי בחוסר עניין.
"בינתיים כלום. אבל אל תדאגי. בטוח יעלה לי משהו לראש.",הוא חייך חיוך זדוני.
על מה הוא מדבר?...בואנה הוא חי בסרט..."אתה יודע שאתה לא תראה אותי שוב יותר בחיים שלך נכון?.".
הוא צחק לעצמו ואמר.
"אני לא דואג",אמר רגוע.
"מה שתגיד",אמרתי,אך הוא עדיין מחייך...הוא מחייך יותר מידי.
הפנתי לו את הגב ופתחתי את השער.
שהסתובבתי אליו ראיתי שהוא עדיין מחייך...מחכה שאני אכנס.

חיפשתי את שירן.
תומר ושירן עמדו ליד שולחן המשקאות...ושירן נשענה נינוחה על השולחן וניראתה ממש...קורנת...היא מדברת ותומר פשוט שומע...היא מענה אותו והוא אפילו לא שם לב שזה בכוונה.
תומר המסכן.
"מאיה!",היא צעקה בפתאומיות וגרמה לתומר להסתובב במהירות לכיווני.
מאחורי תומר מאיה כבר לא ניסתה להסתיר כלום...היא פשוט חייכה מאוזן לאוזן...היא עשתה חיים.
ניסיתי לא לחייך ולצחוק כשתומר ניגש אליי.
"איך הלך?",שאל בטון רגוע מידי כאילו שזה לא באמת מעניין אותו...אבל יכולתי לראות שהוא סקרן.
חייכתי ואמרתי,"יותר טוב משחשבתי",הוא בהה בי ארוכות.
"אה באמת?",נתתי לו להתבשל במיץ של עצמו.
"הוא לא מוצא חן בעיניי",אמר תוך כדי חשיבה.
מה אתה אומר.
לא עניתי לו.
"הוא נראה פלרטטן",מה אתה אומר!.
לא יכולתי לענות כי התאפקתי לא לצחוק לו בפנים.
הבחורה שבי פשוט נהנתה מכל הסיטואציה.
"נתת לו את המספר שלך?",הוא שאל בסקרנות,
"לא",אמרתי בחיוך.
הוא חייך אליי בחזרה.
"אבל הוא נתן לי את המספר שלו. הוא ממש חמוד חבל שהוא לא מוצא חן בעינייך",אמרתי בטון הכי מעצבן שלי.
החיוך של תומר ירד.

"תוכיחי",אמר בתקיפות.
"מה?",בשנייה הוא חטף את הפלאפון מהיד שלי.
"איך קוראים לו?",הוא שאל תוך כדי שהוא מחטט בפלאפון,"דין. רגע מה אתה עשה?".
"מתקשר אליו",אמר תוך כדי שהוא מחפש את דין באנשי הקשר.
"למה?",שאלתי מבוהלת.
"מה קרה? פתאום הוא לא כזה חמוד?...או שאולי בכלל לא דיב-",הוא נעצר.
"מה זה?!",הוא שאל מזועזע...דוחף את המסך לפרצוף שלי...האימוג'י של דין.
"מה הבעיה?",שאלתי רגועה אבל פנים מתתי מצחוק.
תומר בחן אותי ארוכות ואז החליק את האצבע שלו.
הוא אשכרה מתקשר!!.
הגנבתי מבט מתוח לשירן ...היא הסתכלה עליי מבולבלת...היא לא יודעת שבאמת השגתי את המספר של דין.
תומר שם את הפלאפון שלי על רמקול.
ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
"הלו?",הקול של דין,"הלו?",תומר נשך את פנים הלחי שלו,דחף את הפלאפון אליי והלך.
הוא היה עצבני.
במהירות כיביתי את הרמקול.
"סליחה דין זאת מאיה",אמרתי בלי אוויר.
הוא צחק,"כל כך מהר?",על מה הוא מדבר.
"מה?. בכל מקרה...הבחור ההוא שסיפרתי לך עליו החליט להתקשר אלייך",נאנחתי,"הוא לא האמין לי פשוט".
יכולתי לשמוע את דין מחייך,"עכשיו יש לי את המספר שלך...לא שלא יכולתי להשיג אותו קודם...בכל מקרה אל תדאגי אני עוד אמצא דרך שבה תוכלי להחזיר לי",הוא לא רציני...הייתי יכולה להסתדר בלעדיו...נראה לי.
"אני לא חייבת לך כלום חתיכת שמוק!",הנה קללה שלא השתמשתי בה עד היום...בהחלט מספקת.
"את תתחרטי על איך שאת מדברת אליי עכשיו...",אמר כאילו הוא יודע משהו שאני לא.
לא יכולתי שלא לצחוק,"נחיה ונראה!".
צחקתי וניתקתי לו.
בואנה איזה בחור מעצבן!.

נשארתי לישון אצל שירן.
כל הלילה דיברנו על מה שקרה והיא סיפרה לי על כל הדברים שהיא אמרה לתומר בזמן שאני דיברתי עם דין ולא יכולתי שלא לצחוק.
שירן בעצמה הופתעה שבאמת הצלחתי להשיג את המספר של דין...גם אני לא יודעת איך...זה פשוט קרה.
אבל בפנים כאב לי.
תומר אידיוט...אבל אם הוא באמת אוהב אותי הייתי רוצה שיגיד לי את זה כדי שזה יהיה לי ברור.
לפעמים בנים סתם מקנאים...זה לא אומר שהוא באמת מרגיש אליי משהו.
לא שיתפתי את שירן במחשבות האלה.
לא רציתי שהיא תגיד שוב פעם,"הוא מחבב אותך".

-לאחר כמה ימים-
חציתי את המעבר חצייה.
"כן אני כבר מגיעה",אמרתי לאישה שבפלאפון.
היום זה היום הראשון שלי בעבודה.
מסעדה על החוף...מאוד נחמד לעבודת קיץ.
נכנסתי למסעדה שהייתה ריקה בשעה זאת של הבוקר.
"היי",אמרתי לבחורה שישבה על הספה בצד.
"סוף סוף",היא קמה בחיוך.
"אני סופיה",אמרה וחיבקה אותי.
"מאיה",הייתי קצת המומה מהחברותיות שלה.
מי שראיין אותי באותו יום לא היה.
אבל הוא אמר לי לבוא היום ושאחת המלצריות תדריך אותי בתפקיד.
זו העבודה הראשונה שלי אז אני קצת לחוצה.


היא הסבירה לי את כל מה שאני צריכה לדעת בקשר לתפקיד שלי.
היא אמרה שאני אקלוט את זה במהירות.
היא שלחה אותי למחסן ללבוש את המדים של המקום.
יצאתי החוצה.
"יופי!,איזה חבל שחייב לשים כובע אה?",בדרך כלל הייתי מסכימה אבל עכשיו הכובע הרגיש לי כמו מגן.
תפסיקי להיות כזאת לחוצה. זה פתטי!.
"לגמרי",אמרתי לבסוף.
"טוב. בדיוק הבוס הגיע ,הוא יושב בשולחן ליד החלון הימני,קחי את זה אליו",היא שמה בידיי מגש עם מיץ תפוזים וצלחת פנקייקים.
"הוא לא עובד?",שאלתי מבולבלת...אם הוא הבוס אז הוא אמור לעבוד לא?.
היא צחקה,"הוא לא צריך לעבוד,המקום הזה שווה המון כסף...הוא מידי פעם בא לראות שהכל בסדר...מידי פעם עוזר...אבל בדרך כלל נדיר שהוא נמצא פה כדי לעבוד",לא הבנתי והפרצוף שלי הסגיר זאת,"הוא הבן של המנכ"ל...עכשיו הבנת?","אה,אוקי".
הוא לא צריך באמת לעבוד.
אבא שלו מרוויח מספיק והוא רק המנהל של המקום הזה על הנייר.
לפי מה שאמרו לי יש עוד 3 סניפים של הרשת הזאת...חוץ מהסניף הזה.

ניגשתי אליו.
"בבקשה",אמרתי תוך כדי שהעברתי את המיץ והצלחת לשולחן.
"תודה",הוא אמר מניח את הטאבלט שלו בצד.
באתי ללכת ואז הוא אמר,"מאיה נראה לי ששכחת משהו",איך הוא יודע את השם שלי?,הסתובבתי אליו.
הוא חייך ואמר "איך אני אוכל את הפנקייק?",שאל דין בחיוך.
לקח לי רגע להתאפס ולהסתכל על המגש...שכחתי לשים את הסכו"ם...נו באמת.
"סליחה",אמרתי והנחתי את הסכו"ם על השולחן בזהירות.
המשכתי לבחון אותו...לא אין איפה להתבלבל...זה דין...אני מזהה את המבט הזה.
"זה בסדר. אפשר קשית בבקשה?",הוא חייך וקרץ לי...שמישהו יגיד לי שאני לא אצטרך לראות את החיוך קריצה הזה יותר!!
"קשית?",שאלתי מבררת שאכן שמעתי נכון,הוא הנהן.
"אוקי".
מה אתה ילד? מה קשית?!
הלכתי להביא לו קשית...ותוך כדי שאני צועדת אני שומעת אותו מזמזם לעצמו..."איך שגלגל מסתובב לו..",יכולתי להרגיש את החיוך הזחוח שלו.

סנוב מפונק.




GeminiנופקXedya
Gemini
06/01/2018 21:06
מדהים!!
מחכה להמשך :)
נופקX
07/01/2018 01:39
וואו!!ממש אהבתי! הסוף מאוד מותח!
בבקשה תמשיכי!!
edya
07/01/2018 10:55
ענק!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.