עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים
חברים
HadasuedyaאופירIsrael.lThe darkDo what I want
ɛAngelɜפיה טובהYN71רות.IM AL
קצת על עצמי
•  גיל:20
•  צבע אהוב:אדום
•  מאכל אהוב:סושי
•  צמחונית שאוכלת דגים
•  חלום:להיות אדם חופשי באמת
•  מעריכה:כנות
•  מתעבת:ניצול
•  מנסה לא להגיד
•  פחד:כל יצור עם נוצות
•  חשוב:לא יודעת לשחות
•  לא משקרת בלי סיבה
•  לא אוהבת שמתקשרים אליה
•  מרדנית
•  דעתנית
•  חופרת
•  מסתדרת רק עם אנשים טובים
מרוב אהבה שותק
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
WEBTOON-I LOVE YOO

קומיקס אינטרנט שאני מאוד אוהבת.

סיפור קצר- רוצה לרקוד?

07/12/2017 15:03
sunshine
סיפור אהבה
עמדתי במרפסת והתבוננתי בגן הגדול.
בחוץ היה קריר ונעים.
מה עכשיו?...איו לי עם מי לדבר...כל כך הרבה אנשים במסיבה הזאת ואין לי מישהו אחד שאני יכולה לדבר איתו בלי להתעצבן.
לא הייתי צריכה לבוא...זה לא בשבילי...הוא לא בשבילי.
"אני עורך מסיבה כדאי שתבואי ככה זה לא יהיה משעמם"
"למה אתה עורך מסיבה?"
"זה מנהג אצלנו במשפחה לערוך מסיבות בכל תחילת עונה...והמסיבה היא ברוח העונה"
חיי המותרות הנהדרים לא?
הייתי צריכה לדעת יותר טוב...אנחנו פשוט שונים מידי...זה כאילו אנחנו חיים בעולמות מקבילים...אבל לפחות זכיתי ללבוש שמלה יפה כזאת ולהסתכל על נוף יפה כזה.
"הנה את"
הסתובבתי ואז ראיתי אותו עם 2 כוסות יין...הייתי מעדיפה בירה או קולה אבל בסדר.
הוא הגיש לי את הכוס,"תודה",אמרתי והשפלתי מבטי אל הכוס יין.
"ממי את מתחבאת?"
"תנחש"
"אל תכעסי אליו...הוא לא יודע מה הוא עושה"
"שנינו. שנינו לא יודעים מה אנחנו עושים"
הסתכלתי עליו...והוא הבין למה התכוונתי במה שאמרתי.
הוא לא אמר עוד מילה...טעמתי מהיין...ובאופן מפתיע דווקא היה לי טעים.
הוא עמד לידי ושנינו נשענו על המעקה...אין ספק שזו החצר הכי גדולה ויפה שראיתי לא בטלוויזיה.
"אני..."...רציתי להגיד משהו...אבל אז הבנתי שהמילים נעלמו לי...או שלא היו לי מילים מלכתחילה...נאנחתי כשלא הצלחתי לומר את המילים.
הנחתי את הכוס על המעקה.
פניתי ללכת ובטעות מעדתי על השמלה הארוכה שלי...הוא תפס אותי והחזיק בכף ידי.
"את קפואה!",אמר במבט מזועזע...לא יכולתי להתאפק שלא לצחוק..."אני תמיד קרה אל תדאג"...הוא חייך ואמר "אומרים שלפי החום בידיים יודעים את חום בלב",אמר תוך כדי ששיחק בכף ידי..."אז אני מניחה שיש לי לב קרח"...אמרתי בצחוק...הידיים שלו היו ממש חמות...אז בטח לו יש לב חם.
הוא חייך אליי ואמר,"בואי נחזור פנימה לפני שתהפכי לקרח",חייכתי לעצמי.
נכנסנו פנימה והוא סגר את הדלתות.
הסתכלתי אליו בפנים שואלות...לא כזה קר בחוץ..."רק ליתר ביטחון ".
הבטנו על הסלון...אנשים רקדו בזוגות...זה היה כל כך מוזר לי...ורציתי גם לרקוד...אבל אני לא יודעת.
והנה כמה מטרים ממני חבר שלי רוקד עם האישה הכי יפה בחדר...והיא לא אני.
עמדנו שם כמה שניות...נשפתי על כפות הידיים שלי אוויר חם...רק ליתר ביטחון...אולי הן קרות מהקור.
הוא לקח את ידי הימנית ושילב אותה בשלי.
הלב שלי החסיר פעימה הופתעתי.
הסתכלתי עליו במבט הכי המום שלי.
"מה אתה עושה?",שאלתי ולקחתי את ידי בחזרה.
"אני...רק בדקתי את הטמפרטורה",אמר בהיסוס.
"אוקי...סבבה...אבל אין צורך. אמרתי לך אני תמיד קרה"
שילבתי את ידי.
אחרי כמה שניות הוא הביט עליי ונעץ בי במבט...יכולתי להרגיש את זה.
"מה?",אמרתי והסתכלתי עליו בחזרה.
"אני יודע שאמרת שאת לא יודעת לרקוד...וש...לא משנה...את רוצה לרקוד?...איתי?",שאל תוך כדי שהוא מקמט את מצחו ומצמצם את עיניו.
"אוקי",לא יודעת למה אמרתי את זה אבל זה הרגיש בסדר.
הוא חייך והושיט לי את ידו...היססתי לשנייה אבל אז חייכתי ולקחתי את ידו...נראה שהוקל לו.
התקרבנו למרכז החדר.
הנחתי את ידי סביב צווארו...הוא יחסית אליי גבוה אבל איכשהו הסתדרנו.
חייכתי ושאלתי..."ככה רוקדים נכון?",חייכתי במבוכה,"אממ...זו דרך אחת לעשות את זה",הוא חייך ושם את ידיו מאחורי גבי.
היה לו ריח ממש טוב מהמרחק הזה.
להגיד לו את זה?
זה יכול להיות מוזר...עדיף שלא.
"מה קרה?",הוא שאל בעניין.
הוא שאל אותי מה קרה עם חבר שלי.
"רבנו",אמרתי בפשטות.
"על מה רבתם?"
נאנחתי.
"זה לא עניינך",אמרתי והסתכלתי לו בעיניים.
הוא הרים את מבטו למעלה ואמר,"אוקי".
הורדתי את ידי בכוונה להתנתק ממנו...והוא קירב אותי עוד יותר ביד אחת ותפס בכף ידי ביד השנייה.
הוא הרמתי את ראשי אליו והוא אמר,"את לא יכולה ללכת בדיוק כשמתחיל השיר האהוב עליי".
"אתה בדיוק כמוהו",אמרתי לעצמי.
"לא סתם אנחנו קרובים"
"כשהשיר הזה יסתיים...אכפת לך לומר לו שהלכתי?"
"למה את רוצה ללכת?"
"אתה באמת שואל?!"
"כן"
"למה לי להישאר פה?"
"קודם כל זה שרבתם לא אומר שהוא רוצה שתלכי...אם את תעזבי לפני הזמן...הוא ממש יתאכזב...דבר שני עד כדי כך רע לך איתי?"
"יש רגעים שבהם אני באמת לא יכולה לסבול אותך"
"וזה אחד מהם?",שאל בסקרנות.
"לא. אבל בטוח שעוד שנייה אתה תגרום לי לרצות לברוח שוב.","את תמיד בורחת ממני.","אתה תמיד מלחיץ אותי.","אני?",שאל במבט כאילו לא מבין אבל הוא הבין.
"תישארי."
נעצתי בו מבט כועס.
"סליחה!,תישארי-בבקשה"
"יותר טוב",אמרתי בחיוך.
"למה אתה חושב שהוא יתאכזב אם אני אלך מוקדם?",שאלתי וניסיתי להבין.
"כי אני מכיר אותו...אני ראיתי איך הוא הסתכל עליך כשיצאת החוצה בכעס...ואז כשחזרת"
"איך הוא הסתכל עליי?",שאלתי והרמתי את מבטי כדי להסתכל לו בעיניים...אומרים שככה קל יותר לזהות שמשקרים לך.
"כאילו...כאילו את מושכת חלק ממנו החוצה מגופו...אלייך...כאילו הוא רוצה ללכת אלייך והוא לא יכול"
הוא לא שיקר.
הורדתי את מבטי.
"זה כאילו שיש בינינו משהו...לא יודעת...זה כאילו הוא מולי...אבל אני לא יכולה לגעת בו...אתה מבין?"
הוא חשב שנייה ואז אמר,"אני מבין איך זה מרגיש...גם אני מרגיש ככה לפעמים."
שתקנו לכמה רגעים.
השיר נגמר.
והוא עזב אותי..."אז את נשארת?".
הפנתי את מבטי וחיפשתי את חבר שלי בעיני.
מצאתי אותו.
הוא עמד מאחורי.
במרחק של בערך שלושה מטרים.
הוא הסתכל עליי ואני הסתכלתי עליו...ופתאום כבר לא כעסתי אליו...וראיתי שגם הוא כבר לא כועס עליי.
IM AL
IM AL
07/12/2017 23:28
כל פעם מחדש, מוקסם , את כל כך מצליחה לתאר דברים רגילים בצורה הכי מיוחדת שהם.
סתם ריח הופך אצלך כל כך משמעותי.
sunshine
10/12/2017 18:51
תודה :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן זה הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.
סיפורים קצרים