עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

מפוצלת

26/11/2017 03:41
Venus
אני, החיים שלי, שאלות, תשובות, פיצול, שלמות
להרגיש שלמה.
זהו כל רצוני.
להרגיש שאני מכירה את עצמי.
לדעת מי אני ולמה אני מסוגלת.
להיות אמיצה ולדעת שזה לא רק לרגע מסויים.
לדעת בדיוק מה אני רוצה מאחרים.
לדעת בשביל מה אני פאקינג קיימת.
להפסיק לריב.
להפסיק להרים את הטון.
להיות בשליטה מסוימת על מה שיוצא לי מהפה.
אני לא אוהבת להיות זאת שהיא חסרת טקט.
להראות שיש בי בגרות בדיוק כמו שיש בי ילדותיות.
תכלס הילדותיות שבי יוצאת כאשר אני מוקפת באנשים משעממים.
ילדותיות זו הדרך שלי להישאר מעוניינת בחיים האלה.
אם לא הייתי יכולה לרוץ.
לקפוץ.
לשיר.
לצחוק.
להרגיש את הלב שלי פועם ואת החוסר באוויר.
ואת החום הזה...החום הפנימי הזה שיוצא החוצה כאשר יש התרגשות אמיתית.

אם לא היה לי את כל זה כנראה שהייתי מזמן מוותרת על לנסות להתחבר לעולם.
כל אחד מנסה למצוא את המקום שלו בעולם.
אבל למישהי מפוזרת כמוני.
קלת דעת.
זה קשה.
אנשים לא מכירים אותי.
זה כאילו שאני בתרדמת כשאני מוקפת אנשים שלא מעניינים אותי.

טוב,חבל להיות עצובים על מה שהיה...למזלי אני צעירה והכל בסדר.
אל תהיו כמוני.
אל תבזבזו את זמנכם בדברים שוליים כמו לצפות בסדרות או הליכות מיותרות.
תיצרו חברויות...אל תסננו ואל תרחיקו מכם אף אחד שמחבב אתכם בכנות.
אל תחכו לזמן אחר...אם יש משהו שברצונכם לעשות עשו זאת כרגע...כי אחר כך...עלול להפוך לאף פעם.
לא הכול תלוי בכם.
העולם לא סובב סביבכם.
ולמרות שלפעמים זה נראה כאילו הכול הולך בדיוק כמו שצריך...כשתפספסו את הרכבת...היא לא תחזור אחורה בשבילכם.
אז אל תחכו.
אל תכעסו.
אל תריבו ותצעקו על מישהו ותגידו לו דברים טיפשיים ופוגעניים רק בגלל שאתם פאקינג אוהבים אותו.
זה לא עוזר לכם.

תלמדו ממני.
כל מה שאני אומרת עלול לפגוע בי.
כל מה שאני עושה עלול לפגוע בי.
כל בן אדם סביבי עלול לפגוע בי.
אבל אם אני רק אחשוב על איך להגן על עצמי בסופו של דבר אני אהפוך לבן אדם שלא רק שלא יודע איך להגן על עצמו אלא גם לא יודע איך להגן על אחרים.
מה שלא הורג אותך מחשל אותך זה לגמרי המשפט שמתאר את זה שלכל דבר שאנחנו עוברים יש סיבה.
לא תראו מישהו שהציל ושמר שלא הקריב משהו מעצמו על מנת להפוך להיות אדם חזק יותר.

אולי להיות שבור זה הדבר שהכי מקרב אותנו לשלמות?
אולי אם אני אשים את עצמי באמת במקום של סכנה במקום שבו אני יכולה להישבר ואני אקבל את השריטות ואת הצלקות...אולי אז אני סוף סוף ארגיש שמגיע לי להיות בעולם הזה ולהיות מאושרת בדיוק כמו כל אחד אחר.

זה נדיר שאני רואה מישהו שהייתי רוצה להיות כמוהו...נדיר שאני לומדת מאנשים אחרים...נדיר שאני שואפת להיות כמו אחרים.
כרגע אני שואפת להיות הגרסה הכי טובה של עצמי.
אני רוצה לממש את כל הרצונות שלי.
לרדוף אחרי החלומות שלי.
ולראשונה מזה הרבה זמן...אני מרגישה שאני מסוגלת...ולראשונה מזה הרבה הרבה זמן...אני יודעת שזה לא רק בראש שלי...זה חי בתוכי.
וזה לא יעלם לי...ואני אצליח להגשים את כולם.
לראשונה אני אשכרה מאמינה לעצמי.
אני לא מקווה שאני אצליח לגרום לעצמי לצאת החוצה ולגלות את העולם.
אני יודעת שזה מה שאני הולכת לעשות.
זה מדהים איך מקבץ של כמה דברים יכול לגרום לך להרגיש שונה לגמרי.
אבל הסיבה שאני מרגישה שונה...זה כי קרו דברים שגרמו לי לראות את עצמי...ולדעת שאני לא צריכה אף אחד כדי להיות מאושרת...אבל גם שאני אוהבת לעזור לאחרים...למרות שאני לא מקבלת דבר בתמורה...חוץ מהכרת תודה פשוטה.

אז אין לי אהבה...אהבה אף פעם לא גרמה לי להרגיש שלמה בכל מקרה...היא סתם הסתירה לי את עצמי...הסתירה ממני את שאר הדברים החשובים שבחיי.

בחיים הכל חולף...אולי אני דו-קוטבית...אבל אצלי שמחה אמיתית זה משהו נדיר.
אצלי אופטימיות זה משהו נדיר.
אצלי הכל נדיר.
כל רגש קטן...בין עם זה כאב או אושר...כל רגש הוא נדיר.
אחרי הכל אני עדיין אנטיפטית...אבל אם מישהי יכולה להיות לגמרי ההפך מעצמה זאת אני.
אני הכל...וזה מה שמסובך...למרות זאת הכל בי נורא שקוף וצלול...זה ברור כל כך שאני בן אדם פסימי...אבל אי אפשר לומר שאינני אופטימית בצורה מפגרת.
וזה לא לפעמים...זה בו זמנית.
זה פיצול אמיתי.
אולי הבעיה היא שעד עכשיו חשבתי שאני לא יכולה להיות גם וגם...עכשיו אני מבינה שככה אני אמורה להיות.
שלמות איננה קיימת.
אתם לא יכולים להיות שלמים...תמיד יהיה משהו חסר...תמיד יהיה משהו לרדוף אחריו.
זה מה שמחזיק אתכם בחיים.





edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: