עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

אומץ או טיפשות?

13/11/2017 03:48
Venus
אומץ, מבוכה, בושה, אהבה, חברים, מרחק, חומה
מאיפה אנחנו משיגים את האומץ לומר את מה שבאמת ברצוננו לומר?
מאיפה זה בא?
האם זה מתוכנן?
לפעמים האמת שלנו פשוט יוצאת בחוצה...בלי שליטה...כמו אש.
אני מנסה לחשוב מהו האלמנט שלי.
ישנם 4 אלמנטים...אש,רוח,מים ואדמה.
זה ישמע מוזר לדבר על אלמנטים...כאילו מי מאמין בשטויות האלה אה?
אבל זה לא בקטע של אמונה...זה באמת קיים...יש אנשים שהם אש והם אינם יכולים להסתדר עם אנשים שהם מים.

אמרתי לו...אתה אש ואני אש...וזה לא הולך ביחד...הוא אמר שאש ואש הולכים מצוין ביחד...ואני לא מבינה למה הוא אמר את זה...הרי כל הזמן רבנו...ובכלל יש לו חברה...אז למה הוא יגיד שאש ואש מסתדרים מעולה ביחד??.
אני מבולבלת...זה גרם לי להרגיש מבולבלת...זה גרם לי לחשוב שאולי כל הכעס הזה שהוא מפנה כלפיי זה בגלל שאני סוג של דוחה אותו...הוא אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי...אבל בהחלט הייתה פעם שחששתי שהוא אולי מאוהב בי...וממש לא אהבתי את זה...כי גם פחות הכרנו והוא פחות מצא חן בעיני.
ועכשיו אני ממש אוהבת אותו...לא בקטע הזה אבל עדיין אני ממש אוהבת אותו.
עברה שנה...כמעט שנה...שלא דיברנו...רק ראינו אחד את השנייה מרחוק ולא התקרבנו בכלל.
יש לו חברה...שהיא מקסימה...מלאך ממש...אבל אם אני אפילו רק אנסה להתקרב אליו היא עלולה לתקוף אותי...היא חושבת שאני מאוהבת בו...שזו מחשבה דיי צפויה...כל אחת חושבת שרוצים לגנוב לה את החבר...אבל עדיין אני צריכה לדבר איתו...והוא משתמש בה כמגן אנושי.

טוב בואו נחזור שנייה אחורה.
כשהם רק הכירו...לפני קצת יותר משנה...הם היו רק בהתחלה ואפילו לא זוג רשמית...והוא ואני ועוד מישהו הלכנו והוא ואני היינו בריב...יותר נכון הוא כעס עליי בלי שהבנתי למה ולא היה מוכן דבר איתי...ובאותו היום הוא התנהג...מוזר.
אני דיברתי עם המישהו האחר והוא שאל אותי "מה אם חבר?"...ואני אמרתי לו שלא השנה...שאני לא מוכנה לזה...שזה לא מתאים...והוא שמע את זה והוא הגיב...בכעס...כאילו הוא כעס עליי שאני לא נותנת הזדמנות לאהבה.
הוא כעס עליי כאילו עשיתי או אמרתי משהו שהיה קשור אליו ישירות...ואני יודעת שהוא לא אוהב אותי והוא לא חושב עליי ככה...כשהיו לו בנות זוג גם בתקופה שהיינו קרובים...אבל משהו בי אומר...שאולי זו הסיבה שהוא הרחיק אותי...אחת מהן...כי יש שיגידו שאני פשוט מביכה מידי.
אתם לא מבינים כמה זה כואב לשמוע שאתה אדם "מביך" מידי מכדי שמישהו יוכל לאהוב אותך...אני רוצה מישהו שיאהב אותי בלי להתבייש בזה.

אני לא זקוקה לו...אבל אני מרגישה שהסיפור שלנו לא יכול להיגמר ככה.
רציתי שנהיה חברים לנצח.
אפילו אמרתי לו משהו מטופש...הכרחתי אותו להזמין אותי לחתונה העתידית שלו...אפילו שזה היה בתקופה שלא הייתה לו חברה...רציתי שנהיה חברים לפחות עד לחתונה שלו...חשבתי שזה כמו להבטיח שהוא יהיה חבר שלי הרבה זמן.

אני אש.
ואני בוערת.
אני רוצה לדבר איתו.
אני רוצה להסתכל לו בעיניים ולומר לו את כל מה שפיספסתי.
איך זה שדווקא אחרי שעבר הרגע פתאום יש לי מה לומר?!
אף אחד לא יודע בדיוק למה הוא הרחיק אותי ממנו...זה סוד...רק הוא יודע...והייתי מתה שהוא יספר לי.
והייתי מתה לשלוח לו הודעה ולבקש שוב שניפגש ונדבר...זה בוער בי.
ואמרתי לעצמי 100 פעם...שאם אני אחזיק חזק מאדם שרוצה להשתחרר זה רק יכאב לי...אבל האמת שלא אכפת לי...לא אכפת לי מה אומרים כולם...אני רוצה לנסות להחזיק בו עוד פעם אחת...אפילו אם זה יגרום לי להראות מאוהבת לגמרי ופתטית לא אכפת לי.
אני צריכה לומר לו ולשאול אותו ולדעת מה הסוד שהוא מסתיר מכולם לגביי.
רק לי זה חשוב.
רק אני חושבת שזה שווה את זה.
וכל השאר לו.
ולא התחרטתי על שום הודעה ששלחתי לו.
יש לי את האומץ.
אבל...אני לא רוצה להגיע למצב שאני ארגיש שאיבדתי מהכבוד שלי בשבילו.
אני לא רוצה להרגיש מובכת...עבר הזמן מאז שהבכתי את עצמי קשות...אז עכשיו גם אם אני אראה אותו המבוכה שעשיתי כבר לא תקפה...כי עברה שנה!
אבל אם אני אעשה את זה שוב אני אחזור לנקודה הזאת.
ואני לא רוצה לחזור לנקודה הזאת.
אני רוצה להאמין שהוא יסכים להיפגש איתי.
אבל איינשטיין אמר "אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה".
ואני בהחלט ניסיתי שוב ושוב וזה לא עבד...אבל אולי רק אולי...הפעם זה יעבוד.
אף פעם אל תוותרו...התקווה זה הדבר האחרון שמאבדים...ככה אומרים כולם.
עדיף לשחרר...לפעמים זה עדיף לשחרר...ככה זה כואב פחות.
אבל זה הקטע...ממש לא כואב לי...ממש לא אכפת לי מכבוד...אכפת לי רק מלהיות מי שאני.
ויש כאלה שיחשבו שזה פתטי...ושאני סמרטוט(תאמינו או לא זו מילה שחברה אמרה לי שמאוד פגעה בי).
אבל אני חושבת שאני מתהלכת עם השאלות האלה כבר שנתיים...ושזה לא פייר.
הייתי איתו הכי כנה...הכי פתוחה...הוא יכל לסמוך עליי בכל דבר...הייתי באמת ובתמים חברה נאמנה...והוא לא החזיר לי את אותו המטבע.
הוא לא התנהג כך כלפיי.
אז אולי הוא לא באמת שווה את זה.
אני לא חושבת שהוא שווה את זה.
אבל אני כן חושבת שמגיע לי לדעת את האמת...מה שבאמת קרה...מה שבאמת עבר לו בראש.

נ.ב
אולי הפעם זה יעבוד...ואולי זה לא.
אולי אני אחליט לוותר...או אולי אני אחליט כן לנסות עוד פעם אחת.
מה שכן עכשיו אני מבינה יותר את מה שאני מרגישה.
אני שווה את האמת.
אני שווה הסברים.
זה מגיע לי!!


edyaIM AL
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: