אני לא יודעת מי אני בכלל...וזה לא הגיוני כי פעם ידעתי ועכשיו לא?...כאילו מה הקטע?!.
אני מניחה שאף פעם לא באמת הכרתי את עצמי.
אני חושבת שזה בגלל שאני כל כך בשליטה ואני כל כך מודעת לרגשות שלי ולמה שעוברת אליי.
זה כאילו שאני יותר מידי קרובה לעצמי בכדי באמת לראות אותי.
אני לא חושבת שאני מעניינת.
אני חושבת שאני דיי משעממת...ואני יודעת שרק אני חושבת ככה...כי אני אדם דיי רועש ופרוע.
אבל אני מרגישה שעמוק בפנים...אני לא באמת מעניינת...אין לי שום יתרונות...כאילו יש לי כמה...אבל ממש קטנים.
אני לא מדברת על להיות אטרקטיבית ומושכת.
אלא על להיות באמת אדם מעניין...אדם שיכול לדבר עם כל אחד...מישהי בעלת אומץ ותחומי עניין מעניינים...כישרון...חלומות...כריזמה.
אני לא יודעת למה אני רוצה להיות אחרת...אני פשוט לא מרגישה שאני מספיק שווה.
ונכון יש לי יתרונות...ואני מודעת להם...אז בעיניי זה מעט.
אני כנה.
יש לי אינטליגנציה רגשית.
אני מצחיקה(כך נאמר לי לפחות...אני בדיחה מהלכת וזאת האמת).
אני לא חכמה...אני לא מושלמת...אין לי איזה כישרון מיוחד.
אין לי משהו שאני יכולה להגיד..."זה חלק ממני...וזה חלק שאני אוהבת ומתגאה בו".
אני לא יודעת מה אני מחפשת...אולי משהו יספק אותי?
משהו שאני באמת אוהבת לעשות?
אני לא אוהבת כלום!
שום דבר לא גורם לי להרגיש מסופקת!
לא לצייר!
לא לכתוב שירים!
לא לכתוב סיפורים!
אני רוצה ליצור משהו...אני אדם כזה שיוצר.
אבל אני לא יודעת מה.
אני לא יודעת אם אני בכלל מסוגלת ליצור משהו שאני אוהב ושהוא יספק אותי.
אולי אני צריכה במקום לנסות ליצור דברים...לחפש דברים אחרים...ספרים מעניינים...שירים שאף אחד לא שומע...ציורים של אנשים אחרים.
אולי אני אצליח להרגיש סיפוק מיצירה של מישהו אחר?
אולי הריקנות הזאת תעלם אם אני אמלא את עצמי בדברים יפים וחכמים שאנשים אחרים עשו או אמרו.
זה נשמע הגיוני...אבל האם זה באמת מה שאני צריכה כרגע?
האם להסתכל על אנשים יעזור לי להבין מה אני רוצה לעשות בחיים שלי?
אולי אני צריכה עוד זמן...אולי עם הזמן אני אמצא את הדבר הזה שיגרום לי להרגיש חשובה ומוערכת בגלל מי שאני...אולי אני אצליח לראות את עצמי ואני אגלה שאני לא כזאת משעממת.
אבל כרגע אני מרגישה משעממת...ציור פשוט...יפה...אבל מאוד פשוט.
;){kind=link}