עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים
חברים
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתlove myselfנופקXGeminiSpace girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71רות.IM AL
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
סיפורים קצרים
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

דיסק של מחשבות

07/11/2017 23:39
sunshine
החיים, החיים שלי, אהבה, חברות
לפעמים זה נורא קשה.
לחיות את החיים שלנו.
לפעמים זה מתסכל...אותם הבעיות עם אותם האנשים...ואתה לא מצליח לעלות.
אתה רוצה לעלות,להשתפר,להיות יותר מסופק ומאושר.
זה נורא קשה לשנות את המציאות שלנו.
זה נורא קשה להבין איפה הנקודה הנכונה הזאת...שתשנה את הכול.
זה מרגיש שלא משנה מה אני אעשה אני לא אצליח להגיע לאן שאני רוצה.
זה ישמע מוזר אבל אני מרגישה שאני חיה ב2 ממדים...המימד של מה שקורה עכשיו ושל ההווה והממד של מה שהיה יכול להיות עכשיו אילו הייתי בוחרת אחרת.
אני רוצה לשנות את החיים שלי.
אבל לעזאזל שמישהו יגיד לי איך.
איפה אני מתחילה?
אולי אני לא צריכה לדאוג לזה בכלל?
אולי יש מישהו למעלה שדואג לי לכל הבעיות?

קשה לי להאמין שאני באמת זאת שאחראית על חיי.
קשה לי להאמין שאין מישהו שדואג לי.
אולי פשוט יש לי מזל...זה שאני בחיים עדיין...זה אולי טעות או מזל.

הנה מחשבה שעוברת לי בראש כבר כמה חודשים.
אולי החשבה הזאת תזעזע כמה מכם...אולי היא תכעיס...אני לא יודעת...אני מפחדת להגיד אותה למישהו אחר שיגיד שאני פותחת פה לשטן.
אני מרגישה...שאולי אין לי עתיד...אולי אני אמורה למות בקרוב ולכן אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי הלאה.
למה לעזאזל שאני אחשוב דבר כזה?
כל החיים שלי...ידעתי לאן אני הולכת...הרגשתי את הדרך הנכונה...אבל אני מרגישה...שבקרוב יגיע הזמן שאני כבר לא אדע מה הלאה.
אני לא חושבת שאני עומדת למות...אבל אני חושבת שלחיות את החיים החסרי טעם וריח שלי זה קצת יותר טוב מלמות צעירה.
הרצון הכי גדול...הוא הרצון לחיות.
מי שאיבד את הרצון לחיות...חשוב כמת לא משנה אם הוא נושם או לא.
ואני כל כך רוצה לחיות!
אני רוצה להרגיש משהו...אני רוצה לעשות משהו עם עצמי...לא משהו משעמם כמו שכל השאר עושים...משהו מרגש משהו שיתן לי סיבה להאמין שאני לא יכולה למות...שאני יותר מידי חשובה מכדי למות.
תחשבו על זה...יש הרבה אנשים חשובים...שמתו זקנים מאוד...ויש הרבה אנשים שלא היו חשובים ומתו צעירים...ורק אחרי שהם מתו הם הפכו להיות חשובים.
מוות הוא גם יעוד.
לפעמים הדרך שבה אנשים מתים...זה הדבר שהכי משפיע על העולם.
אני לא רוצה למות כדי לשנות משהו בלב של מישהו אחר.
אני רוצה לחיות ולהרגיש את זה כשאני עוד חיה ונושמת.

אני לבד.
יש לי חברות.
יש לי משפחה.
יש לי אפילו חיית מחמד.
אבל אני עדיין לבד.
אם אין לך אדם אחד שאתה יכול לבכות לו.
אם אין לך אדם אחד שתמיד נמצא שם ברגעים הקשים...אז אתה לבד.
אם אין מישהו ששמח ביום שבו אתה נולדת...שהוא שמח שאתה באת לעולם...אז אתה לבד.
אולי אני לבד...כי אני לא חשובה מספיק...אולי אני לא מעניינת...אולי אני שונה מידי בכדי למצוא משהו בי באחר.
אולי אם אני פתאום אמות אני אהיה חשובה...מחשבה נוראית נכון?
למזלי הרב אני בן אדם סקרן...ולכן אני רוצה להישאר בחיים הרבה הרבה זמן...ולראות מה מחכה לי בהמשך.
אני לא בדיכאון.
אני פשוט תקועה.
כבר הרבה זמן שבאופן ריגשי אני תקועה.
החיים זזים וזה נראה שלכולם טוב ורק לי רע.
לא ברמה של לבכות עכשיו כן?
ברמה של...אני מתחילה לאבד תקווה .
אולי אין יותר טוב מזה?
אולי זה הכי טוב?
החיים הם כמו גלגל פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה.
שמישהו יתן לי דחיפה...כי אני תקועה למטה כבר הרבה זמן.

אז מה הבעיה שלי?
הבעיה היא שאני לבד.
אין לי אף אחד.
ואתם יודעים מה יש אנשים שטוב להם לבד.
פעם לי היה טוב לבד...אף פעם לא בכיתי למישהו או סיפרתי משהו רע שקרה לי...תמיד שמרתי הכל בתוכי וקברתי הכל.
אבל עכשיו...רע לי כי אני לבד...לא אני רע לי ואני לבד...אלא רע לי כי אני לבד.
הפעם הבעיה היא לא שמישהו העליב אותי או פגע בי...הפעם הבעיה היא שאני לבד.
וזו בעיה שאני לא יכולה לפתור עם עצמי.

אומרים שאהבה היא התרופה לבדידות.
אבל האם אהבה תגיע אל מי שלא מאמין בה?
אני לא מאמינה באהבה...אני מאמינה בניצול...אנשים מנצלים אחד את השני כדי להרגיש טוב יותר.
ונכון...יש אהבה שהיא לא כזאת...ונכון...אהבתי פעם בלי שום אינטרס...אבל צריך נס כדי למצוא מישהו שמרגיש בדיוק כמוך.

אני לא סומכת על בנים.
אני סומכת רק על מישהו אחד...אני מאמינה רק במישהו אחד...וזו אהבה אמיתית...אהבה נטולת צרכים...אני פשוט רוצה להיות לידו...רק להיות לידו זה מספיק.
כי כשאני איתו...אני מרגישה שאני קיימת...אני מרגישה שהוא היחיד שבאמת רואה אותי...אולי לא אכפת לו ממני מספיק כדי להיות שם בשבילי...אבל בשביל מישהי כמוני שמרגישה בלתי ניראת...זה שהוא רואה אותי זה מספיק.
איזה מין סוג מטומטם של אהבה.
אני אפילו לא רוצה להיות בת זוג שלו...או להתנשק איתו כאילו איכס...אני רק רוצה לחבק אותו להיות איתו...זה מוזר...כי זו פעם ראשונה שאני מרגישה אהבה שהיא שונה מהידלקות.

זה מבלבל אותי...כי אני בטוחה שאני לא מאוהבת בו...אבל אני גם בטוחה שאני אוהבת אותו כל כך ושאני אעשה בשבילו יותר משאני אעשה למען כל אדם אחר...ואני לא רוצה תמורה...רק שימשיך לראות אותי...להכיר אותי.
זה מוזר כל כך שאני מוקפת בכל כך הרבה אנשים ואני לא מרגישה שאף אחד מהם באמת מכיר אותי...חוץ ממנו.
אני לא יודעת איך לקרוא לאהבה כזאת.

הוא אמר לי "את מכירה אותי",ובעצבים אמרתי לו "לא אני לא"...כי הוא סיבך אותי...כי הוא בילבל אותי...ולא הבנתי מה שהוא רוצה ומה מפריע לו בי.
עכשיו אני תוהה אם הוא יודע שאני מרגישה שאני מכירה אותו גם כשאני לא מבינה שום דבר לגביו.
אני תוהה אם אני  באמת צודקת...אם הוא באמת מרגיש שהוא מכיר אותי.

אתם אולי לא מבינים...אבל לא כל מי שמכיר אותי...מכיר אותי...זה נדיר למצוא מישהו שבאמת מכיר אותך...שבאמת רואה אותך.
למה?
כי כל אחד כל כך מרוכז בעצמו...שהוא לא רואה את האחר.
אני גם מרוכזת בעצמי...וגם אני לא מכירה כל כך הרבה אנשים...אבל אותו אני רואה...אותו אני מכירה...וזה הדדי אני פשוט מרגישה שזה הדדי.


edyaרות.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן זה הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.