להיות מישהו אחר...אפילו רק ליום אחד.
לרצות להיות מישהו אחר...זה כואב...זו קנאה...אבל אני לא נותנת לעצמי לחשוב על זה יותר מידי.
אני לא באמת רוצה להיות מישהו אחר...כי לכל אחד יש בעיות...ואני שונאת בעיות שלא שייכות לי.
לא הייתי מוכנה להתמודד עם הבעיות של אף אחד אחר חוץ משל עצמי.
אבל אם הייתם יכולים להמציא את עצמכם מחדש...מכף רגל ועד ראש...אם היינו יכולים ליצור את עצמנו...האם לא היינו מפספסים את עצמנו?
כי בוא נודה באמת...יש בנו דברים נסתרים...ואנחנו לא רואים אותם...האם באמת שווה לוותר על המתנה הזאת שאלוקים נתן לנו ולנסות להיות שונים ממי שאנחנו?...מהטבע שלנו?.
ככה אלוקים ברא אותי.
שונה.
שרוטה.
מוזרה.
וכרגע אני רואה הרבה דברים שהם לא טובים ולא רעים בי...וקשה לי לראות את הדברים הטובים שבורכתי בהם.
זה כל מה שמעניין אותי כרגע...להכיר את עצמי.
לדעת בדיוק מה אני מסוגלת לעשות ומה לא.
אולי אני מסוגלת לדברים מדהימים?!
אולי אני יכולה לשנות את העולם של מישהו אחר?!
אולי אני כן שווה משהו?
אני אפילו לא קרובה למי שאני באמת.
אני אפילו לא קרובה ללהיות שלמה.
אני לא חושבת שיש בן אדם שהוא באמת שלם.
יש אנשים שחיים באשליה זמנית של שלמות.
כרגע אני בסדר.
אני מפחדת להיות לא בסדר.
אני אני גם מפחדת לבקש יותר ממה שיש לי.
איכשהו יש לי הרגשה שאם אני לא אבקש יותר ממה שיש לי...אז אני גם לא אפסיד את המעט שיש לי.
זה כמו הימור...להמר על החיים.
איזה סתומה.
אני אשכרה חושבת שיש לי השפעה על הגורל של הסובבים אותי.
אני אשכרה חושבת שאף אחד לא ימות או ינזק באופן בלתי הפיך אם אני אסתפק בחיים נטולי הטעם וריח שלי.
מתי בדיוק חדרה המחשבה המטופשת הזאת לראשי...אני מניחה שבחודשים האחרונים.
איכשהו ככל שהזמן עובר אני צוברת עוד פחדים ועוד חששות...אולי ככה זה עובד...אולי החיים רק נהיים קשים יותר ככל שהזמן עובר?
אני חושבת שאם הייתי יכולה להיות מישהו אחר...אולי אפילו דמות מסרט...הייתי עושה מה שאני רוצה...כי אלו לא החיים שלי אז אין לי מה לפחד.
קשה לי...אני לא בוכה בלילות...אבל קשה לי.
קשה לי שההורים שלי רואים בי רק את הדברים הרעים.
קשה לי שאני מאכזבת את החברות שלי.
קשה לי שאין לי דרך להשתנות...אין תרופה בהישג יד.
בסך הכול טוב לי אם עצמי.
אבל הייתי רוצה להיות יותר...יותר טובה...יותר יפה...יותר אמיצה...יותר אהובה...ויותר אוהבת.
יותר שלמה.
;){kind=link}