עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

חומות

20/10/2017 16:57
Venus
חומות.
יש אנשים שיש להם חומות.
אל תטעו ותחשבו שיש בעיה עם זה.
אין בעיה עם חומות...חומות זה טוב...כשיש חומות רק האנשים שבאמת אכפת להם ממך ירצו בחברתך.
אני חושבת שזה תלוי בסוג החומות.
יש חומות שאין הסבר הגיוני לקיומם.
יש חומות שמונעות מאנשים באמת להכיר אותנו.
אני מניחה שהחומות לי הם לא חומות הגיוניות.
קרה לכם פעם רציתם להתקרב למישהו אבל הוא לא נתן לכם באמת להכיר אותו למרות שאתם הייתם הכי פתוחים וכנים איתו?
לי זה קרה.
קורה.
אבל הקטע הוא שזה לא באמת משנה שהוא לא נתן לי להתקרב...כי תכלס אני גם לא נותנת לאנשים אחרים להתקרב יותר מידי.
אני לא חושבת שהם באמת רוצים להתקרב אליי...אני מרגישה כאילו הם רוצים שאני אתקרב אליהם...שאני אקח צעד לעברם.
אני לא אוהבת להיות זאת שאוהבת יותר.
זה קורה...בעיקר עם בנים....אבל כשזה קורה אתה מבין ש"karma is a b*tch".
אנחנו מקבלים בדיוק את מה שמגיע לנו...לא יותר ולא פחות.
אל תחשבו לרגע שאתם לא ראויים לכל הטוב או לכל הרע שאתם חווים.
אל תבינו אותי לא נכון.
זה לא שאני חושבת שמגיע לכם להרגיש חרא ולסבול.
ממש לא!
אבל אני חושבת שבסופו של דבר הדברים הרעים שקורים לנו...הם לא באמת כזה רעים בהשוואה לשאר הדברים הרעים שקורים בעולם.

קיצר כמו שאמרתי...קארמה היא כלבה...ודווקא כשאני מוצאת מישהו שאכפת לי ממנו בין ים האנשים שאני לגמרי יכולה להסתדר בלעדיהם...למישהו הזה לא אכפת ממני.
קרה לכם פעם שאמרו לכם שאוהבים אותכם...ולא הרגשתם בחזרה.
יותר מזה...לא הבנתם למה אומרים לכם את זה.
הרגשתם שהם טועים וחושבים שאתם ראויים לאהבה הזאת כי הם לא באמת מכירים אתכם.
זה קרה לי פעם.
נקודת משבר.
בערך בגיל 17.
הבנתי שלא אכפת לי מאף אחד...שאני אנוכית כל כך...שאני כל כך שקועה בעצמי.
המחנכות שלי בבית הספר אילצו אותי להשתפר מבחינה חברתית...איך זה הגיוני...זה לא.
אבל הן אמרו שיש לי בעיה חברתית שאני מפסידה את החברות בכיתה.
לא היה אכפת לי מהחברות בכיתה אבל הייתי חייבת להעמיד פנים שאני חברותית...ואפשר לומר שזו הייתה הצלחה גדולה.
פתאום כולם אהבו אותי פתאום המחנכת שלי כותבת לי בתעודה כמה שאני מדהימה ושהיא גילתה אותי השנה והתחילה לציין כול מיני כישורים שתכלס היו מוגזמים מידי ממה שאני באמת.
זה הרגיש כמו שקר גדול...החומה נשארה...פשוט עכשיו אף אחד לא ראה שהיא שם.

הוצאתי פעם קלף...לא יודעת איזה סוג של קלף אבל הוצאתי קלף מאיזו חבילה של קלפים שאמורים להיות להם איזשהו קשר אליי.
יצא לי קלף הבידוד.
ומי שהחזיקה את החפיסה אמרה "את מבודדת את עצמך".
בהתחלה אמרתי לה שאני לא חושבת שזה נכון...בהתחלה זה לגמרי היה "אבל מה הקשר?".
ואז חשבתי על זה.
ואז ראיתי...ואז הבנתי...שעבדתי על עצמי...לא באמת הורדתי את החומות...הן עדיין היו שם...הן רוב החיים היו שם.

אני חושבת שזה בגלל השריטות ילדות.
אף אחד לא יודע כמה דמעות הזלתי מאנשים שכל כך אכפת לי מהם.
כבר בגיל צעיר הבנתי שמי שהכי פוגע בי זה מי שהכי קרוב אליי.
ואף אחד אף פעם לא ידע...מי שפגע בי אף פעם לא ידע שהוא פגע בי.
ונכון היו אנשים שנפגעתי מהם והם ידעו את זה...אבל אלו גם האנשים שלא היה אכפת לי שהם פגעו בי...הם היו אנשים שגרמו לי יותר טוב מרע.
אני חושבת שדווקא האנשים הרחיקו אותי היו האנשים שהצליחו לעבור את החומות שלי אבל אני לא הצלחתי לעבור את החומות שלהם.
כמו שאני מרחיקה אנשים שלא מצליחים לעבור את החומות שלי.
הם הרחיקו אותי כי לא הצלחתי לחדור אליהם מספיק.
IM ALlea ledya
IM AL
20/10/2017 18:21
זה יהיה קצר, חומות הן הכרח אך הייתי שמח בלעדיהן, לכן אני פה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: