עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

להיות לבד...להרגיש לבד...ולדעת שאתה לבד.

03/10/2017 02:12
Venus
אני פאקינג לבד.
כל הזמן.
אני לא מצליחה להרגיש בנוח ליד אף אחד.
אני לא מצליחה ליצור חברות אמיתית וחזקה עם אף אחת.
אני לא יודעת מי אני כי אני פאקינג תקועה כל הזמן בתחת של עצמי!.
אולי זה הדמיון שהורס את הכול...אולי אני עסוקה בפנטזיות במקום בפשוט ליהנות!
אני לא יודעת למה...
אבל קשה לי למצוא אנשים שאני מחבבת...
כאילו אני מחבבת את כולם!
באמת...כולם!
אבל אני לא מוצאת אף לא אחד שנמצא באותו מקום שלי...אף אחד שבאמת יכול לעבור איתי את התקופה המבאסת הזאת שבה אין לי מושג מי אני ומה יקרה מחר.
איך זה שאין אפילו אדם אחד שאני יכולה פשוט לשבת איתו על ספסל וליהנות?!
סתם להסתובב ברחוב לצחוק להינות אולי לצלם כמה תמונות מגניבות...
אני חושבת...שנפלתי בין הכיסאות.
החברה שמסביבי פשוט לא מגוונת מספיק...כולם שם כל כך דומים ומשעממים!!
ונכון יש הרבה נחמדים...אבל זה לא הנחמד שאיתו אני יכולה להיות באמת אני.
לא יודעת איך להסביר את זה...
אולי יש בי איזושהי דפקה שגורמת לכך שאני פשוט לא מצליחה באמת להכיר את האנשים שמסביבי...
לא יודעת ממה זה נובע או איך אפשר לנטרל את זה...
אני פשוט במודע בוחרת שלא להיכנס עמוק מידי לתוך החיים של אנשים.
זה סוג של פחד.
אולי אני אאכזב אותם.
אולי הם יאכזבו אותי.
אולי כשאני ארגיש בנוח ובאמת אראה את עצמי ובאמת אסתכל מי שנמצא לידי אני אבין שלא באמת טוב לי איתם?
אני לא אוהבת אף אחד!
אני לא שונאת אף אחד!
לא אכפת לי מאף אחד חוץ מעצמי!
למה חזרתי אחורה לאיך שהרגשתי פעם?!
פעם הרגשתי אנוכית מאוד...ואמרתי את זה גם.
אבל אז פגשתי שני אנשים שאיתם הרגשתי בנוח.
אבל הנה הדבר העצוב...הם ויתרו עליי.
עוד דבר עצוב...כנראה שלא חדרתי להם ללב לא עשיתי להם כלום שם בפנים!
ואתם יודעים מה...זה מבאס תחת!!
כי עד שאתה מוצא מישהו שאתה אשכרה נהנה איתו לא משנה מה אתם עושים...המישהו הזה הוא הבן אדם שכולם אוהבים...זה שיש לו מלא ידידות ומלא חברים...זה שמוכשר וידוע לנגן בפחות 2 כלים!
ונחשו מה...פגשתי בפאקינג 2 כאלה!
והם לא היו הומואים!
אז איך נותרתי בסופו של דבר בלי אף אחד?!
אני לא מבינה...אם הם הלכו...אז אלוקים איפה אלה שאמורים להחליף אותם?!
אני מנסה ליזום יותר...אבל יש מעט מאוד דברים שאני נהנית לעשות.
אני מנסה לתפוס הזדמנויות להכיר אנשים חדשים...אבל יש מעט מאוד אם בכלל הזדמנויות כאלה.
אני מנסה כל כך למצוא את החבר'ה שלי.
אף פעם לא היה לי באמת חבר'ה.
אנשים שתמיד שם בשבילך לא משנה מה?
אין לי את זה.
חוץ מהמשפחה האישית שלי...אין לי באמת אף אחד שיהיה שם בשבילי.
וגם זה...המשפחה שלי...זה לא מספיק.
נפלתי בין הכיסאות.
אין לי חברות ילדות.
אין לי שכנים בגיל שלי.
אין לי בני דודים או דודים שאני נפגשת איתם.
אין לי ידידים בנים משום שאי אפשר להיות חברה של בן...אלא אם כן את בחבר'ה שלו.
ולי אין חבר'ה כמו שהסברתי.
אין לי סבא לברוח אליו כשקשה לי.
אין לי מקום סודי שאני לשיר לעצמי בלי שאף אחד יפריע לי.
אין לי אפילו כלב שאני יכולה לצאת איתו לטיול.
מה עושים במצב כזה?
מה עושים במצב שבאמת אין לכם אם הרבה מה לעבוד?
מה עושים שהאישיות שלך כל כך דפוקה שהיא מונעת ממכם מלהינות אם החברים שכבר יש לכם?
אין לי אף לא בן אדם אחד...שאני יודעת שיהיה שם בשבילי לא משנה מה.
ואני צריכה!
אני כל כך צריכה מישהו שאני שם בשבילו והוא שם בשבילי!
כמו אח.
ויש לי אחים!!!
אני כל כך מבולבלת...אין לי מושג במה אני טובה ומה אני אוהבת.
המשפחה שלי פשוט מתוסבכת...פעם אחרונה שהיינו בחופשה הייתה לפני 6 שנים!
פעם אחרונה שהיינו בחופשה כולנו...אני אפילו לא זוכרת!
יש לי אחים בנים.
3.
וכל אחד מהם מתוסבך יותר מהשני.
ההורים שלי לא מרוצים ממני.
החברות שלי מיואשות ממני כי פשוט לא בא לי לעשות איתן שום דבר...
ואין לי מושג מה לעשות עם החברות שכן בא לי לעשות איתן דברים.
ויש אנשים שאני באופן נואש מתגעגעת אליהם ולא יכולה לקבל אותם.

אז כן.
אני מרגישה שלגמרי נפלתי בין הכיסאות.
אני הכי בן אדם של הכול לטובה ובסוף הכול יסתדר.
אבל זה פאקינג קשה ומפחיד להיות בת 20 ולבד.
שהייתי בת 10 זה היה כל כך קל.

Israel.ledyaהדס
Israel.l
03/10/2017 03:35
אף פעם לא באמת לבד... !:)
edya
03/10/2017 09:48
אולי זה כך כי את מנסה כל הזמן לרצות את כולם..
תהיי את.
תהיי SUNSHINE.
Thelse
03/10/2017 17:27
מבין אותך.
לדעתי זה הכל קשור לאיזון.
צריך ללמוד לאזן בין ה"פנטזיות" למציאות. בין כמה את מקשיבה בשיחה וכמה את מדברת. זה משהו שאפשר ללמוד רק מניסיון.
מה שהבנתי מהפוסט זה שאת מגבילה את עצמך. את מסתכלת מהצד ומחפשת חברה מתאימה.
לדעתי תנסי להכיר את האנשים, מי שהם מציגים החוצה זה לא מי שהם באמת אחד על אחד.
Venus
03/10/2017 22:55
תודה על העצות!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: