עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
טיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutimJust a Joe
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתlove myselfנופקXGeminiSpace girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סיפור קצר-רץ אלייך

25/08/2017 04:28
sunshine
סיפור אהבה
"אל תלך!",היא אמרה לו ברוגז.
"אני חייב",הוא ענה.
"אל תלך!,אם אתה הולך הפעם זה באמת נגמר בנינו!".
"אוקי...בסדר...אם ככה את רוצה סבבה...זה נגמר ליהי".
היא תפסה בידו.
"אתה לא יכול!,אתה לא יכול לעשות את זה...זה לא בסדר!"
"היא צריכה אותי",אמר בנחישות.
הוא הסתובב והתחיל לרוץ.
"מנוול",היא צעקה לו בכעס,"סופית גמרתי איתך!".

אריאל עלה על האופנוע שלו ונסע לבית החולים.
אריאל עלה לקומה שבה אמרו לו שנוגה נמצאת.
פתאום הוא ראה את סיגל עומדת במסדרון ומדברת בפלאפון.
"סיגל!",סיגל הסתובבה בבהלה.
"מה קורה?,איפה היא?,היא בסדר?,מה קרה?!",שאל אריאל.
"הייתה תאונה...הרופאים אמרו שיש לה פצעים שטחיים בלבד,היא תהיה בסדר. אתה יכול להיכנס...אבל היא ישנה חזק.",סיגל הצביעה על החדר שבו נוגה הייתה.
אריאל פתח את הדלת בשקט ונכנס...כל המיטות היו ריקות מלבד המיטה האחרונה בסוף.
הוא ראה וילון.
הוא התקדם אל עבר המיטה והסיט את הווילון.
היא ישנה.
הוא הסתכל על הידיים החבולות שלה...על הפנים...נראה שהיא קיבלה טיפול ראוי.
הוא התקרב והתיישב ליד המיטה.
"נוגה",הוא לקח את כף ידה והחזיק בה.
"נוגה תתעוררי אני פה",אמר בקול שקט.
"נוגה זה אני...אריאל",אין תשובה.
"תתעוררי כבר...אני לא יכול לראות אותך ככה...קשה לי".
הוא הרים את כף ידה ונשק לה נשיקה ארוכה.
"בגללך אני לא נסעתי לניו-יורק...אז תתעוררי כבר כדי שתוכלי להתנצל".
נוגה פקחה את עיניה לאט לאט.
היא ראתה את אריאל אוחז בידה...בוהה...ומלטף אותה...זיכרונה היה מעורפל...היא לא הבינה איפה היא.
"אני לא מבין איך זה קרה...את כל כך זהי-","ששש...",קטעה אותו נוגה,"אתה כל כך רועש...תהיה בשקט"
"נוגה?!,איך את מרגישה?!"
"אני עייפה תן לי לישון",אמרה ועצמה את עיניה.
החצופה הזאת...אני כל כך נבהלתי כששמעתי...וככה היא מתייחסת אליי?!...ילדה קרה.

-אמצע הלילה נוגה מתעוררת-
התעוררתי וכאב לי כל הגוף.
פקחתי את עיניי,ניסיתי להתיישב...קצת כואב אבל הצלחתי.
היא הסתכלה סביבה.
כנראה שכבר לילה.
מה קרה לי!?
פתאום עלו בראשה תמונות.
ילד חמוד,חתול ג'ינג'י,כלב.
אה!
החתול המניאק הזה!
בגללו הילד רץ לכביש!
הדבר האחרון שאני זוכרת זה שחיבקתי את הילד...ועכשיו אני פה.
הסתכלתי על הידיים שלי.
כנראה נפגעתי.
אני לא זוכרת.
מוזר...זה נורמלי שאני לא זוכרת שהמכונית פגעה בי?
כואב לי כל כך...אבל אני לא זוכרת...מוזר...
הסתכלתי סביב.
על הספה ליד החלון ישן בחור.
הוא נראה מוכר...
אריאל!
הלב שלי החסיר פעימה.
מה הוא עושה פה?!
הטיסה לא היום?!
רגע...אני בבירור זוכרת שלפני התאונה דיברתי איתו...הוא כבר עמד לעלות למטוס...
אוי לא!!
כמה זמן ישנתי??!!
ישנתי יותר 3 חודשים?!?
הייתי בקומה או משהו כזה?!
אני באמת מרגישה שישנתי טוב!!,אבל לא עד כדי כך!!.
מצד שני אני באמת אוהבת לישון....
אוי אבל איך יכולתי לישון 3 חודשים?!!
רגע איך עשיתי פיפי כל הזמן הזה?!!
אוי ואבוי!!
אריאל!אריאל יכול לומר לי מה קרה!
"אריאל!!!.אריאל קום!!,נו קום כבר!!.אתה לא קם?!",לקחתי נייר טואלט שהיה על השידה לידי.
זרקתי עליו...אבל החטאתי...
פתחתי את המגירות...משהו כבד...אה!..הפלאפון שלי!!!.
אוקי רק לכוון ו...
"איה!!"
אריאל צרח..לא כיוונתי לראש...אבל לפעמים יוצא שאתה זורק טוב מידי...
"מה זה היה?!!",אמר אוחז במצחו...הוא נראה עצבני...הלך עליי.
אריאל הסתכל סביב על הרצפה בחיפוש אחר החפץ שפגע בו.
הוא נראה מבולבל..
קדימה אריאל...1+1=2 אתה יודע את זה...
או...נראה שהוא קולט...
"זרקת עליי את הפלאפון שלך?!,למה שתעשי את זה?!",הוא הסתכל עליי מזועזע..אפשר לחשוב...הוא סתם מגזים.
"כאב לך?",שאלתי אבל לא באמת אכפת לי מהתשובה...
"כן!!!",אמר בכעס.
הוא נשם נשימות עמוקות...נשם ונשף...הוא ממש כועס...
"זה שעברת תאונה לא אומר שאת יכולה לעשות דברים כאלה שוב!,סיכמנו שאת לא תזרקי עליי יותר חפצים אלה תשתמשי במילים!"
הוא כזה כוסית.
אה כן!
"כמה זמן ישנתי!!??"
הוא כיווץ את גבותיו וחשב.
למה הוא חושב כל כך הרבה?!?
מה ישנתי יותר מ3 חודשים?!
"נו תענה כבר!!"
"אני לא בטוח בדיוק...כמעט שנה אני חושב..."
"שנה?!!",מה לעזאזל?!!!.
איבדת שנה מהחיים שלי?!
אוי אלוקים...זה אומר שאני בת 23 עכשיו??
אוי לא
נוגה לא לבכות...לא לבכות...
"החתול הדפוק הזה!!",אוקי תבכי נוגה...אם לא תבכי על שנה מחיי אז על מה תבכי?
אריאל התקרב אליי.
"אל תדאגי הכל בסדר",אמר וחיבק אותי.
"היו לי כל כך הרבה דברי-","ששש...אני יודע",אמר וטפח לי על הגב.
"זה פשוט לא הגיוני!!",אמרתי כנזלת מאיימת לצאת מאפי.
"אני מבין",אמר והמשיך לטפוח לי על הגב.
הרחקתי אותו ממני...האף שלי ממש נוזל.
"אריאל אתה יכול להביא לי את הטישו בבקשה?",אמרתי כולי מנוזלת והצבעתי על הטישו שהיה על הרצפה.
"כן. מה הטישו עושה שם בכלל?!",שאל את עצמו וקם להרים אותו.
כשהוא קם לא יכולתי שלא לשים לב...הוא לבוש אותו דבר...
הוא לבוש בדיוק כמו בפעם האחרונה שראיתי אותו לפני שהוא נסע לנמל התעופה..
רגע...
הוא לבוש אותו דבר...
הוא לובש את אותם הבגדים
"קחי",אמר אריאל כשהושיט לנוגה את הטישו.
בדיוק אותו דבר...
"יא חתיכת ממזר!!!",אמרה כששלחה את האגרוף הראשון באוויר...הוא התחמק...מבולבל...
"מה?!",שאל תוך כדי שהוא מתרחק.
"אפילו לא החלפת בגדים!!",אמרה כשהורידה את השמיכה ממנה,"נוגה זה לא מה שאת חושבת!!".
נוגה קמה מהמיטה.
אריאל תפס כרית שהייתה על מיטה לידו.
"כדאי שתשכבי נוגה את עוד לא החלמת לגמרי",אמר אריאל מגונן על עצמו עם כרית.
"איך אתה מעז...אוי החוצפה...אוי מה שאני הולכת לעשות לך!!!!!".

אחרי ריצות...קללות...נוצות התעופפו...צעקות...אחיות שנכנסו להרגיע את המטופלת הכעוסה...
אחרי כל זה נוגה חזרה למיטה.
כשנוגה נרגעה שאל אותה אריאל,"איך זה קרה?".
נוגה סיפרה לו שהיא הלכה ברחוב כשראתה ילד וחתול,הילד ליטף את החתול ונתן לי חטיפים ואז הגיע כלב נבח והבהיל את החתול...החתול רץ לעבר הכביש...והילד אחריו.
"אה אני מבין...אז זה מה שקרה...לא הבנתי למה שתתפרצי לכביש...אני יודע כמה את זהירה...זה היה נראה לי כל כך מוזר...העיקר שאת בסדר!".
"מה אתה עושה פה?",שאלה אחרי שתיקה קצרה.
"אה?"
"הטיסה."
"לא טסתי בסוף."
"מה קרה...רבתם?"
"משהו כזה"
"אתה תמיד רב איתה!,מה עשית הפעם?"
"לא...פשוט...אין לי כוח לזה כבר...נפרדנו."
"נפרדתם?!",אמרה נוגה בתדהמה,"עד כדי כך...?".
"יש בנינו הרבה אי הסכמות."
"עדיין...תכננתם לגור ביחד בניו-יורק...אתה תמיד רצית לגור שם...היית נשאר איתה עוד 3 חודשים...חבל להיפרד עכשיו"
"אני לא אוהב את זה"
"מה?,מה קרה?"
"אני לא אוהב את זה שאת אומרת לי ללכת עם מישהי אחרת...את אומרת את זה כל כך בקלות...כאילו זה כלום".
"אני אומרת את זה כי...אני חיבבתי אותה...היא עשתה אותך מאושר...היא מתאימה לך...היא יפה...היא-"
"דיי.",אמר בתקיפות.
אריאל הסתכל לנוגה עמוק בתוך העיניים...והבין שהגיע הזמן להתוודות.
"הסיבה היחידה שיצאתי איתה זה כדי לשכוח אותך",התוודה,"אז אל תגידי לטוס לניו-יורק!...אני בדיוק איפה שאני צריך להיות...".
נוגה ניסתה להחזיק את הדמעות...אבל היא לא הצליחה...היא הייתה כל כך מאושרת...היא חייכה על אריאל.
הדמעות התחילו לזלוג...
אריאל הרים את ידו וניגב את הדמעות,"למה את בוכה?...את ממש מכוערת כשאת בוכה...",היא חייכה אליו כשהדמעות עוד זולגות.
"אם את בוכה אני גם עלול לבכות".
נוגה ניגבה את הדמעות במהירות ואמרה,"אני פשוט...ממש...ממש פחדתי...פחדתי שאיבדתי אותך",אמרה בהקלה.
"בדיוק מה שאני רציתי להגיד",אמר אריאל וחיבק אותה.
ומאותו היום נשאר לצידה.
שומר עליה.



רות.edyalove myself
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.