עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

ההחלטה החשובה הראשונה שלי

23/08/2017 20:32
Venus
זהו הסיפור על ההחלטה החשובה הראשונה שלקחתי בחיים שלי.
לפחות אני זוכרת שהיא הייתה הראשונה.
זה היה כשהייתי בת 6.
היום הראשון של כיתה א'.
אני הייתי ילדה די...דעתנית.
בכל מקרה תנסו לחשוב על זה מנקודת מבט של ילדה בת 6...שכל החיים שלה אומרים לה כמה שזה לא כיף להתבגר...שהכי כיף בגן.
ככה הרגשתי ביום הראשון של כיתה א'.
משום מה המנהלת נכנסה לכיתה ושאלה אם מישהו רוצה לחזור לגן.
הגן שבו הייתי היה באותו בית ספר יסודי שבו למדתי...וככה זה עד היום.
קיצר הגן היה ממש בחדר הסמוך לנו...מרחק של 2 מטרים מהדלת של כיתה א'.
והמנהלת שאלה אותנו אם יש מישהו שרוצה לחזור לגן...ואני בתור הילדה הדעתנית שהייתי...הייתה לי דעה שלילת לגבי כיתה א'.
אז הרמתי את ידי ואמרתי שאני רוצה לחזור לגן.
אז חזרתי לגן...וזה היה...נוראי...
כולם היו כל כך קטנים...אבל סבלתי את זה...עד ש...איזה ילד אחד שפך פטל על הספסל...לידי...והתעצבנתי!!...כי הוא כזה קטן וילדותי שהוא לא יכול  אפילו להחזיק כוס פטל כמו שצריך.
בזמן החצר יצאנו בחוצה וראינו את הילדים שבכיתה א'...הם קיבלו פלאפונים!!-צעצוע כן...
כל כך קינאתי...והתעצבנתי שכולם קטנים ממני והילד ההוא שפך פטל לידי.
אז לקחתי את הרגליים שלי נכנסתי לכיתה א' ואמרתי שאני רוצה להישאר פה!.
ושאני רוצה פלאפון צעצוע כמובן.
אני חושבת שקצת הפתעתי...הרגשתי שאני נדחפת לכיתה א' בכוח...תחשבו שפתאום ילדה קטנה נכנסת לכיתה ואומרת היא רוצה להיות בכיתה א' שמוקדם יותר באותו היום היא אמרה ההפך.

קיצר זו הייתה ההחלטה החשובה הראשונה שלקחתי בחיי.
בחרתי להישאר בגן.
זה הרגיש כל כך לא נכון.
אז בחרתי לחזור לכיתה א'.
עזבו את זה שאם אמא שלי הייתה מגלה היא בכל מקרה הייתה מחזירה אותי לכיתה א'.
בשבילי זו הייתה ההחלטה הראשונה.
אם הייתי בוחרת להתעקש על מה שכבר אמרתי ולא לחזור בי...אין לי מושג איך החיים שלי היו מתגלגלים.
אם באמת הייתי יכולה להישאר בגן...אם הייתי מפספסת שנה שלמה רק בגלל גחמה...
קיצר היום אני מודה לילד הזה שישב לידי ושפך פטל.
הארת את עיני הקטנות בנות ה6.
edyaIM ALARIXXX
IM AL
23/08/2017 23:59
זה מדהים איך זכונות ילדות מעצבים את עולמנו כבוגרים, מניח שלהרבה מאיתנו ישנם אירועים מהילדות שמעצבים את עולמם עד היום.
24/08/2017 10:00
בטוח בכך, בהחלט... בין היתר.
24/08/2017 10:00
נהדר, תודה לאל ולילדון.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: