עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים
חברים
HadasuedyaאופירIsrael.lThe darkDo what I want
ɛAngelɜפיה טובהYN71רות.IM AL
קצת על עצמי
•  גיל:20
•  צבע אהוב:אדום
•  מאכל אהוב:סושי
•  צמחונית שאוכלת דגים
•  חלום:להיות אדם חופשי באמת
•  מעריכה:כנות
•  מתעבת:ניצול
•  מנסה לא להגיד
•  פחד:כל יצור עם נוצות
•  חשוב:לא יודעת לשחות
•  לא משקרת בלי סיבה
•  לא אוהבת שמתקשרים אליה
•  מרדנית
•  דעתנית
•  חופרת
•  מסתדרת רק עם אנשים טובים
מרוב אהבה שותק
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
WEBTOON-I LOVE YOO

קומיקס אינטרנט שאני מאוד אוהבת.

מודעות עצמית?--F**K YOU

06/08/2017 03:34
sunshine
מבולבלת, החיים, שינוי, עבר, עתיד
אני חושבת שלא משנה כמה שנאהב את עצמנו ונהיה בסדר עם עצמנו בסופו של דבר אנחנו זקוקים למערכת יחסים שבה אנחנו אוהבים ונאהבים.
זה קצת בעיה בשבילי...כי אני כרגע לא מרגישה שיש מישהו שבאמת אוהב אותי נטו בגלל מי שאני באמת ושיהיה לו טוב איתי גם בלי שאני אעשה משהו...פשוט שיהיה לו טוב וגם לי.
אין בן אדם שאני מרגישה בנוח להיות אני לידו.
כל החוסר הזה גורם לי לרצות דברים שלא נועדו לי...שלא אמורים להיות שלי.
אתם מכירים את זה?
שאתם רואים משהו ואתם פשוט רוצים אותו ואתם יודעים שאתם לא יכולים.
זה יכול להיות כל דבר...בן אדם,חפץ,רעיון...אתם חושבים שהדבר הזה יכול לפתור לכם את הריקנות.
זה לא נכון לחפש משהו שימלא אותו באופן זמני...זה פסול...זה יעלם בסופו של דבר.
צריך לחכות בסבלנות מתישהו יגיע תורנו.

אני תוהה אם פשוט הגעתי למבוי סתם.
אולי אני צריכה לחזור אחורה ולשנות נתיב?
או שבכלל אני ברמזור כתום וכל מה שאני צריכה לעשות זה לחכות לאור ירוק.

זה משגע אותי שאין שום דבר שאני יכולה לעשות על מנת לעזור לעצמי.
יש בתוכי סוג של כאב ואין לי מושג למה ומאיפה זה פשוט נמצא שם וזה מונע ממני מלמצוא לעצמי רגעי אושר.

אני סוג של בן אדם שמחכה שהעולם יבוא אליו...סוג של בן אדם שמאמין בגורל ושמה שצריך לקרות קורה.
אבל ריבונו של עולם...שום דבר לא קורה...אולי מבחוץ דברים קורים ומשתנים...אבל אצלי בלב אותה הסערה ואותו החושך.

יש לי בעיה ואני אפילו לא יודעת מה היא.
ריקנות?
בדידות?
חוסר?
אולי אני עוצרת את עצמי מלהיות מי שאני באמת רק כי אני מפחדת מה אנשים חושבים.
למרות שאני הכי לא הבן אדם שאכפת לו מה אנשים חושבים.
אבל אולי אני מונעת מעצמי להרגיש בנוח בעור של עצמי כי אני חושבת על הזמן על איך אני ניראת ונשמעת.
אני כל כך מטומטמת.
אני כל כך מטומטמת.
אני מקדישה יותר מידי זמן למה שאני מרגישה וחושבת שאני כבר לא מזהה את האני הפשוטה.
זאת שלא חושבת יותר מידי.
זאת שעושה דברים בטבעיות.

אני כל הזמן צריכה לחשוב על מנת לעשות בחירות טובות...אני אף פעם לא עושה את הדבר הנכון בטבעי...תמיד אני רואה שזה פסול וזה צודק ואז אני בוחרת בדבר הנכון לעשות.
זה בכלל מובן?

תמיד אני יודעת בדיוק מה להגיד...רק אחרי שכבר לא נשאר מה לומר והזמן עבר וזה מאוחר מידי.
אני באמת סתומה.

אנה פרויד אמרה "בין אם אתם מרגישים שאתם מסוגלים או לא מסוגלים לעשות דבר,אתם צודקים"
יש כמה דרכים לפרש את מה שהיא אמרה.

אני חושבת משהו שונה ממה שחשבתי...אני חושבת שהיא התכוונה לזה שאנחנו מכירים את עצמנו הכי טוב...ולכן אם אנחנו אומרים משהו על עצמנו...אנחנו צודקים.
אז אם אני אומרת שאני מטומטמת...תאמינו לי...אני מטומטמת...אני צודקת.
אבל החיים מלאי סתירות..ויש הרבה אנשים מטומטמים-חכמים בעולם.

אני לא מסוגלת לתקן את עצמי...אני פשוט לא יכולה!
אני כל כך רחוקה מלהיות שלמה עם עצמי ועם העולם ועם הסביבה ואני פשוט לא מסוגלת לעשות כלום בנוגע לזה.
זה מסע של 100000 צעדים.
ומי יודע אולי 100000 צעדים זה לא כזה הרבה.
אבל אני ממש בהתחלה...וכרגע אני מרגישה שנמאס לי.
נמאס לי להיות הבן אדם הזה שחושב ומרגיש ומתכנן.
בסופו של דבר על המחשבות והכתיבה לא באמת שינו משהו.
הם עזרו לי לשים לב יותר לדקויות...וממש להבין את מה שאני מרגישה...אבל הם לא עזרו לי לעשות משהו לגבי זה.

אני רוצה פשוט לחיות!!
בלי לפחד לטעות
בלי לשים לב לפדיחות שאני עושה
בלי להסתכל על בנים ולנסות לגרום להם להבחין בי( לא שאני עושה את זה הרבה כן...אבל אני באופן מפחיד מודעת לעצמי כשאני ליד בנים)
בלי להשתדל להיות יותר חכמה
בלי לחשוב יותר מידי לפני כל יציאה
בלי לחשוב על המראה שלי 
בלי לחשוב על אחרים
בלי לתכנן את העתיד
בלי לחשוב על העבר
פשוט לחיות!
ראש קטן!
בלי הרבה דאגות.

ואז אולי אני אוכל להתחיל מהתחלה ופשוט להכיר את עצמי מחדש.
מישהי שרוצה לעשות טוב.
מישהי שאכפת לה.
מישהי שקטה כמו מים.
מישהי שלא לוקחת ללב.
מישהי שטוב לה עם הלבד.
מישהי שאפילו לא שמה לב כשמישהו מעוניין בה או מחמיא לה.

תתפלאו או לא אבל קרה כמה פעמים שהתחילו איתי ואפילו לא שמתי לב באותו הרגע.

אני מתגעגעת לעצמי.
הייתי כל כך מדהימה אז.
הייתי עמוקה ושקטה.
ובאיזשהו שלב הרגשתי שאנשים מזלזלים.
באיזשהו שלב מישהי אמרה לי שיש אנשים שחושבים שאני שיטחית....וואו מה שזה עשה לי.
זה הכעיס אותי...וזה בער בי...והאש הזאת יצאה החוצה...ומאז העולם הרבה יותר אוהב אותי...ואני הרגשתי שאני בדרך הנכונה.
ועכשיו אני מתגעגעת לאני הישנה...זאת שלא מעניין אותה מה קורה סביבה ומה העולם רוצה ממנה...אולי אני אמצא אותי בדגם משופר...כי גם היא הייתה רחוקה ממושלמת.
בואו נגיד שעברתי מקצה אחד לקצה שני...ושניהם זה אני...אבל אני צריכה איזון.
אני צריכה את הפנימיות הזאת שהייתה לי פעם.
היום הכל מוחצן וגם אני מרגישה מוחצנת...אבל מודעת לזה שאני לא יותר מידי מוחצנת כי אז זה כבר לא יראה טוב.
המודעות העצמית הזאת דפקה לי את האופי.

אז כרגע המוח שלי לא מרגיש יותר בהיר...אבל גם לא סוער.
מעונן.
על המוח שלי עובר יום מעונן.
אני כבר אדישה ללמצוא את הדרך הנכונה...אני לא חושבת שיש דרך נכונה לחיות את החיים.
פשוט לחיות.
אני מקווה שזה לא מצריך ממני השתדלות.
כי אז זה קצת סותר את הרצון שלי להיות טבעית.


הדסIM ALרות.edya
הדס
06/08/2017 22:51
האופטמיות החזקה שלך, תשאילי לי אותה לרגעי משבר.
הצלחת לעודד אותי גם בקשיים שלך, מדהימה ומיוחדת. מקווה שאת מודעת
sunshine
07/08/2017 23:15
אני לא מי יודע מה מדהימה...אבל תודה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן זה הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.