עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים
חברים
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71רות.IM AL
ארכיון
קצת על עצמי
•  גיל:20
•  צבע אהוב:אדום
•  מאכל אהוב:סושי
•  צמחונית שאוכלת דגים
•  חלום:להיות אדם חופשי באמת
•  מעריכה:כנות
•  מתעבת:ניצול
•  מנסה לא להגיד
•  פחד:כל יצור עם נוצות
•  חשוב:לא יודעת לשחות
•  לא משקרת בלי סיבה
•  לא אוהבת שמתקשרים אליה
•  מרדנית
•  דעתנית
•  חופרת
•  מסתדרת רק עם אנשים טובים
מרוב אהבה שותק
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
WEBTOON-I LOVE YOO

קומיקס אינטרנט שאני מאוד אוהבת.

מטושטשת

04/08/2017 17:45
sunshine
אני
אני לא רואה שום דבר בבירור.
אני עצמי לא ברורה.
אני משתנה...וזה מבלבל.
כל כך הרבה סתירות.
ואני לא יכולה לבחור מי להיות.
אני יכולה רק לרצות להיות הכי אני שאפשר.
בזמן האחרון אני תוהה לעצמי...אם אני באמת יודעת מה טוב בשבילי.
"יש עבד שרוחו של בן חורין,ויש בן חורין שרוחו של עבד".
האם יש לי רוח של עבד או רוח של בן חורין?
עדיין לא גיליתי...אבל עם הזמן אני אגלה.
למזלי הרב החיים לימדו אותי שבן אדם צריך להיות מודע לעצמו.
אז לפחות אם אני אגלה שרוחי של עבד...אני אהיה מודעת לזה ואוכל לעשות משהו לגבי זה.

אני טועה.
אני רק בת אנוש.
אבל...אני כל כך שונאת לטעות.
זה חשוב לטעות.
זה חשוב שנדע להמשיך לסמוך על עצמנו למרות הטעויות שלנו.
אני כל כך בשליטה.
אבל למרות שאני בשליטה...אני לא יכולה לעצור את עצמי מלאבד שליטה.

אני לא יודעת מי אני.
מה אני באמת אוהבת.
מה באמת עושה לי טוב.
אני חוסמת את עצמי לאחרים ותוצאה מכך גם אני בעצמי כבר לא רואה את התמונה שלי כמו שצריך.
אני חשדנית.
אני לא נותנת אמון בקלות.
אבל דווקא כשאני לא צריכה לתת אמון...דווקא כשאני יודעת שהבן אדם שמולי לא אמין...אני בוחרת לעשות ההפך ולתת בו אמון.
אני מניחה שעמוק בפנים אף אחד לא באמת יכול לשבור לי את הלב.
אף אחד שפגשתי ב20 שנות חיי בכל אופן.
התרגלתי כבר.
התרגלתי שלא מבינים אותי.
התרגלתי שמאכזבים אותי.
התרגלתי שמזלזלים בי.
התרגלתי שמצפים ממני לדברים שאני בפירוש אומרת שאין ברצוני לעשות.
כבר לא אכפת לי.
אבל לא התרגלתי להיות ריקה כזאת.
אני מניחה שלבודד את עצמי זה משהו שאין בי רצון להילחם בו כרגע...אבל אני חייבת.
אין לי רצון לשים את עצמי בידי אחרים.
אני פוחדת.
לא יודעת ממה אבל אני פוחדת.
אולי לאכזב.
אולי להיפגע.
אני מרגישה צורך להסתיר את עצמי...שלא יראו אותי.
זה משגע אותי שאנשים אוהבים אותי ושאני נכנסת להם ללב והם אפילו לא יודעים עד כמה אני באמת ריקה מרגשות כאלה.

שוב פעם הגעתי למצב הזה.
שוב פעם הגעתי למצב שלא באמת אכפת לי מאף אחד.
זה כבר קרה...זה כבר היה...וזה עבר...והנה שוב חזרתי להיות כזאת.
עברו 4 שנים...מאז שהבנתי שהעולם כועס עליי...שהעולם רוצה שאני אהיה יותר חברותית ויותר חרוצה.

הנה עולם.
הצלחתי לשכנע את כולם שאני בן אדם נחמד והצלחתי לגרום להם לחבב אותי ולאהוב אותי.
אבל מה זה שווה לי?
אני לא יודעת להרגיש מזה לאהוב מישהו...יש פעמים שזה קורה לכמה דקות...ואז זה נעלם.
האם יש בן אדם שמרגיש באופן קבוע שהוא אוהב מישהו אחר?
אני חושבת שאני אוהבת את המשפחה שלי...ואני לא מרגישה את זה.
אני יודעת שאני אוהבת את חברות שלי...אבל אני לא מרגישה את זה באופן מוחלט וברור.
וזה משגע אותי...שאחרי 4 שנים...עדיין לא מצאתי בן אדם אחד שבאמת אכפת לי ממנו וגם לו ממני.

מעניין אם רק אני ככה.
מעניין אם רק אני מרגישה אגואיסטית וילדותית.

לפני 4 שנים היו הרבה דברים שהייתי צריכה לחשוב עליהם...לסדר...להבין.
עכשיו הכל כבר מסודר...והרבה יותר ריק ממה שהיה אז.
למה?
למה אני מרגישה שאין דרך לצאת מהבור הזה...אני מרגישה שאני צריכה מישהו אחר.
תמיד אהבתי להיות לבד...אבל תמיד רציתי למצוא מישהו אחד שטוב לי להיות איתו.
בבקשה...שהמישהו הזה כבר יבוא אליי.
בבקשה שאני לא אצטרך להילחם עליו...אני לי כוח לזה כבר.
בבקשה תציל אותי מעצמי.
אני לא טובה לעצמי.
אני המכשול הגדול ביותר שלי.
הלוואי והיה לי את הכוח באמת להשתנות.

אין אף אחד לומר לו.
אני אף אחד לבכות לו.
אני לבד עם מה שאני מרגישה.
הלוואי והיה לי לפחות לאן לברוח...כמו שהיה פעם.
אני מניחה שמאז שהייתי ילדה לא יכולתי להראות עד כמה אני באמת עצובה ופגועה.

IM ALThe darkרות.edya
IM AL
04/08/2017 18:19
את כל כך מוכשרת זה ברור ועם זאת את זקוקה לאישור לאהבה של מישהו אחר, למה?
האם זה רק את או שכך זה אצל כולנו ?
sunshine
07/08/2017 23:16
כן.
הדס
04/08/2017 22:04
יותר ממה שאמרת כאן, אין מה להוסיף. כאילו דיברת מתוכי.
מתחברת ומבינה את הכאב מקרוב.
בגלל שאנחנו אותו גיל, אני יכולה להבטיח לך שזאת רק ההתחלה.. כל יום את לומדת על עצמך ועל אחרים והדברים שאת אומרת כאן הם אותו תסכול שלי.
אבל חייב להיות טוב, יש עוד כל כך הרבה לעבור וגם ההתחלה הזאת היא לפחות עם מודעות.
אל תפסיקי להאמין...
sunshine
07/08/2017 23:17
כיף לי שאת מזהה איתי...לא ציפיתי לזה
edya
06/08/2017 22:32
כן כן, זה הגיל שלנו.. הגיל שבו אנחנו מתחילות להטיל ספק באהבה שלנו לאנשים ולהיפך.
מעניין ומוזר כאחד.. כי הרי ברור שההורים שלנו אוהבים אותנו ואנחנו אותם.. זה יכול להיות בגלל טמפרמנט הנעורים (שאני חווה אותו חזק ממש..) אבל היי, אנחנו לא לבד. יש לנו את המקום הזה ויש לנו את עצמנו.
משום מה אנחנו זקוקות להוכחות (וואוו, אני בדיוק חווה את זה עם החברה הטובה דלי..) אבל לא, לא לכל דבר חייב להיות תרגום למעשים.. אהבה היא אהבה שלא כל שניה צריך להוכיח אותה.. היא קיימת והיא פועמת..רק צריך להאמין...
רגעי משבר באים והולכים, מכל אחד צריך ללמוד משהו. את לא זקוקה לאף אחד שירים אותך, את יכולה להרים את עצמך כי רק את מבינה אותך הכי טוב שיש..
(נדמה לי שכתבתי את זה לעצמי בכלל...)
sunshine
07/08/2017 23:18
צודקת
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: